מותו הטרגי של הנער אהוביה סנדק ז"ל, במהלך מרדף של בלשי היחידה המרכזית של מחוז ש"י אחרי המכונית שנסע בה, העלה לסדר היום את סוגיית תרבות השקר והטיוח במשטרה. אולם אם נדמה למישהו שהמנהג הפסול של אי אמירת אמת והתעמרות באזרחים תחום ליחידות מסוימות במשטרה או אפילו למחוז מסוים, טעות בידו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נתניהו השיג את מבוקשו: בוטלו הפריימריז בליכוד
– דעה: אבן שזורק יהודי מזיקה יותר מזו שנזרקת על ידי פלסטיני
– ילדי הדממה: דור הקורונה מבקש שגרה
השופט בדימוס דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, פרסם ביום ראשון שעבר החלטה בנוגע לתלונה שהגיש עורך דין נגד המחלקה לחקירות שוטרים. עורך הדין התלונן על החלטת מח"ש לסגור תיק חקירה נגד שוטר, אף שלטענתו נהג באלימות קשה נגד לקוחו. רוזן שמע את התייחסות מח"ש והחליט לקבל את ההסברים לסגירת התיק, אך בכל זאת בחר להפנות את הזרקור לאופן טיפולה של המשטרה בפרשה.
מהחלטת רוזן עולה כי לאחר אירוע התקיפה לכאורה, החליט קצין משטרה לשחרר את לקוחו של עורך הדין לביתו, בלי תנאים מגבילים וללא חקירה. כמה שעות לאחר מכן הגיע הלקוח, בליווי מעסיקתו, להתלונן על האלימות נגדו. אולם אז, במקום שהשוטרים יפעלו על פי החוק והנהלים ויפנו אותו למח"ש, בתוך זמן קצר הוא מצא את עצמו נחקר באזהרה בחשד לתקיפת השוטר שנגדו ביקש להתלונן.
נניח לרגע למתלונן הזה ונעבור לכתב אישום שהוגש לפני כשבועיים לבית משפט השלום בירושלים נגד שוטר יס"מ, שהואשם בתקיפת מפגין ושיבוש מהלכי משפט. לפי כתב האישום השוטר הכה בעוצמה, באמצעות מכשיר קשר, במצחו של מפגין חרדי שהעז להעיר לו שלא בנימוס על שאיננו חובש מסכה כיאות. אילו הותקף המפגין החרדי על לא עוול בכפו ותו לא, ייתכן שהסיפור היה מסתיים בכך; אולם בהמשך ההפגנה עצר השוטר את אותו מפגין, ובדו"ח שכתב בסיום ההפגנה טען שהמפגין ניסה לחטוף ממנו את מכשיר הקשר ולכן נאלץ להכותו במכשיר. בעקבות הדו"ח, המפגין לא רק נעצר אלא גם נחקר בתחנה בחשד שניסה לחטוף מהשוטר את מכשיר הקשר. מה שהציל אותו מכתב האישום, לפי דיווחים בתקשורת (הפרט הזה אינו מופיע בכתב האישום), היה סרטון שמתעד את רגע הכאת המפגין והובא לידיעת מח"ש.
נחזור למקרה הראשון, שבו לא הוגש כתב אישום נגד השוטר. הנציב, שאיננו מוסמך לברר תלונות נגד שוטרים, נמנע מלקבוע ממצאים חד־משמעיים, והסתפק בהמלצה לפרקליטות לשקול להעמיק את הבדיקה בשאלה מדוע נפתחה לפתע חקירה נגד המתלונן. אולם מעבר להמלצה המעשית לפרקליטות ולממלא מקום המפכ"ל לטפל בעניין, רמז השופט רוזן שאין זה מקרה חריג אלא תופעה: "הדעה הרווחת בקרב סנגורים, ולא רק בקרבם", כתב, היא שכמעט בכל פעם שאזרח מואשם בתקיפת שוטר, התחולל גם אירוע מקביל של תקיפת האזרח בידי השוטר. "העובדה שהשוטרים בתחנת המשטרה, חלף הפניית המתלונן למח"ש כנדרש על פי חוק, פתחו בחקירה נגדו, משמשת כלי ניגוח בידי המלעיזים וחורשי הרעה נגד המשטרה המגינה כביכול על חוטאים מקרבה, דהיינו, שוטרים התוקפים אזרחים ללא סיבה".
בעוד השופט רוזן מוגבל בכללי העדינות והזהירות המתבקשים מתוקף תפקידו, מי שאינם שופטים יכולים להגיד את הדברים בבירור: במשטרה יש תרבות של שקר, טיוח וציפוף שורות, ושוטרים עושים הכול כדי להגן על עצמם ועל חבריהם מפני חקירה והעמדה לדין. הכול, כולל לטפול עלילות שקר על מי שאיתרע מזלם והותקפו בידי שוטרים; לא במקרה אחד, לא בשניים, לא בעשרה ואפילו לא בעשרים. את המקרים שעלילת השקר נחשפה בהם אנחנו מכירים; את אלו שאנשים הורשעו בהם על לא עוול בכפם – לא.
את חוסר האמון במשטרה, שהתפרץ בעוצמה לאחר פרשת מותו של אהוביה סנדק ז"ל, קנתה המשטרה באי יושר, אחרי שנים של עצימת עין מצד הפיקוד הבכיר לנוכח תרבות השקר. נכון לעכשיו מעדיפים במשטרה להתמקד בפיזור ההפגנות, במקום בניסיון להוכיח שלפחות במקרה הנוכחי אין הסתרה ואין טיוח.
