היחס לנערי הגבעות חייב להשתנות

זה קרה ביום שלישי בערב. בזה אחר זה עלו עורכי הדין של ארגון חוננו ונעמדו מול צבר המיקרופונים של ערוצי הטלוויזיה ואתרי החדשות. העורכים באולפנים ובעיתונים כבר הבינו שלמרות שגעת הסגרים והחיסונים, פרשת אהוביה סנדק לא תרד במהרה מהכותרות. כתב האישום החריף שמתחו פרקליטי חוננו על המשטרה ועל מח"ש לא היה זוכה להתעניינות תקשורתית ערה כל כך אלמלא קדמה לו שורת הפגנות סוערות שבהן נעצרו יותר ממאתיים מפגינים, אלמלא היה מעסיק פוליטיקאים בכירים כמו ראש הממשלה נתניהו והשר לביטחון הפנים אוחנה, אלמלא היה מגובה במכתבו של סגן ראש המחלקה לחקירות שוטרים שטען לליקויים חריפים בהתנהלות מערכות אכיפת החוק, ואלמלא היה מגובה בטענות ממוסמכות על ניסיונות טיוח של המשטרה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הוכחה לכישלון המערב": נשיא איראן מגיב למהומות בוושינגטון
– האם טראמפ יספיק להביא להסכמי נורמליזציה נוספים?
– בני נוער, זה בשבילכם: סדנאות כיפיות בזום

עו"ד מנשה יאדו מ"חוננו" סיכם את הממצאים לטענתו: התאונה הקשה התרחשה בעקבות ניגוח אחורי חזק של ניידת המשטרה ברכב של הנערים, והשוטרים לא חסכו מאמץ כדי להסתיר את הראיות באמצעות בידוד קפדני של זירת הפשע, כולל ניסיון למנוע גישה מחבר כנסת, מעורכי הדין וממומחה תאונות. עוד טען כי בבקשות הארכת המעצר הראשונות השמיטה המשטרה מהפרוטוקולים את הגורם לתאונה, וניסתה לקדם גרסת כזב שלפיה רכב הנערים זגזג, ולפיכך מדובר בסוג של תאונה עצמית.

"יצאנו לזירה עם היוודע האירוע", סיפר יאדו. "התלווה אלינו בוחן משטרתי עם 30 שנות ניסיון, הוא כתב דו"ח ואותו הגשנו למח"ש. הדו"ח קובע שהרכב התהפך כתוצאה מניגוח הרכב האחורי. מי שמכיר דו"חות של בוחני תנועה יודע שזה מדע מדויק. אהוביה לא מת בגלל יידוי אבנים ולא כי נהג בלי רישיון, אלא בגלל הניגוח. אנחנו דורשים מרשויות החקירה בישראל להתעשת. אמון הציבור ברשויות הוא לא מהגבוהים, כולנו נכווינו".

המשטרה היא משטרה. לא צריך לצפות בכל פרקי הסדרה "מנאייכ" כדי להבין ששוטרים שומרים על שוטרים. השאלה היא איפה המחלקה לחקירת שוטרים. יאדו הסביר שכל מי שמכיר את דיני התעבורה יודע שבכל תאונה שבה רכב אחורי פוגע ברכב קדמי, ברירת המחדל היא שהרכב האחורי אשם. לטענתו היה מתבקש לפחות לחקור את השוטרים באזהרה זמן קצר לאחר האירוע, אבל זה לא קרה. לא רק שזה לא קרה, אלא שהנערים הם שנחקרו באזהרה על גרימת מוות ברשלנות או באדישות, מהלך שנועד לכאורה להסיט את האש מהשוטרים.

יומיים קודם לכן שלח סגן ראש מח"ש משה סעדה מכתב אל המשנה לפרקליט המדינה (פלילי) מומי למברגר – מי שככל הנראה יקבל את ההחלטה אם להגיש כתבי אישום בתיק הזה, בהיעדר פרקליט מדינה מכהן. המכתב כלל טענות קשות: "העצור א' טען בחקירתו 'רצחו את חבר שלי ונתנו לנו מכות רצח בניגוד לחוק', ומח"ש לא טרחה לעשות את המינימום המוטל עליה, דהיינו להגיע למתלוננים ביום האירוע ולגבות מהם גרסה מפורטת".

