יש רגעים מעטים בהם העולם כולו מאוחד בתחושה שהוא עד להיסטוריה. הצפייה בנעשה בגבעת הקפיטול בוושינגטון הכתה בתדהמה, ובמידה מסוימת אפילו בהכחשה, שכך ייעשה לדמוקרטיה המפוארת, במעצמה ההגמונית העולמית. הצפייה לא הייתה קלה, אבל הייתה חשובה כיוון שסיפקה לנו מספר שיעורים חשובים שעוד יילמדו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– קריאה לימין: תלמדו מהשמאל ותפסיקו לגנות על אוטומט
– "זכית להגשים חלומות של כולנו": השגריר פרידמן עוזב
– עונת הכוכבים: הרגע החשוב הוא היום שאחרי הבחירות
כשהאבק הפוליטי ישקע והתמונה תתבהר נבין כולנו כיצד ייראו הימים האחרונים לממשל טראמפ. ממשל – ולא רק נשיא, בניגוד לתדמית השגויה – שהיה טוב בצורה יוצאת מן הכלל לישראל (ועל כך תמיד נכיר לו תודה) אך מסוכן לעמו ולארצו, כפי שהבהירו אירועי הימים האחרונים וכפי שזיהה בבהירות מרשימה ג'ון בולטון, לשעבר יועצו של טראמפ לביטחון לאומי, בספרו. בולטון מעיד מבפנים על נכונות הנשיא לעשות הכול – כולל לדרוש התערבות של מעצמות זרות בבחירות וחתירה תחת האינטרסים הביטחוניים האמריקנים – כדי להיבחר לכהונה שנייה.
כבר עכשיו נלמדים שני שיעורים מכישלון הניסיון החתרני של הנשיא טראמפ לשנות את תוצאת הבחירות. הם היו נכונים לפני הכאוס שפשה בבירת העולם החופשי ונכונים שבעתיים לאורו, והם רלוונטיים גם כאן, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו במזרח התיכון.
ראשית, חשיבות המוסדות המדינתיים. הנשיא טראמפ העמיד את המוסדות האמריקנים במבחן קשה ביותר והם עמדו בו. החוקה היציבה והקשיחה ביותר בעולם, בתי המשפט החזקים ובהם גם שופטים שמרנים רבים שמונו על ידו, והכוח הרב שנתון לשלטון "המקומי" – ל-50 המדינות המרכיבות את הרפובליקה, עצרו את ניסיונו של הנשיא לחתור תחת רצון העם, שהצביע בשיעור שיא למרות, ואולי דווקא בגלל, הקורונה. גם לאחר שנה של אלימות פוליטית מהקצוות בימין ובשמאל, של פייק ניוז חוצה שיאים ומתקפה ישירה, כאמור על יושרת ואמינות הליך הבחירות, מתקפה שתוכננה ובוצעה מהחדר הסגלגל – המוסדות עמדו בפרץ.
לנו בישראל יש הרבה במה להתקנא. כאן עושים מחוקי יסוד פלסטלינה. בפעם הבאה שמישהו מספר לכם כמה מסוכן חוק יסוד החקיקה נניח, תזכירו לו שבלי חוקה יציבה, השלטון שהוא מטבעו מייצג רוב זמני, אינו מרוסן ועלול לקום על יוצרו. תזכירו לו כמה חשובה מערכת משפט עצמאית וחזקה, גם כזאת שלנבחרי הציבור חלק אינסטרומנטלי במינויים בה, שנהנית מאמון הציבור ושאינה חסינה מביקורת, גם חריפה, שמכבדת את עליונות המשפט. תזכירו לעומד מולכם ששלטון מקומי שיודע להציב משקל נגד מאזן לשלטון המרכזי הוא בלם חיוני מפני עריצות. הדברים נכונים כמובן גם לתקשורת חופשית, שאינה שייכת רק לבעלי המאה וההשפעה (בשוק ריכוזי וחסום לתחרות) אלא מייצגת באמת ובתמים מגוון קולות והשקפות שיש לחגוג, לא לדכא.
