התסמינים הראשונים התגלו במחוסן הראשון. ראש הממשלה נתניהו כינס במפתיע מסיבת עיתונאים, והודיע על פרישה מהפוליטיקה. "כבר רבע מאה שאני ומשפחתי קמים בכל בוקר לחרפות ולנאצות", אמר נתניהו, ויש שזיהו בזווית עינו דמעה. "נתתי למדינת היהודים כל מה שיכולתי לתת, אך כל רודפיי השיגוני בין המצרים. נאלצתי לגרור את ישראל לארבע מערכות בחירות רצופות בשעת חירום. שלוש פעמים נכשלתי בהרכבת ממשלה יציבה. הגעתי להסדר של שכל ישר: מנדלבליט יסגור את התיקים נגדי, ואני אפרוש. אעשה למען ביתנו הלאומי בדרכים אחרות: אכתוב ואַרצה, אֲלמד ואשכנע. עם ישראל חי!"
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ספקנות ניטרלית היא תבלין מוצלח, אבל מנה עיקרית עלובה
– שיעור לחיים: החיים הם עבודה קשה
– שתיקת הציפורים: חסימת טראמפ היא צנזורה אחת יותר מדי
העם החי הנ"ל נדהם למדי, וצהלת הפרשנים המופתעים עלתה השמיימה. הם היו מופתעים גם בזמן מסיבת העיתונאים שכינס בני גנץ למחרת. "נכשלתי בפוליטיקה", אמר גנץ. "השכל הישר מורה לי לחזור לתחומים שבהם אני מצליח יותר". "הוא כמובן צודק", אמר עמית סגל, "אבל ממתי פוליטיקאים מקשיבים לשכל הישר?!"
אירועים משונים התרחשו בימים הבאים, אבל עדיין קשה היה לחבר את כל הנקודות. ועד ראשי האוניברסיטאות הודיע על סגירה הדרגתית של כל תוכניות הלימודים במדעי המרמוּר למיניהם. "זה לא מדעי, לא מבוסס ולא מועיל", מסרו גורמים אקדמיים בכירים; "ייצרנו לגיונות של בוגרים שהמיומנות העיקרית שלהם היא לזהות בכל מקום דיכוי מדומיין. השכל הישר אומר לעצור את זה".
אקדמאים צעירים זעמו על המדיניות החדשה, מלבד אחדים מהם, שסבלו ממחלות רקע וחוסנו ראשונים. כצפוי, אחד מאלו היה גם זה שפתר את התעלומה. לחיסון נגד קורונה לא היו תופעות לוואי קלות לאבחנה, אך בכל זאת הייתה לו תופעת לוואי בולטת: התפרצות מאוחרת של שכל ישר. היו שטענו שאולי מדובר במִתאם, ולא בסיבתיות. הרי תהליך החיסון ההמוני עצמו היה גילוי נדיר של שכל ישר ברמה הלאומית; אולי אלו שמראש היה להם שכל ישר הם אלו שהסכימו להתחסן. אבל הנתונים היו מובהקים מדי.
בינתיים החלו להצטבר גם עדויות מהעולם. כמה מהמתנדבים הראשונים לניסויי החיסון מיהרו להציע נישואין לבת זוגם, זו שאהבו והעריצו כבר שנים, אבל פחדו ממחויבות. באופן כללי, שיעור הנישואין בעולם זינק. מכירות האלכוהול, הסיגריות והקנאביס, לעומת זאת, ירדו בתלילות. מנכ"ל נטפליקס הודה בחצי פה שהרבה פחות אנשים מבלים לילות שלמים בצפיית בינג' בסדרות שלו.
שר האוצר האמריקני ציין שאי אפשר יהיה להמשיך לנצח להדפיס כסף. "השכל הישר אומר זאת", הוסיף, כאילו שלמישהו היה ספק. שר האוצר החדש בישראל הודיע גם הוא שלא יהיה מנוס מקיצוץ תקציבי גדול, בעקבות ההוצאות העצומות של תקופת הקורונה. "לא נעשה קיצוץ טיפש של חמישה אחוזים בכל משרד", הוסיף השר. "נפתח מחדש את כל סעיפי התקציב, וננצל את ההזדמנות לרפורמות מועילות". האזרחים לא אהבו את הקיצוץ הזה, אבל גם הם התחסנו ונהנו מאותה תופעת לוואי, ולכן הבינו שאין ברירה.
שר החינוך החדש הסביר שאי אפשר יהיה לקדם את החינוך בישראל כל עוד ארגוני המורים מטרפדים כל שינוי נחוץ. קשה לקדם מערכת שבה אי אפשר לתגמל מורה מוצלח, ואי אפשר לפטר מורה מזלזל. דבריו נפלו על אוזניים קשובות, ובאותו יום התפטרו מנהיגיהם של ארגון המורים ושל הסתדרות המורים, והודיעו שיחזרו ללמד חינוך גופני.
הרבה פחות סימפוזיונים נערכו בנושא השפעתן הרעה של שעות מסך רבות על ילדינו, והורים רבים הרבה יותר פשוט לקחו לילדים את הסמארטפון. פסטיבלי הבר־מצווש הראוותניים חזרו להיות אירועים צנועים של שמחת מצווה. במליאת הכנסת נשמעו הרבה פחות צעקות גסות רוח, לא משום שאנשים נעשו נחמדים יותר – מי ייתן שזו תהיה תופעת לוואי של חיסון אחר – אלא משום שהמצביעים הבהירו שלא יתמכו בפוליטיקאים תוקפנים וצרחנים. השכל הישר התפשט כאש בשדה קוצים. אזרחי ישראל הבינו לפתע שכדאי לייחס חשיבות למה שכלכלנים אומרים על כלכלה ולמה שרופאים אומרים בענייני רפואה. הישראלים אפילו הפסיקו לנזוף ברבניהם על שאינם נאורים דיים ולהטיף להם מה באמת אומרת התורה. הם הגיעו למסקנה שייתכן שגם בתורה, כמו בכל מקצוע אחר, יש יתרון מסוים לאלו שלמדו אותה שנים רבות.
תופעות הלוואי החלו להתפוגג אחרי שישה חודשים. הסנונית הראשונה הייתה שוב נתניהו, שהודיע על תוכניתו לחזור לפוליטיקה. בכל יום התפכחו עוד אזרחים. היו מתפכחים מזועזעים שהציעו לחפש חיסון נגד שכל ישר, כדי למנוע התפרצות נוספת. אבל הדעה הכללית הייתה שאין בכך צורך: במצב הנורמלי של החברה הישראלית השכל הישר הוא מוטציה נדירה למדי, ויש להניח שייכחד מעצמו.