עוד טען כי "מנהלת מח"ש מנחה לשחרר שוטרים חשודים בהריגה ואלימות לאחר שהתייצבו במח"ש לחקירה, בטענה כי 'בחקירות הנערים לא עלתה טענה לפיה מות הנער נגרם כתוצאה ממשהו שביצעו השוטרים'. כמובן שזה בניגוד מוחלט למסד העובדתי שהיה מונח בפני מח"ש. במצב דברים זה, לא ברור על סמך מה החליטה מנהלת מח"ש לשחרר את החשודים… בכך היא העצימה את פוטנציאל שיבוש החקירה באופן משמעותי".

הרב גדי בן־זמרה: "יש פה מלחמה ארוכה שמתנהלת גם באבנים  ומקלות, וכשרוב משאבי המשטרה מופנים למרדף אחרי נערי הגבעות ולא למיגור הטרור, יש כאלה שהפקק קופץ להם"

טענה שלישית של סעדה: "באשר להקמת צוות החקירה המשותף (של מח"ש וימ"ר תל־אביב; י"י) מדובר בצעד חריג אשר ככל הידוע לי לא היה דומה לו במח"ש בנסיבות כאמור". הכוונה היא לפקודת המשטרה אשר קובעת כי "חקירה של עבירה אשר בביצועה חשוד שוטר לא תיערך בידי משטרת ישראל, אלא בידי המחלקה לחקירת שוטרים שבמשרד המשפטים". שוטרים לא אמורים לחקור שוטרים. החקירה של מח"ש אמורה להיות עצמאית ובלתי תלויה, ושיתוף ימ"ר מקביל עשוי לשבש אותה.

בפרקליטות דוחים את טענותיו של סעדה. לדבריהם, את התיק מלווה מקרוב גם פרקליטות ירושלים וגם פרקליטות מח"ש. צוות החקירה משותף, אולם החקירות עצמן אינן משותפות. הם מדגישים שמח"ש חוקרת לבדה את השוטרים, והסיבה שימ"ר תל־אביב מעורבת בתיק היא שהאירוע היה מורכב מארבעה חלקים: יידוי אבנים על כביש אלון, הימלטות ממשטרה ונסיעה פראית בכביש מפותל, התאונה הקטלנית, ושתיקת העצורים שגרמה לכך שהמשטרה לא חיפשה את אהוביה במשך שעה ארוכה, מה שעשוי לעלות כדי עבירת הפקרה. בפרקליטות מסבירים שחקירת מח"ש נדרשת לשלב השלישי בלבד, ולכל שאר החלקים באירוע נדרשת חקירת משטרה רגילה נגד הנערים החשודים, ולכן הכפילות בצוותי החקירה. הכפילות היא בכוח האדם המוקצה למשימה בלבד, מבהירים בפרקליטות, ואין אינטראקציה בין חוקרי ימ"ר תל־אביב לחוקרי מח"ש.

ביחס לשאלה המרכזית שמעלה סעדה – מדוע נמנעה מח"ש מלחקור את השוטרים במשך זמן רב כל כך, מה שלכאורה אפשר להם לתאם גרסאות ולנסח דו"חות פעולה שאינם משקפים אמת – בפרקליטות מסבירים שהעובדה שהנערים לא שיתפו פעולה ולא מסרו גרסה חייבה איסוף ראיות בשטח לפני החקירה. לטענתם יש שתי גישות שונות בניהול אירוע מהסוג הזה, ושתיהן נמצאות בתוך מתחם הסבירות: הראשונה, לחקור מהר את השוטרים החשודים כדי לקבע גרסה. השנייה, לאסוף תחילה מקסימום ראיות פורנזיות, קבצים ממצלמות ועדויות שונות, כדי לגבש גרסה כלשהי שמולה יעומתו השוטרים החשודים. מח"ש הגיעה לזירה מיד לאחר התאונה ואספה ראיות, והן שימשו מאוחר יותר לחקירה.

