אחרי הכישלון של הימין החדש בבחירות 2019 – שהייתי חלק ממנו – כתבתי במקור ראשון שלפחות בעידן נתניהו, התברר שכל מפלגת ימין עם זיקה לציונות הדתית חייבת שיהיה לה בייס, כלומר בסיס שבטי מוצק ונאמן של מצביעים. לימין החדש לא היה אז בייס יציב וגם בבחירות הקרובות, למרות הסקרים המחמיאים, אני משוכנע שבנט צריך לרוץ יחד עם המפלגה של בצלאל סמוטריץ', שעוד רגע אתייחס לשמה החדש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– במשטרה "מסירים את הכפפות" במאבק נגד הפרוטקשן בגליל העליון
– איסור השחיטה באירופה: גורמים יהודיים מקדמים היתר חדשני
– "יצאתי להילחם על הנפש, כמו שיצאתי להילחם על הדרום"
הטענה שהימין החדש של בנט-שקד ומתן כהנא, לא מייצגת תפיסה ציונית דתית אלא רק גחמה אישית של העומד בראשה, היא טענה מכוערת ולא נכונה. הרצון להקים מפלגה ימנית עם זהות יהודית, משותפת לדתיים וחילוניים, הוא רעיון ותיק שמייצג פלח מכובד בציבור הדתי שמאמין בשותפות עם ציבור רחב גם בפוליטיקה. חנן פורת זצ"ל והרב ולדמן כבר ביטאו אותו בתחילת שנות השמונים במפלגת התחיה. בנט, שקד והרב רונצקי זצ"ל הגיעו איתו כבר לפני תשע שנים כשהקימו את "הישראלים", והמוצר גם הוכיח את עצמו בבחירות 2013 תחת השם "הבית היהודי", כשהביא 12 מנדטים, כשלפי פרופ' אשר כהן, חמישה מהם לא היו דתיים. ובכל זאת, בבחירות 2019 התברר שלרעיון הזה עדיין אין בייס יציב. יש הרבה דתיים שאוהבים את רעיון השותפות בין דתיים לחילוניים, שתומכים ברוח רבני צוהר ובאמנות בסגנון אמנת הרב מדן-גביזון, אבל אין מספיק דתיים שהרעיונות הללו יגברו על הזדהותם המגזרית, ולא מספיק חילוניים ומסורתיים ימניים שהרעיונות הללו יגברו על הזדהותם עם נתניהו.
וכאן אני מגיע למפלגה של בצלאל סמוטריץ', ששינתה את שמה בימים האחרונים. ההחלטה של סמוטריץ' לקרוא ל"איחוד הלאומי" מפלגת הציונות הדתית, היא קודם כל בחירה משמחת. בשנתיים האחרונות כל המפלגות בעלות הזיקה לציונות הדתית – איחוד מפלגות הימין, ימינה, הימין החדש – הכתירו את עצמן בשמות שמבטאים רק את הצלע המדינית במשולש האידאות של הציונות הדתית. התנועה הפוליטית של הציונות הדתית אמורה לבטא לא רק נאמנות לארץ ישראל, היא אמורה להניף גם דגל תורני (תורת ישראל) – כלומר קידום יהדותה של המדינה והתייחסות לסוגיות דת ומדינה, וגם דגל חברתי (עם ישראל) שמתבטא באחריות לכלל החברה ובעיסוק בסוגיות כלכליות וחברתיות. לכן, טוב עשה סמוטריץ' שבחר בשם שמבטא תפיסה רחבה יותר, עם פוטנציאל להנפת יותר דגלים.
מצד שני,מדובר בשם יומרני ומחייב. לפחות כרגע, סמוטריץ' ואנשי האיחוד הלאומי רחוקים מלייצג את גווניו של הציבור הדתי לאומי, וייאמר לזכותם שהם מודים בכך. אבל גם אם סמוטריץ' יציב לצידו סרוגים עם תפיסת עולם פתוחה יותר, הוא עדיין צריך לרוץ יחד עם הימין החדש.
קודם כל, מסיבה אלקטורלית פשוטה – גם בגלל הסקרים שמצביעים שמפלגתו אינה עוברת את אחוז החסימה, וגם כי אפילו גרסת איחוד מפלגות הימין, עם הבית היהודי ועוצמה יהודית, כמעט לא הצליחה לעבור את הרף לפני פחות משנתיים.
אבל יש עוד סיבה, משמעותית ועקרונית יותר, שסמוטריץ' ובנט צריכים לרוץ יחד. רק שתי המפלגות שלהן יחד מבטאות את תפיסתה של הציונות הדתית הן בסוגיות דת ומדינה והן בסוגיית היחס לשאר חלקי החברה. ראשית, כפי שכתב אמש (שבת) מתן כהנא, תפיסותיו בסוגיית דת ומדינה מייצגות את הציונות הדתית לא פחות מתפיסותיו של סמוטריץ'. אבל יותר מכך, מתן כהנא ודתיים נוספים שתומכים בימין החדש מבטאים גם תפיסה שונה בציונות הדתית בסוגיית השותפות עם שבטים אחרים בחברה הישראלית. מול תפיסה יותר מגזרית ומתבדלת, הדתיים של הימין החדש אוחזים בתפיסה משתפת יותר שמכירה בכך שיש בחברה הישראלית כוחות חיוביים נוספים שראוי לשתף איתם פעולה – גם באותה מפלגה ולא רק בקואליציה. זה לא מקרה שהתפיסה המתבדלת פחות מוכנה לדיאלוג בסוגיות דת ומדינה. מי שלא מכיר בציבור החילוני כשותף עם עולם ערכי, גם לא יחתום איתו על אמנות.
ולבסוף, גם אחרי האיחוד המתבקש בין סמוטריץ' לבנט, עדיין יהיה ציבור דתי לאומי גדול שיצביע למפלגות אחרות כי הפיזור הפוליטי של הציונות הדתית הוא תהליך בלתי הפיך. ועדיין – כדי שמפלגת הציונות הדתית החדשה תייצג פלח נרחב מהציונות הדתית, היא צריכה לא רק להתגוון בתוכה, אלא גם לרוץ יחד עם מפלגה פחות מגזרית.