שנית, חשיבות הנורמות הדמורקטיות. הנשיא טראמפ ועדת מעריציו המושבעים הם האשמים המרכזיים בכאוס בוושינגטון, שלא רק פוגע במרקם החברתי הפנימי של אמריקה אלא מחליש את מעמדה בעולם. לא סתם שידרו בבייג'ינג, מוסקבה, אנקרה וטהרן, את התמונות מהקפיטול כ"הוכחה" לכישלון הדמוקרטיה והקפיטליזם ולניוון המערב.
אולם ישנם לכל הפחות עוד שני אשמים – התקשורת והמפלגה הדמוקרטית.
התקשורת התרגלה להקריא דפי מסרים במקום לנהל דיון מכובד על עקרונות. בארבע השנים האחרונות התקשורת קוטפת מספרי שיא ברייטינג ובמהדורות מתפרצות בלתי נגמרות. היא המרוויחה העיקרית מהסנסציזציה של ענייני הממשל והפיכתם לתוכנית ריאלטי מתמשכת שבה כולנו מפסידים. גם לה אשם תורם. גם ממנה מצופה להפגין אחריות ולמלא את תפקידה הציבורי ליידע, לחקור ולאתגר. כמו כן, ישנה חשיבות רבה לתקשורת שאינה הופכת לכלי שרת בידי הנבחרים אלא עובדת עבור הבוחרים. כלי תקשורת רבים שהרכינו ראש מול המראות המזעזעים עשו זאת במידה רבה של קריצה – "הצטרפו אלינו שוב אחרי הפרסומות". בכל זאת, משדר מיוחד.
בבואי להטיל אחריות על הדמוקרטים אני צופה שיגידו "כיצד אתה מייצר סימטריה". אז חשוב להבהיר, אין סימטריה. אף ממשל דמוקרטי מודרני לא העז להתקרב לקווים האדומים שהנשיא טראמפ חצה שוב ושוב. אך אל נשכח, היו אלה הדמוקרטים שבעצמם עשו שימוש פוליטי ציני בהליך אשרור האלקטורים בבתי הנבחרים, ההליך שאותו ניסה לעצור ההמון המשולהב.
ב-20 השנים האחרונות, בכל פעם שהיו אלה הדמוקרטים בצד המפסיד בבחירות, הם לא היססו להפוך את האירוע הרשמי והחגיגי במהותו להזדמנות לצבור עוד כמה נקודות בקרב המצביעים. נכון, המחאות נשמעו בעוצמה חלשה יותר ואלימה פחות משל טראמפ ותומכיו, אך מי שגר בבית מזכוכית, אינו יכול לזרוק אבנים. מי שניסו לקרוא לעצם ההליך החוקתי התקין הפיכה, בו בזמן שהם וחבריהם תמכו ב"הפיכות" כשהיו הם בצד המפסיד, בונים על הזיכרון הקצר ועל המהומה המתרחשת כדי לצאת נקיים מחוסר היושרה ומהציניות הפוליטית. דמוקרטים מובילים שלא היססו להאשים את טראמפ בבגידה, צריכים לעשות חשבון נפש על חלקם ביצירת התנאים שחתרו תחת הנורמות ונרמלו את הבלתי נורמלי.
אלה הן דוגמאות ספורות לחשיבותן של הנורמות. לא כל הסדר ראוי ואפשר לעגן בחוקה. ישנה חשיבות רבה לכבוד הדדי של השחקנים הפוליטיים לכללי המשחק, להוגנות גם כשאינך חלק מהרוב או כשהבוחרים מעדיפים סדר יום אחר, כפי שקורה בדמוקרטיה. המוסדות לבדם לא יעמדו בצורים לנצח. אם המוסדות הם המצודה, הנורמות הן חיל המשמר העומד מוכן נגד כל ניסיון פריצה.
אלה רק שני שיעורים, אבל יש עוד רבים. בדהירה מהירה לבחירות רביעיות שעלולות להפוך גם לחמישיות ושישיות, בראי הניתוק ההולך וגובר בין הכנסת בירושלים לציבור הרחב ונוכח הנכונות של שחקנים פוליטיים לנפץ נורמות של הגינות ויושרה עבור רווח פוליטי קצר מועד – כדאי שנלמד וניישם אותם גם פה, אצלנו בישראל, ויפה שעה אחת קודם.
