בפוליטיקה כמו בפיזיקה, עובד חוק שימור האנרגיה. המאגרים מוגבלים, ואנרגיה שתבוזבז על מאבקים מיותרים תחסר ברגע האמת במקומות החשובים. לכן מאבקי הכוח בימינה, שהפכו בשבועיים האחרונים לפומביים, אמורים להדאיג כל מי שהייצוג הפוליטי של הציונות הדתית והימין האידיאולוגי יקר לו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מרוסיה באהבה: ארוחה עם טעם של געגוע
– נתניהו השיג את מבוקשו: בוטלו הפריימריז בליכוד
– דעה: השיטה החדשה של הפוליטיקה פועלת נגד ממציאיה
במרכז רשימת ימינה יעמדו הפעם, כך נראה, הימין החדש בראשות נפתלי בנט והאיחוד הלאומי בראשות בצלאל סמוטריץ'. בנט וסמוטריץ' הם שועלים פוליטיים מהליגה הראשונה. לשניהם יכולות מנהיגות מרשימות, עמוד שדרה אידיאולוגי מוצק, וחשוב מכול, יכולת מוכחת לשתף פעולה היטב. צירוף הנתונים הזה צריך להיות מתכון להצלחה פוליטית, במיוחד בבחירות הקרובות, כשהדיכוטומיה של ימין ושמאל עשויה להתערער לראשונה זה שנים. דווקא היחלשות הפן האידיאולוגי במאבקי מרכז המפה הפוליטית, עשויה לחזק מפלגת ימין אידיאולוגי נחושה שהרכיב הציוני־דתי מרכזי בה.
אבל במקום שבנט, סמוטריץ' ושתי המפלגות יפנו את תעצומותיהם למשימה העיקרית – הצלחה בבחירות – חלק ניכר מכוחם מופנה כרגע למאבקים פנימיים. לחילופי האשמות פומביים טרם הגענו, אבל ככל שיעבור הזמן ולא תושגנה הסכמות, הטונים כנראה יעלו.
העימות הזה אינו רק מאבק אגו מהסוג המוכר והבלתי אהוב, אף שללא ספק גם לרכיב הזה יש תפקיד אצל שני הצדדים. בנט חושש שקבלת הדרישות שמציב סמוטריץ' תצבע את רשימת ימינה בגוון דתי בוהק מדי ותמנע ממנה להפוך לחלופה שלטונית. סמוטריץ' מצידו חרד לכך שדילול כוחו של האיחוד הלאומי בתוך רשימת ימינה, ושאיפות השלטון של בנט, יטשטשו את הגוון האידיאולוגי הימני הברור של המפלגה כיום.
על אף הקשיים והפערים האמיתיים בתפיסות ובעמדות, אין בין בנט לסמוטריץ' שום מחלוקת בלתי פתירה. כעת ניצבות בפניהם שתי אפשרויות. הראשונה: להתיש זה את זה במשך חמישה שבועות, לאבד בכל שבוע חצי מנדט עד מנדט, ואז לחתום הסכם ברגע האחרון עם טעם חמוץ־מריר בפה. השנייה: להיכנס כבר כעת לחדר סגור ל־48 שעות, לצעוק, לריב, להתווכח, לפוצץ את המו"מ בזעם, לשוב אליו אחרי שעתיים, ולחתום הסכם מהיר שיאפשר להם לצאת לדרך משותפת ומתואמת שתחזק את כוחם המשותף. כל יום נוסף של מאבק על חלוקת עוגת המנדטים של ימינה, מקטין את גודלה של העוגה.
לחיבור הזה צריכה להצטרף גם מפלגת הבית היהודי, אך שרשרת השגיאות הפוליטיות הקשות של העומד בראשה עד אתמול (ג'), הרב רפי פרץ, הפכו אותה לסרח עודף חסר חשיבות. ייתכן שמי שיזכה בבחירות לראשות הבית היהודי יקבל מקום בעשירייה הראשונה של ימינה וייתכן שלא – היום זה כבר לא ממש חשוב. כדי להחזיר את הבית היהודי למעמד של מפלגה בעלת משמעות, דרוש נס בסדר גודל של תחיית המתים.
אולם יחד עם התפוגגות הבית היהודי נוצר חלל בייצוג הפוליטי של הציונות הדתית. בראש שתי המפלגות המרכזיות המייצגות כיום את המגזר עומדים בנט הלייטי וסמוטריץ' החרד"לי, אך רוב המגזר נמצא בתווך והייצוג הפוליטי שלו נפגע. עם כל הכבוד לשאיפת האיחוד הלאומי להפוך למפלגת המגזר החדשה, האופי שלה נותר גם היום חרד"לי מאוד, ולשדרות הרחבות של הציונות הדתית קשה להתחבר אליו. באופן משונה, מבין כל חברי הכנסת של ימינה בכנסת הנוכחית, המייצג היחיד של הציונות הדתית הקלאסית הוא דווקא הרכש הטרי יחסית של בנט, פחות משנתיים בפוליטיקה, ח"כ מתן כהנא. מאחר ששלד המצביעים של ימינה היה וגם יישאר הציונות הדתית, קל וחומר לאחר הקמת מפלגת תקווה חדשה של סער, בנט וסמוטריץ' מוכרחים לחזק את הייצוג של המרכז הציוני־דתי ברשימה, ודאי לא להחליש אותו.