עוד מסבירים בפרקליטות כי הכלל שלפיו אין לחקור אזרח המתלונן על שוטר עד להשלמת חקירת מח"ש רלוונטי רק לאירועים נקודתיים של חיכוך בין אזרח לשוטר, שבהם לא ברור מי תקף את מי. באירוע הנוכחי לכל שלב באירוע יש "חיים" משל עצמו והוא דורש חקירה עצמאית. חקירת מח"ש הסתיימה ביום שלישי השבוע. סיכומה הועבר לבחינה מעמיקה של הפרקליטות, והיא תצטרך לקבל החלטות בזמן הקרוב.

אם אין אני לי

עוצמת הרגשות והזעם הציבורי שעוררו נסיבות מותו הטרגי של אהוביה סנדק מלמדים שהאירוע היה טריגר למצוקה ותסכול ציבוריים מתמשכים שרק עכשיו פרצו אל פני השטח. לפני כמה ימים השתתפתי בכינוס שבו נכחו הורים לנערי גבעות. הם סיפרו סיפורים שוברי לב על ילדים עם בעיות קשב וריכוז ששום מוסד לא ידע להכיל, על נערים שהלכו לאיבוד בקורונה, ועל צעירים במצוקה שהוריהם איבדו את ערוצי הקשר עימם.

השיתופים שעלו שם נגעו לא רק באירועי מצוקה חינוכיים ובמשברי סמכות הורית; סופרו גם סיפורים רבים על משטרה שהפכה לחלק מבעיה במקום חלק מהפתרון. תוארה שורה ארוכה של אינטראקציות פוגעניות שנובעות מ"שיטור־יתר", שמזכירות את הסיפורים המופיעים בדו"ח למאבק בגזענות שפרסם משרד המשפטים בקשר ליוצאי אתיופיה. אם אחת סיפרה על הילד שלה שנעצר שלוש פעמים ברחוב מרכזי בירושלים, רק בשל פאותיו העבות, ה"גוזמבות". מבחינת שוטרים רבים הוא נתפס כחשוד, אף על פי שלא עשה דבר.

הרב גדי בן־זמרה מנהל עם אשתו את אולפנת מעלה־לבונה, מוסד חינוכי שממנו יוצאות רוב נערות הגבעות המאכלסות את גבעת מעוז־אסתר. בן־זמרה מתקומם על תיוג נערי הגבעות כנוער נושר.

"זה כמו שתגיד שהחרדים הם אלה שחוסמים כבישים בירושלים ומתכתשים עם שוטרים. מה זה 'החרדים'? החרדים הם מגזר ענקי ויש בו אינספור גוונים וניואנסים, וכל אדם חרדי הוא עולם ומלואו. הנערים שנקלעו לאירוע אינם נערים נושרים. הם בחורים רציניים ופיקחים שלומדים תורה חצי יום ועוסקים בחקלאות חצי יום. הם מגשימים ערכים במסירות נפש שלאנשים בגילי אין האנרגיות והכוחות להוביל".

אין לך בעיה עם זה שהם נחשדו בזריקת אבנים על מכוניות?
"אני לא יודע מה קרה שם ואני לא נכנס לזה, אבל אי אפשר להתעלם מהסיפור הגדול. בינינו לבין הערבים מתנהל סכסוך של יותר ממאה שנה על ירושת הארץ הזאת. אם המדינה הייתה עושה את המוטל עליה ומעניקה למתיישבים ביטחון אישי, נערי הגבעות היו עושים את המוטל עליהם ועוסקים בבניין הארץ ולא במאבקים.

