כ־1,400 איש מעל גיל שישים מתגוררים בעיר אלעד. נכון ליום שלישי בבוקר התחסנו רק 300 מהם, פחות משליש. מוטיבציה לחיסון בחברה החרדית דווקא לא חסרה. מה שחסר, לפחות בחלק מהערים החרדיות, היא היכולת. רוב המבוגרים באלעד הם מבוטחי שירותי בריאות כללית, אך רק ביום שלישי אחר הצהריים פתחה הקופה מתחם חיסונים בעיר, שמתגוררים בה 50 אלף איש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בני נוער, זה בשבילכם: סדנאות כיפיות בזום
– "חלק ילמדו במקומות פתוחים, כדי שלא יהיה ביטול תורה"
– האם טראמפ יספיק להביא להסכמי נורמליזציה נוספים?
גם קופת חולים לאומית התמהמהה בפתיחת מתחם חיסונים באלעד, ועשתה זאת רק ביום שני השבוע. שתי הקופות האחרות, מכבי ומאוחדת, פתחו מתחמים בסוף השבוע שעבר, אך גם הן באיחור לעומת ערים אחרות בארץ. אלעד אמנם קרובה לפתח־תקווה, אבל קשישים רבים לא יֵצאו מהעיר שלהם כדי להתחסן.
בביתר־עילית הסיפור דומה. רק ביום שלישי נפתח בעיר מתחם חיסונים של שירותי בריאות כללית. העיר אמנם צעירה מאוד, אבל עדיין יש בה כאלף איש מעל גיל שישים, ורובם מבוטחים בכללית. בעוד בערים קטנות בפריפריה נפתחו מתחמים של כללית כבר בתחילת שבוע שעבר, בביתר, שבה מתגוררים 60 אלף תושבים, העניין התעכב.
כשמזהים יתרון בציבור החרדי, כמו מוטיבציה גבוהה להתחסן, ראוי לעשות הכול כדי לנצל אותו ולא להחמיץ הזדמנות. אם האכיפה היא המקל, החיסונים הם הגזר
משה רוזנגרטן, האחראי בקופ"ח כללית למגזר החרדי במחוז ירושלים, מסביר שהעיכוב בפתיחת המתחם נבע מהמתנה למגשים הקטנים של החיסונים, המאפשרים לחסן גם בערים קטנות ללא חשש בזבוז. התוצאות בכל מקרה מטרידות: מתוך 12 אלף חרדים מבוטחי כללית שזכאים כעת לחיסון במחוז ירושלים, התחסנו עד אמצע השבוע רק כשליש. העיכוב בפתיחת המתחמים הפך למשמעותי עם הזינוק במספרי החולים. ככל שהתחלואה עולה, הפחד המוצדק של הקשישים לצאת מהבית, במיוחד בערים אדומות, עולה גם הוא.
התחלואה במגזר החרדי נסקה השבוע. מודיעין־עילית, ביתר־עילית ואלעד כיכבו בראש טבלת הערים האדומות. שיעור החיוביים מהנבדקים בביתר־עילית הגיע ליותר מרבע, ובאלעד הוא התקרב לאחד מחמישה. במקביל, הקושי להחמיר בהגבלות ובאכיפה בערים החרדיות הולך וגובר ככל שמתקרבות הבחירות. נתניהו לא יעז לסכן עכשיו את הבלוק שלו עם המפלגות החרדיות, והסיכוי לדיפרנציאליוּת בהגבלות ולהבחנה בין ערים הולך וקטן. דווקא בשל כך, מתסכל לראות שהמדינה לא השכילה לנצל את הביקוש האדיר לחיסון בערים כמו אלעד וביתר־עילית.
יש עוד דברים שניתן לעשות בהתמודדות עם התחלואה הגבוהה בחברה החרדית. ביום שני פורסם מכתב בחתימת הרב גרשון אדלשטיין והרב חיים קנייבסקי, שבו קראו שני המנהיגים הבכירים לכל מי שיש לו חשש חולי לא להגיע למקומות ציבוריים ולמוסדות חינוך. עוד קראו הרבנים למבוגרים להשתדל להתפלל בחצרות ובמקומות פתוחים, ולכלל הציבור לקיים שמחות ללא התקהלות, וכמובן להתחסן. המכתב הגיע בעקבות בקשות מהשטח, והוא דוגמה טובה לפעולה אפקטיבית ברחוב החרדי עד שהחיסונים ישפיעו.
