שנת 2021 נפתחה בחדשות מרעננות: אחרי שלוש שנים של חרם מדיני וכלכלי שלווה בסגר יבשתי, עומדות ערב הסעודית וקטאר לחתום על הסכם שיביא את הסכסוך לקיצו. הסכם זה הושג כשברקע נמצא צוות המשא ומתן האמריקני, ג'ארד קושנר, אבי ברקוביץ, אדם בולר ובריאן הוק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מופע הבלהות של היועמ"שית בדימוס
– עלייה אקספוננציאלית ומדיניות רופסת: ישראל איבדה שליטה
– לראשונה: התנדבות לשירות הלאומי-אזרחי באמצעות יריד וירטואלי חדשני תלת ממדי
הסכסוך בין סעודיה וקטאר נבע ממספר סיבות: תמיכת קטאר באיראן כשברקע עומדת השותפות בין קטאר ואיראן בשדה הגז הגדול בעולם; תמיכת קטאר בארגוני "האחים המוסלמים" שנואי נפשם של הסעודים; והתעמולה האנטי סעודית של ערוץ אל-ג'זירה. סיבות אלו מצטרפות לזו ההיסטורית והיא סירובה של משפחת אאל ת'אני, המשפחה השלטת בקטאר, להצטרף לממלכה הסעודית למרות שגם בה – כמו בסעודיה – נוהגת האסכולה ההלכתית החנבלית והענף הווהאבי שלה.
חשוב לציין שחילוקי הדעות בין ערב הסעודית וקטאר לא החלו לפני שלוש שנים, אלא שנים רבות קודם לכן. אולם במשך תקופה ארוכה הכילו הסעודים את התנהגות קטאר עד שפקעה סבלנותו של יורש העצר, מחמד בן-סלמאן. הוא החליט לשבור את הכלים עם קטאר כאשר גילה שקטאר מסייעת למורדים החות'ים בתימן. סיום הסכסוך מסמל את איחודה מחדש של "מועצת שיתוף הפעולה במפרץ", ארגון מדינות חצי האי הערבי, לא כולל תימן.
במשך שלוש השנים האחרונות עברו מסרים בין ההנהגה הסעודית והקטארית בעיקר באמצעות הממשלים בכווית ועומאן, שניסו להרגיע את המתיחות בין המדינות מתוך הבנה שהסכסוך מחליש את עמדתן ועמידתן מול שאיפות ההתפשטות וההשתלטות של השכנה הגדולה והמאיימת ממזרח, איראן. הדחיפה של יועצי ממשל טראמפ הביאה את המגעים הללו לידי הבשלה.
שיח' חמד בן ג'אסם אאל ת'אני, ראש הממשלה ושר החוץ הקטארי לשעבר, בירך על ההסכם עם סעודיה שפתח את הגבול היבשתי בין המדינות וכתב: "המשבר פרץ ונמשך זמן רב, והנה הוא הגיע לקיצו. אינני רוצה להיכנס עכשיו לסיבות ולפרטים של המשבר הזה, הארוך והקשה ביותר בתולדות מועצת שיתוף הפעולה במפרץ. אנחנו מקדמים בברכה ממעמקי הלב את סיום המשבר ואנחנו קוראים לכולם ללמוד את הלקח ולהימנע מליצור משברים כאלה בעתיד. כדי להימנע ממשברים בעתיד אנחנו חייבים ללמוד לעומק ובמלוא הכנות את סיבות המשבר, את הפצעים הנפשיים שנגרמו לכל החברה במפרץ ושערערו את האמון בעתיד, ובמיוחד המחלוקות הפוליטיות והנזקים הכלכליים הגדולים שנגרמו ממנו".
הצל האיראני
לכול ברור שהפיל שבחדר הוא איראן. כל ההסכם הזה, כמו גם המשבר שקדם לו, עומד תחת הצל הכבד שמטילה איראן על מדינות ערב השוכנות ממערב למפרץ. מספר נתונים חשובים הקשורים לאיראן השפיעו על ההסכם. ראשית, כניסתו הצפויה של ביידן לבית הלבן והצפי לשינוי מהותי במדיניות ארה"ב כלפי איראן. בנוסף, תחילת העשרת האורניום האיראני לדרגת עשרים אחוזים, צעד משמעותי לכיוון הפצצה. כמו כן, הכישלון של סעודיה בהתמודדות עם המיליציות הפרו איראניות בתימן ובעיראק והאיום שהן מציבות על סעודיה ועל מצבה הכלכלי הלא מזהיר. ולבסוף, הסיוע שהגישה איראן לקטאר במהלך שנות הסגר הסעודי על קטאר.
התקשורת האיראנית דיווחה על ההסכם בין סעודיה וקטאר, אבל לא הביאה דברי פרשנות או התייחסות מצד ראשי השלטון האיראני. הם אינם ממהרים להגיב שכן ללא ספק הם היו בסוד המגעים בין סעודיה וקטאר, הן בזכות החדירה המודיעינית העמוקה שיש לאיראן במדינות המפרץ והן בשל הקרבה הרבה בין ההנהגה הקטארית והאיראנית. לכן, ברור שההסכם בין סעודיה וקטאר הושג בהסכמת ההנהגה האיראנית.
סיבה נוספת שיש לאיראן להסכים להפשרת המתח בין קטאר וסעודיה היא החשש האיראני מפני פעולה אמריקנית נגד איראן במהלך השבועיים הקרובים, שבהם טראמפ הוא נשיא עם סמכויות מלאות ויכולות צבאיות כולל, צי צבאי אמריקני מתוגבר בנושאת המטוסים נימיץ, ואולי גם צוללת ישראלית, שרוצה להשאיר חותם באזור.
במקביל, איראן השתלטה השבוע על מכלית דרום קוריאנית בטענות תמוהות, כדי לשכנע את כל העולם שאף כוח לא יצליח לכופף את השלטון באיראן. לכן ההנהגה האיראנית מתירה לקטאר לעשות מה שהיא רוצה. הפגנת כוח זו היא קבלת הפנים שמכינה איראן לביידן, כדי לבטל – כבר בשלב זה – כל כוונה שלו או של צוות המו"מ שלו להפעיל לחץ על איראן כדי שזו תסכים לשנות את תנאי הסכם שהיא חתמה עם ממשל אובמה-ביידן בשנת 2015.
הזווית הישראלית
השאלה המעניינת את ישראל היא האם ההתקרבות בין סעודיה וקטאר והאפשרות להורדת המתח בין סעודיה ואיראן, תאפשר לסעודיה להתקדם בתהליך ההכרה ההדדית עם ישראל בלי לעורר זעם גדול מידי בקרב ההנהגה האיראנית והארגונים שהיא מפעילה בתימן ובעיראק. בשלב זה מוקדם מידי להעריך שכן העמדה האיראנית נובעת מכמה גורמים: מצב המו"מ עם ממשל ביידן על התנאים לשיבת ארה"ב להסכם הגרעין; עתיד הסנקציות האמריקניות על איראן; הפעילות הסעודית בתימן; המצב הכלכלי באיראן; יציבות השלטון באיראן ועוד.
חשוב שבישראל, העם וההנהגה, יבינו שהיחסים בין ישראל ומדינות חצי האי ערב, כולל איחוד האמירויות ובחריין, אינם חקוקים באבן אלא נתונים לשינויים הנגרמים מעליות וירידות ביחסים ביניהן, ועם איראן. חשוב שנזכור שהמזרח התיכון – כולל הפוליטיקה שלו – בנוי על דיונות חול, ואלו משנות את הפוזיציה שלהן על פי מצב הרוח.
