לקראת הסגר שהגיע עלינו פרסם משרד החינוך מתווה להפעלת גני ילדים, המתווה מפרט את נוהלי הגן הווירטואלי ואף מציע תוכנית שבועית, הכוללת מפגש בוקר, פעילות בתנועה, "משימה א־סינכרונית" (אני לא ממציאה), שיחות אישיות, מנת פרי או ירק, "הזמנה לפעילות חופשית עצמאית במרחבי החיים בבית", וגם "פעילות עם סבא וסבתא". זוהי תוכנית יפה, אך בינה ובין מציאות החיים בסגר המרחק רב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בחסות הכאוס הכללי, ברש"פ מתכוננים לבחירות
– סוף הנשיאות הקיסרית: שערוריית טראמפ תחזיר את ארה"ב לאיזון
– ויכוח מוסרי-משפטי: האם ניתן למנוע חיסונים מאסירים?
זוהי הפעם השלישית שמערכת החינוך מושבתת בשל המגפה, וכבר הספקנו ללמוד דבר או שניים על "למידה מרחוק". גם בתנאים מיטביים ספק אם תלמידים יכולים ללמוד הכול באופן מקוון לחלוטין. כאשר משפחה שלמה מסוגרת בביתה, בלי מחשבים וטלפונים לכל הילדים הנדרשים ללמוד באותן השעות, בעוד ההורים נאלצים בעצמם לעבוד מרחוק ובמקביל לטפל בצורכי הבית ולסייע לילדים – הניסיון הזה הופך לבלתי אפשרי.
בפעם הראשונה ניסינו והבנו שזה לא עובד. בפעם השנייה קנינו עוד מחשבים, ליהטטנו בין המשימות, זעקנו לשינוי וקרסנו. בפעם השלישית זו בדיחה גרועה. כל המומחים הפדגוגיים בארץ ובעולם לא יטענו שלימודים בזום לילדי הגנים יכולים להוות תחליף ליום פעילות בגן. מצאו נא את הילד בן השלוש שיכול להפעיל משימות א־סינכרוניות במחשב.
אפשר להתווכח על המינון הנכון והרצוי לשמירה על קשר עם הגננת ולמפגש חברתי מקוון עם ילדי הגן האחרים. המינון הזה נע איפשהו בין שעה בשבוע לשעה ביום, וזהו בערך היקף הפעילות המתקיימת כיום, לפי סקרים. בגיל בוגר יותר אפשר לדבר על שימור הידע שנלמד בכיתה, תרגול ומפגש חברתי־רגשי; גם המינון הרצוי שלהם אינו עולה לכדי מערכת שעות מלאה. הניסיון להחזיק את כל הילדים מגן הילדים ועד סוף כיתה י"ב במערכת לימודים מלאה, אין לו דבר עם פדגוגיה או עם צורכי הילדים. הסיבה היחידה לכך שמשרד החינוך לוחץ על פול גז בניוטרל היא יפה בן־דוד.
מזכ"לית הסתדרות המורים אמרה בשבוע האחרון, בפעם המי־יודע־כמה, שהמורים לא ישלימו "ולו יום אחד" בחופשות שלהם. הסרבנות שלה ידועה לשמצה, אבל נוכח המשבר היא פשוט מפגן אטימות חסר פשר. אין לו הצדקה. הרי תנאי העסקתם של המורים לא נפגעו לכל אורך התקופה הזאת. גם עכשיו ההצעה היא להחליף את ימי הסגר בימי חופשה עתידיים: מספר ימי העבודה והחופשה יישאר זהה, רק התאריכים יתחלפו. מדוע להתנגד?
יש פתרון אחד ברור ומתבקש לסאגה: ביטול הלימודים לתקופת הסגר והשלמתם מאוחר יותר. הרי בעוד חודשיים או שלושה נצא מהסגרים, נחסן חלק ניכר מהאוכלוסייה, נבין טוב יותר את המוטציה הבריטית, נראה כבר את האור בקצה המנהרה. ברגע הזה נרצה לפתוח מחדש את הכלכלה ולשקם אותה בשיא הכוח, אלא שאז ניתקל בחומה הבצורה של חופשת פסח, וזמן קצר אחריה ביולי־אוגוסט הידועים לשמצה. החופשה הזאת, הארוכה מדי גם בשנים רגילות, תמנע ממשפחות לשקם את פרנסתן. שוב להטטנות בין קייטנות גרועות, בייביסיטינג יקר ואובדן ימי עבודה חשובים.
סגן הממונה על השכר במשרד האוצר משה בכר פנה בשבוע החולף למנכ"ל משרד החינוך עמית אדרי וקרא לו להפסיק את הלמידה מרחוק לילדים עד כיתה ד', ולהשלים את ימי הלמידה בחופשת הקיץ. "בידינו ממצאים רבים", כתב, "המעידים על היעילות הנמוכה של הוראה מרחוק ביחס להוראה פרונטלית, בדגש על שלבי החינוך הנמוכים – גני ילדים ובית ספר יסודי". המהלך הזה נוסה בעבר, אך סוכל על ידי משרד החינוך עצמו שסירב להתעמת עם ארגוני המורים.
עוד הוסיף בכר כי "ההיערכות ללמידה בסגר חייבת להיעשות בשיתוף פעולה הדוק עם כלל הנוגעים בדבר, לרבות ההורים והשלטון המקומי, תוך התאמה מירבית לצרכי הילדים וההורים, ולא לנוחות תפעולית או ארגונית".
לפנינו שלושה שבועות של סגר שבהם ממילא כולנו בבית; אם נחסוך אותם, הם יהיו לנו בעתיד לקרש הצלה ללימוד ופרנסה. בואו נשחרר את הילדים, ההורים והמורים מעול הלמידה מרחוק; נלמד אותם מקרוב כשנוכל.