הממשלה למדה כבר לא מעט בכל הקשור להתמודדות עם הקורונה בציבור החרדי. עוד כשהייתה כאן ממשלה ולא היה תאריך לבחירות, המדינה לא ממש הצליחה לכפות על החרדים לסגור את מערכת החינוך. על אחת כמה וכמה שאין סיבה שנצליח בכך עכשיו, כשאין ממשלה והבחירות באופק. הדרך להתמודדות עם הקורונה ברחוב החרדי חייבת לעבור קודם כול בחצרות הרבנים של כל פלג. במקביל, כשמזהים יתרון בציבור החרדי, כמו מוטיבציה גבוהה להתחסן, ראוי לעשות הכול כדי לנצל אותו ולא להחמיץ הזדמנויות. אם כללי האכיפה הם המקלות, החיסונים הם הגזרים, וכדאי שגם בהם ייעשה שימוש במיגור המגפה בחברה החרדית.
יחד גם אחרי הקורונה
לקורונה יש השלכות על מערכת היחסים בין הציבור החרדי לכלל החברה הישראלית. בשבוע שעבר פורסם מדד "לחיות יחד", שמבצעים מדי שנה מרכז "לחיות יחד" ומכון ERI. השנה בחן המדד את השפעת הקורונה על מצב החיים יחד בישראל – האם הנגיף הוא סוג של "אויב משותף" שמביא לשותפות בין הקהילות השונות, או שאולי הוא מגביר מתחים, יחסים מורכבים וחוסר אמון. הנתון המעניין הוא בנוגע לעמדת החרדים. בסיכום הכללי, 44% מהמשיבים ענו שלא הייתה לקורונה השפעה על היחסים בין הקבוצות בישראל, אך בקרב החרדים 74% סבורים שהייתה הרעה ביכולת לחיות יחד בעקבות המשבר. אם שלושה מתוך ארבעה חרדים חושבים שהחיים המשותפים ניזוקו בתקופת הקורונה, זהו משבר אמון חריף.
בחברה הכללית 44% מהמשיבים ענו שלא הייתה לקורונה השפעה על היחסים בין הקבוצות בישראל, אך בקרב החרדים 74% סבורים שהייתה הרעה ביכולת לחיות יחד בעקבות המשבר. אם שלושה מתוך ארבעה חרדים חושבים שהחיים המשותפים ניזוקו בתקופת הקורונה, זהו משבר אמון חריף
במדד אפשר למצוא גם תובנות על דרכים לחיזוק האמון. המשתתפים נשאלו מי הגורם המתאים לפתור מתחים וקונפליקטים בין קהילות. יותר ממחציתם (54%) השיבו שמנהיגות קהילתית ודתית היא המתאימה ביותר לטפל בכך. רק 4% רואים בעירייה גורם המתאים לטפל בסוגיה זו, 26% ממשלה, ו־16% בית המשפט. הנתונים הללו הם הוכחה נוספת לחשיבות ההסתייעות של המדינה במנהיגות החברה החרדית במצבי משבר. ברור שאי־אפשר להשאיר את האחריות לפתרון רק בידי המנהיגות הקהילתית, אבל מוכרחים להיעזר בה יותר.
כיוון נוסף לחיזוק האמון בין החרדים למדינה נמצא בסוגיית הייצוג במרחב הציבורי. המשתתפים בסקר נשאלו עד כמה הם חשים שמשתפים אותם בעיצוב המרחב הציבורי, ועד כמה הם מקבלים ביטוי והכרה בתרבותם מצד קבוצות אחרות. מהתוצאות עולה שתחושת הייצוג של חרדים במרחב הציבורי נמוכה יותר מהתחושה של שאר הקבוצות. בעוד יהודים חילונים נתנו ציון 5.9 לתחושת הייצוג שלהם, ויהודים מסורתיים 6.1, תחושת הייצוג אצל החרדים עמדה על 2.9, זאת כאשר במדד של השנה שעברה היא עמדה על 3.9. הייצוג והגיוון הוא מרכיב קריטי לחיזוק האמון של המגזרים השונים במוסדות המדינה. מעבר לכך שהוא תורם לקבלת החלטות מקצועיות ואפקטיביות יותר, הוא גם מחזק תחושת שותפות בקרב אלו שחשים מיוצגים, כי כך הם משוכנעים שקולם נשמע ונלקח בחשבון.
אתגר החיים המשותפים מלווה את החברה הישראלית עשרות שנים, ובעקבות השינויים הדמוגרפיים הוא צפוי להעסיק אותנו ביתר שאת גם בעשורים הבאים. הקורונה, בין שאר השפעותיה, משליכה גם על האתגר הזה. חשוב שקובעי המדיניות יהיו ערים גם לתוצאות החברתיות ארוכות הטווח של ההחלטות שהם מקבלים.
