במהלך הצפייה בפרק האחרון של הסדרה 'לבנון' ששודרה אמש (כאן 11), הייתה לי תחושה חזקה של דז'ה וו. היה נדמה לי שלא מזמן כבר ראיתי על המסך של כאן 11 את עמירם לוין, גיורא ענבר, אורנה שמעוני ויצחק מרדכי מדברים על השהייה הממושכת מידי בלבנון והיציאה המאוחרת משם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
תקלה בחיסון: מאות חוסנו במחט לא מתאימה
לא יונית, אנחנו לא רוצים לשמוע על חופשות מנצנצות בחו"ל
הפתרון ההלכתי שיאפשר לרוחמי שטיסל ללדת
כן. רק באפריל האחרון, צפינו באותן דמויות מדברות על אותו נושא במיני סדרת הדוקו 'מלחמה בלי שם' שיצרו ישראל רוזנר ומתי פרידמן. אז נכון, חמשת פרקי הסדרה 'לבנון' פורסים יריעה רחבה יותר, מתחילים הרבה לפני מלחמת לבנון הראשונה, ומסיימים אחרי השנייה, ומציגים את לבנון לא רק מהזווית הישראלית, ועדיין, לפחות הפרק אתמול, הוקדש רובו לשהייה המתמשכת בלבנון, ולמלחמת לבנון השנייה. וכאן, בהבאת הזווית הישראלית, האג'נדה, באופן לא מפתיע במיוחד, הייתה ברורה מאוד. הכול מיותר. השהייה ברצועת הביטחון הייתה מיותרת. מלחמת לבנון השנייה הייתה מיותרת. ובכלל, כל נוכחות צבאית מעבר לגבול, היא תמיד מיותרת.
יוצרי הסדרה לא חשבו להביא בפרק של אתמול גם דעה אחרת, כמו למשל זו של תא"ל אפי איתם, שפיקד על כוחות צה"ל בדרום לבנון והתנגד ליציאה משם. הבחירה הזאת שלהם לא מקוממת כמו שהיא פשוט משעממת. במקום לאתגר את החשיבה באמצעות דעה שונה, משמיעים שוב ושוב את אותה עמדה, ששמענו גם בסדרה לפני חצי שנה.
גם על מלחמת לבנון השנייה אפשר היה למצוא עמדה אחרת שכמעט לא באה לידי ביטוי בפרק אתמול. אמנם ראש הממשלה לשעבר אולמרט טוען בפרק שהמלחמה הצליחה להכאיב לחיזבאללה, ועדיין רוב המרואיינים הישראלים חזרו שוב ושוב על קלישאת המחיר הגבוה והמיותר.
את הזווית המעניינת בפרק סיפקה העיתונאית הלבנונית-שיעית, חנין ג'אדר שייצגה את האזרחים הפשוטים בלבנון הסובלים עשרות שנים ממלחמות שמתנהלות מעל ראשם בין מדינות וארגוני טרור. ג'אדר לעגה להכרזה של חיזבאללה על ניצחונם במלחמת לבנון השנייה. "אלף הרוגים, והם מכריזים על ניצחון ענק", היא אומרת בגיחוך. "כל עוד ההנהגה שלהם בחיים ויש להם חייל אחד שיכול לירות על ישראל, בשבילם זה ניצחון".
הפרק אמש, שחתם את הסדרה, הסתיים באמירה שהסיפור של לבנון הוא "סיפור על יהירות ובורות, על פנטזיות של שליטה, סיפור על שאיפה וכוח, ועל מנהיגים שלא יודעים את מגבלות הכוח". יוצרי הסדרה הציבו יחד באותה שורה, את הנוצרים, השיעים, הפלשתינאים, הסורים והישראלים ועל המסך הופיעו זה לצד זה מנהיג אש"ף יאסר ערפאת ומנחם בגין כדי שיהיה ברור – גם אנחנו הישראלים, כמו מחבלי אש"ף, נכנסנו ללבנון רק כדי לשלוט, ולא חלילה כדי שתושבי הצפון ישנו בשקט ומחבלים לא יחדרו לקריית שמונה. בכך, מצטרפת הסדרה 'לבנון' לרצף הסדרות הישראליות שמתייחסות לכל מלחמות ישראל כמלחמות מיותרות, ומאשימות רק את עצמנו במחיריהן.