"שמע סיפור. ביום שישי שעבר הגיע בן מהיישוב לשבת לבקר את הוריו. אבן שחטף בדרך למעלה־לבונה ריסקה לו את השמשה, ובנס אף אחד לא נפגע. הוא הוריד את אשתו והילדים בבית, ומיהר בחזרה כדי לוודא שהמשטרה מטפלת באירוע ושאף אחד אחר לא ייפגע. כוחות הביטחון תפסו את מיידי האבנים, והבחור בא לשוטר ואמר לו 'באתי לוודא שלא תשחררו אותו בעוד שעתיים והוא ילך הביתה לשתות קפה עם אבא שלו'. מה השוטר ענה לו? אל תדאג, בעוד שעתיים הוא ישב בבית וישתה קפה עם אבא שלו".

"באזורים מסוימים ביהודה ושומרון יש אלפי אירועים של זריקת אבנים שאיש לא מדווח עליהם. התרגלנו, המערכת התרגלה, אנחנו קוראים לזה 'גשם'. נוער הגבעות לא התרגל ולא מוכן להתרגל. הוא רואה כמו כולם את הסרטונים של ג'יפים צבאיים שנכנסים לכפרים, חוטפים מטר אבנים ולא מגיבים. הנוער הזה חם ואכפתי, והוא אומר אם אין אני לי מי לי. אני מזכיר לך שהאירוע של אהוביה ז"ל היה סמוך לרצח של אסתר הורגן. יש יהודים שלא מוכנים לשתוק על רצח, שלא מסתפקים בלכתוב שיר בפייסבוק או לצייץ בטוויטר.

"זאת המציאות שבה הם חיים. יש פה מלחמה ארוכת שנים שמתנהלת בחלקה באבנים ומקלות, וכשרואים שרוב המשאבים של המשטרה מופנים למרדף אחרי נערי הגבעות ולא למיגור הטרור, אז יש כאלה שהפקק קופץ להם והם יוצאים ועושים מעשה".

שומרים על עתודות הקרקע

נערים מגבעת עוז ציון נראו לאחרונה בטלוויזיה בכתבה של אוהד חמו, ואחד מהם התעמת עם אנרכיסט פלסטיני שהכה אותו וגרר אותו על הארץ.
"עוז ציון היא גבעה שקטה. אבל כן, הם ראו מרחוק 40 פעילים עם סולם וצוות צילום של ערוץ 12, ואחד מהם החליט לרדת. שאר החברים שלו לא רצו לרדת כי הבינו שמדובר בפרובוקציה מכוונת, והצטרפו מאוחר יותר כשהבינו שהעסק גולש לאלימות. ככלל, הם לא מוכנים לסידור הזה שבו רק הפלסטיני קובע עובדות בשטח ומקבל אמפתיה מהתקשורת. הם לא בקטע של 'תג מחיר', אבל הם גם לא פראיירים. 'הקול היהודי' עשה תחקיר וגילה שאותו אנרכיסט מסתובב בין כפרים ומלהיט צעירים לצאת ולהתעמת עם נקודות התיישבות יהודיות".

מה הם הרוויחו מהעימות המצולם הזה?
"המלחמה הכי גדולה היא המלחמה על הקרקע, והנכס הכי חשוב לעם ישראל הוא הקרקע, כי היא העתודה שלנו והעתיד שלנו. בלעדיה לא תהיה התיישבות ולא תהיה ריבונות. כשהמשטרה מהאו"ם והמדינה מהאו"ם, נוער הגבעות שומר על עתודות הקרקע של העם היהודי. לחבר'ה האלה אין נשק ואין גב של מערכת. יש להם אמונה, יש להם נחישות, יש להם כוח סיבולת, יש להם התמסרות, ויש להם מקלות ואבנים. כן, הם חיים ברמת חיכוך גבוהה, והם עושים את מה שאני ואתה לא מספיק חזקים בשביל לעשות".

