על רשתות חברתיות ומודעות עצמית

חשיפת ההסכם עם פייזר עוררה תבהלה מקומית. מהרגע שהתברר שהיא עומדת לאסוף עלינו נתונים סטטיסטיים התפלצו המתפלצים, שהרי אין דבר שהישראלי המצוי חרד לו יותר מאשר חייו האישיים. שנים שהוא שומר עליהם בקנאות, מעלה את התמונות של כל הילדים שלו לאינסטוש, מעדכן בסטורי על כל גרעפס שתקע בבוקר, אבל שפייזר תאסוף עליו נתונים? הו לא, בבקשה אל תפגעו במקדש הפרטיות שלו.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מה ששלי שלי: לגובה באהבה
– האדישות, המחיר הקשה ביותר של הקורונה
– הדו־קיום האמיתי עם הפלסטינים נמצא בחיי היומיום לצידם

לא הרבה קרה בעשור החולף, אבל אם היה צריך לסכם אותו בקצרה, אפשר לומר שזה העשור שבו למדנו להיראות. אם פעם המטרה העילאית של השכנה מקומה 3 הייתה לדעת מה קורה אצלכם ולדאוג שאיש לא ידע מה קורה אצלה, עידן הרשתות החברתיות הפך את הכיוון. כעת נדמה שכולם רוצים שידעו מה קורה אצלם, ויש להם מעט מאוד עניין בסטורי של האחר.

הצורך להיראות מביא איתו אינפלציה של פעולות מגוחכות שבזמן אמת נראות לנו הגיוניות לגמרי. הנה תזכורת קצרה למעשים חסרי מודעות שרבים מאיתנו (כולל אני לפעמים) נוהגים לבצע ברשתות החברתיות:

לצלם את האוכל שבישלנו לשבת

כי איך אפשר להעביר בוקר שישי בלי לדעת מה הפישלרים הכניסו לצ'ולנט ואיזה יופי של חריימה יצא לאמא של מרציאנו. המגדילים לעשות מצלמים את כל הליכי ההכנה בהילוך מהיר, כאילו שמישהו באמת יעקוב אחרי המתכון ויגלה שהוא בעצם מהאתר של ניקי. בכל הנוגע לקולינריה ברשת, מומלץ לבדוק שהאוכל אכן נראה מפתה ולא מזמן מחשבות על פעולות המעיים העתידיות שלכם. עוגת בצק סוכר מעוצבת שלוש קומות עם מעלית – לגיטימי. תבשיל בגווני חום שמזכיר גללי סוסים – פחות.

לברך את האהובים שלנו בציבור

בנכם הגיע לגיל שנתיים? זמן טוב לערוך לו מסיבת יומולדת ראשונה עם סבא וסבתא. זמן פחות מוצלח לכתוב לו ברכה פומבית בפייסבוק בסגנון "מזל טוב ילד פלא שאתה, אנחנו לא מפסיקים ללמוד ממך". הילד בבית, אפשר פשוט ללכת לחדר ולברך אותו.

להעלות סרטון של עצמנו רוקדים בספונטניות

מהטרנדים המאוסים שצברו תאוצה בקורונה. יותר מדי משפחות חסרות חוש קצב נחושות להראות כמה כיף להן בסגר באמצעות סשן ריקודים ספונטני שיש בו הכול חוץ מספונטניות. הביטו באמא המגניבה שלא נפלה לדיכאון קורונה, כיצד היא מפזזת בבגדי הבית שלה תוך משיכת הילדים מהמחשב לתוך הריקוד הבלתי מתוכנן הזה. המצלמה כמובן רק נקלעה לסיטואציה.

לפנות ישירות לאנשים שלא יענו לנו לעולם

שלום לך, אדון נקדימון מגוש עציון. אנחנו מבינים שהתעצבנת מאוד מההתבטאות האחרונה של רוג'ר ווטרס על מדיניות ישראל בשטחים, אבל אין צורך לכתוב לו פוסט תוכחה ולהודיע שלא יבוא לכאן. רוג'ר לא יושב בבית המום וקורא את תגובתך.

להודיע מוקדם מדי על יציאת הוולד

הורים יקרים. היו לכם תשעה חודשים של בילד־אפ, לגמרי מובן שאתם רוצים לשתף את הרשת ביכולתכם לקיים מצוות פרו ורבו בהצלחה. ואולם, זה הקטן גדול יהיה, ויום אחד הוא יצטרך להתמודד עם העובדה שתיעדתם אותו בפרצוף בבוני עם כל השכבה הלבנה על הגוף שלו, כשהפופיק עדיין מחובר לשליה. כמה ימים של חסד, זה כל מה שהוא מבקש. חכו למקלחת, קצת דחיית סיפוקים לא תזיק פה.

המנוח ואני

מכת מדינה. אם הולכים על הז'אנר, מומלץ לפחות לוודא שהטקסט על המנוח ארוך יותר מהטקסט על עצמכם.

המנוח ואני + תמונה של עצמי

מוטציה שצריך היה לחסל עוד כשהייתה קטנה. נפוצה בעיקר בקרב ידוענים, לרוב ממין נקבה. הקונספט הוא פוסט ארוך ומשתפך על הדבר העצוב האחרון שקרה, תוך שרבוב תמונתה של הידוענית בסופו. "מר פנתאון מת ואני כואבת נורא את לכתו, אבל היי, קבלו תמונה שלי בשפתיים חושניות מיום הצילומים האחרון".

מילים מייפייפות מציאות

השמש תמיד זורחת בפייסבוק, אבל איך מתווכים לקהל הרחב את הרגעים הפחות זוהרים בחיים? לשם כך הומצאה המכבסה – מילון וירטואלי שמסייע בטשטוש תחושת התבוסה. להלן מקבץ ביטויים נפוצים לשימוש חופשי:
"יוצא/ת לדרך חדשה" – פיטרו אותי.
"רבים שואלים אותי" – איש אינו שואל.
"נותרו מקומות אחרונים" – כל האולם ריק.
"באמת שאני לא ממליץ עליה כי היא אשתי" –
אני ממליץ עליה כי היא אשתי.

מסגרת מחאה בתמונת הפרופיל

מזועזעים מרצח נשים? התפלצתם מהקטטה האחרונה? מרגישים שהכול מידרדר ושאינכם עושים שום דבר בקשר לזה? מדבקת מחאה לא תעצור את הזוועה הבאה, אבל היי, לפחות תיראו בציבור כמי שנורא אכפת להם.

לסיכום: עזבו אתכם מפייזר, ובואו נחשוב איך בעוד אלף שנה חוקרים לא יגלו את הפרופילים המאובנים שלנו וייקרעו מצחוק.