סליחה שאני מקלקל את המסר שהפך לפולחן, הקובע ש"הימין הפיל את שמיר, והביא עלינו את אוסלו". התובנה הזו מקורה בשלהי שנות ממשלת הליכוד של יצחק שמיר בשנת 1992 – ממשלת ימין מזוקקת, עם התחייה, מולדת, המפד"ל, ש"ס, החרדים וצומת, ועוד כמה סיעות יחיד. האגף הימני זעם על שמיר בשל הסכמתו להצטרף לוועידת שלום בינלאומית במדריד, שהייתה עקרה לטווח הקצר אך הרת אסון בהמשך, במתן לגיטימציה לרעיון הפלסטיני. התוצאה הייתה פרישת התחייה ומולדת, בעידוד שקט של הליכוד מסיבותיו הפנימיות, ובסופו של דבר הוקדמו הבחירות, השמאל עלה לשלטון והביא את אסון אוסלו.
עצם העובדה שהשמאל עלה וחולל את אוסלו תלושה לחלוטין מהקדמת הבחירות, כי הפלת הממשלה לא גרמה לימנים להפוך לשמאלנים. מה שכן, מאז הפך הליכוד את צירוף האירועים הזה לכלי רב עוצמה נגד מפלגות ימין במטרה להשיג נאמנות מוחלטת לכל גחמה שמאלנית של ראשיו.
אם הקדמת בחירות 1992 בכמה חודשים, מנובמבר ליוני, לא גרמה לעליית השמאל, מה כן? כאן יש להוסיף עוד פרט. הימין זכה לרוב הקולות בבחירות 1992, ובכל זאת השמאל עלה. הסיבה הייתה הזחיחות בימין, שהובילה לפיצול. הימין הגיע לבחירות עם מספר גרוטסקי של שברי מפלגות, שרבות מהן לא חצו את אחוז החסימה הנמוך – אז שני מנדטים בלבד. חוץ מהתחייה, מפלגה מכהנת שלא עברה את הסף, יצחק מודעי ואליעזר מזרחי החרדי עלו לימין בשלושה רבעי מנדט כל אחד, וכן נגסה במספרים רשימה מגוחכת של הרב לוינגר ז"ל, שהפך לסמל הפיצול. יחד הם עלו בלפחות ארבעה מנדטים, שהיו עשויים בקלות להעניק לימין את השלטון.
הפעם, ברגע האחרון, הבחירות לא הוקדמו, ובכל זאת הלך הרוח בימין מזכיר את התקופה ההיא. בחירות 2015 החלו עם שמאל זחוח המצויד בסקרים מחמיאים וימין חרד. הואיל ואין דבר המחדד את החושים כמו פסק דין מוות, תורגמה החרדה הימנית למסכת פעילות נחושה ומוצלחת שהובילה לניצחון בבחירות. מההצלחה הזאת מסיקים בימין שהניצחון הבא כבר בכיס וכעת נותר רק לחלק את השלל. זהו מתכון המוביל ישירות לפיצול נוסח 1992, אלא שכעת מאכלסים את שברי המפלגות משה פייגלין, ברוך מרזל, בוגי יעלון ואלי ישי. המועמדות לתפקיד התחייה הן ש"ס ואולי אף ישראל ביתנו. ליברמן עלול ליפול לבור שבאיוולתו כרה בהעלאת אחוז החסימה. הכוכבת החדשה, ח"כ אורלי לוי, שמשום מה מוגדרת כימין, מצטיירת כמפלגת האווירה העונתית, ועלולה לשאוב קולות ימין נוספים, להמיר אותם לשמאל או לאדות אותם בכישלונה מול רף אחוז החסימה.
עוד דעות באתר מקור ראשון
–מדוע העולם שותק? גם אני בן של כלב (יהודי)
–החטא ותומכיו: טענות הרדיפה השקריות של נתניהו
–מי ייכנס לריק? הגיע הזמן לחשוב על היום שאחרי ש"ס
סכנה נוספת לשלטון הימין נובעת מיאיר לפיד. לפיד מקפיד על מסכת "עבודה בעיניים" המנסה להציג אותו כמחובר למסורת באמצעות הצגות של התעטפות בטלית, הגעה לכותל המערבי, ואשתו שהתגייסה להפרשת חלה. לפיד גם מקפיד לא להתבטא על כוונתו לערוך נסיגה חד־צדדית ולעקור כ־100 אלף מתיישבים ביו"ש, וכן אפסן במרתף עמוק את מקהלת השמאל שלו, ובה עפר שלח, יעל גרמן ועד לאחרונה גם יעקב פרי. הקבוצה הזו מאכלסת דווקא את צמרת רשימתו. הרעיון הוא להעביר כמות מסוימת של ימנים תמימים אליו, כלומר לשמאל, ובכך לשבור שוויון.
התרגיל הזה של לפיד החל להיחשף ולאבד גובה, יחד עם מסכת חוסר העקביות שלו והסתירות בדבריו, המספקים בידור לא קטן ברשתות החברתיות. אבל הנה תסריט מהפך מגמה. חיבור נואש של בוגי יעלון ללפיד עלול לספק לכל אחד מהם קרש הצלה. לפיד יכול לספק לבוגי כניסה לכנסת והבטחה לתפקיד שר הביטחון, יעלון מסוגל לספק ללפיד מסה קריטית של הבנה גיאופוליטית והכרה בינלאומית מכובדת, ביטחוניזם וניסיון של רמטכ"ל ושר ביטחון שהיה שותף בכיר לניהול המדינה – כל מה שאין ללפיד. רשימה כזו יכולה להפיח התלהבות בשמאל ולגזול פלח ימין משמעותי, ויחד עם אובדן קולות כתוצאה מהפיצול והזחיחות בימין, להוביל לתסריט שכותרתו היא "ראש הממשלה יאיר לפיד".
הימין מתבקש להתעורר, ומהר.