אז אתה מגבה את האלימות?
"אני לא רואה שום תועלת בהשלכת אבנים בכבישים, יש בזה הפסד ענק. אבל בחיכוכים על שמירת קרקעות חקלאיות אני מגבה לגמרי. לא כי אני תומך באלימות, אלא כי אני יודע מיהו התוקף ברוב המוחלט של המקרים. מי שאשם בזה שנערי הגבעות חיים על פי חוקי הג'ונגל היא המדינה שלא מגבה אותם. ואם האלטרנטיבה שלהם היא להתקפל ולהיכנס לתוך הגדרות הצרות של היישובים כמנהג אנשים בגילי, אז לא תודה".

אתה מלמד גם בישיבה הגבוהה בחומש. זו ישיבה שהקמפוס שלה הוא אוהלים בשטח.
"יש שם ארבעים צעירים מדהימים שלומדים גמרא בעיון, במסירות נפש שלא תיאמן. המשטרה עושה להם את המוות ומפעם לפעם פושטת כדי להחרים להם ציוד, אבל הם לא נשברים. הם יושבים באוהלים, בחורף ובקיץ, החשמל שלהם מופק מלוחות סולריים והמים מגיעים מעוקב. אין להם שום תשתיות קבועות וזה לא שובר אותם. אני גאה להגיע ולתמוך בהם, כי הם אנשים מיוחדים מאוד שכואבים את כאבה של הארץ. 'אילו יהודי היה יודע מה זה נוער הגבעות, היה שמח רוקד כל היום'".

ומה אתה אומר על הטענה שרוב נערי הגבעות הם נוער בסיכון?
"ברור שיש גם נוער בסיכון. אתה תמצא גבעות עם צעירים שמעשנים או גרים יחד עם בנות ונושא הקדושה ושמירת הברית לא מעסיק אותם. תמצא הכול. אבל בין נערי הגבעות יש גרעין משמעותי של חבר'ה רציניים שהם לא נושרים ולא בסיכון. הם בכלל לא בתוך הסיפור והתבניות שהמבוגרים מנסים לדחוק אותם אליהן".

הטענה היא שגם רבנים לא מצליחים להגיע אליהם.
"חלקם בזים לרבנים, אבל הרבנים הרוויחו את זה ביושר. הם לא מדברים איתם בגובה העיניים, לא מקשיבים לטיעונים שלהם, מתנשאים עליהם. אם היחס אליהם היה מכבד, היה אפשר להגיע איתם להבנות ולשמור עליהם בתוך המסגרת. כשתלמידות שלי עברו למעוז אסתר ניהלתי איתן שיחות עומק כדי להבין מה נכון ואיך נכון לעשות. נלחמתי להשאיר אותן במסגרת ושכנעתי אותן שישמרו על יומיים לפחות של לימודים באולפנה. השתדלתי לבוא ממקום שיש בו המון הערכה, שיש בו כבוד לנחישות ולבהירות, לניסוח ולעוצמה. זו בעיניי התנהלות נכונה של אנשי הוראה.

"בסוף זה ויכוח בין מדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. הרב יהושע שפירא שאל פעם מה הנפקא מינה (ההשלכה המעשית; י"י) בין 'יהודית' ל'דמוקרטית'? יש המון השלכות, אבל השאלה היא מה הנפקא מינה בחג"ת (חסד, גבורה, תפארת – הספירות המכוונות כלפי הלב והמערכת הרגשית; י"י). התשובה היא שבמדינת כל אזרחיה מה שמחבר בינינו הוא האמנה החברתית, ההסכמה על החוק. וממילא בחוויה זה מקום מנוכר מאוד. כי אם כל מה שמחבר ביני לבינך הוא החוק, אין לנו שום דבר עמוק במשותף. בעבור נוער הגבעות, הבסיס הוא שכיהודים 'אחים אנחנו, בני איש אחד אנחנו'. לא החוק מחבר בינינו, אלא האחווה והחיבור העמוק.

"רוצים לפתור את בעיית נוער הגבעות? תנו להם לגאול אדמות וליישב את הארץ. תפסיקו לרדוף אחריהם ולייצר חיכוך כל הזמן. יש להם אנרגיות מדהימות, תנו להם לתעל אותן למקום של בנייה קונסטרוקטיבית".