פחות אבל כואב: הקורונה פגעה, אבל לא כמו שחשבנו

מי שקרא את נתוני הגירעון והתקציב לשנת 2020 שפרסם בשבוע שעבר משרד האוצר, מתקשה להבין מה מניע כל כך הרבה אנשים ומפלגות חדשות להצטרף למערכת הפוליטית. ירושתה של הממשלה הנוכחית לזו שתבוא אחריה היא חוב של 160 מיליארד שקלים, באדיבות משבר הקורונה. המגפה העולמית הזיקה לא רק לבריאות הגוף והנפש, אלא גם לארנק הפרטי והממשלתי, ומשני הכיוונים. מצד אחד, ההוצאות הממשלתיות גדלו באופן משמעותי והגיעו לכ־478 מיליארד שקלים ב־2020, כאשר רוב הגידול קשור בהוצאות הנובעות ממשבר הקורונה. מצד שני, הכנסות המדינה הצטמצמו בעקבות הירידה בפעילות העסקית. היקף פעילות קטן משמעו פחות מיסים, וצמצום במספר האזרחים העובדים משמעו ירידה בהכנסות הביטוח הלאומי.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "זו לא משכורת אבל בתקופה הזאת כל שקל זה טוב"
– דעה: כל הקולחים זורמים לים – וצריך לשים לזה סוף
– דני דיין חבר לסער: "מחויב לצורך בהחלפת השלטון"

הגירעון בתקציב המדינה יסתכם בשנת 2020 בכ־11.7 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי, מהגירעונות הגבוהים בעולם המערבי על פי התחזיות. בכל העולם ההוצאות הרקיעו שחקים השנה, אבל ישראל נכנסה למשבר בגירעון של כ־52 מיליארד שקלים. נקודת הפתיחה הייתה גרועה, ומשם המצב רק הידרדר.

35 שנים לא נראה כאן גירעון דו־ספרתי. הפעם האחרונה הייתה באמצע שנות השמונים, כאשר משבר כלכלי חריף הביא את הגירעון ל־14 אחוזים. אלא שאז הממשלה פעלה נמרצות להוריד את הגירעון ואת האינפלציה שנגרמה ממנו. תוכנית הייצוב הכלכלי קיצצה בלא רחם בתקציב הממשלה, העלתה מיסים, צמצמה בשכר העובדים הממשלתיים וביטלה סובסידיות.

ממשלת ישראל הנוכחית בינתיים רק מגדילה הוצאות, והן לא צפויות להצטמצם גם בשנת 2021. התחלואה של הגל השלישי עברה בשבוע שעבר את השיא שנרשם בגל השני, ההוצאות על מערכת הבריאות לא ירדו, תשלומי האבטלה מובטחים עד יוני 2021 (עם אפשרות להארכה), ובשבוע שעבר אף אישרה הכנסת בקריאה ראשונה תוכנית מענקים נוספת לעסקים. גם נוכח מבצע החיסונים המהיר הקורונה עדיין מכה בנו, וכל תוכניות הסיוע עודן בתוקף. בינתיים כל שאר הוצאות הממשלה מתנהלות כרגיל ואפילו גדלו באופן אוטומטי, קורונה או לא קורונה.

מישהו בכלל זוכר ששר האוצר ישראל כץ הבטיח קיצוץ בשכר העובדים במגזר הציבורי, כדי לממן את ההוצאות העודפות בשל הקורונה? הרבה דיבורים היו אז על נשיאה בעול וכניסה מתחת לאלונקה, אבל ההסתדרות איימה והשר גנז את התוכנית. הוא קיבל את הכותרות, הם קיבלו המשך של הסטטוס־קוו, אנחנו נשארנו עם החשבון. בפעם הראשונה בתולדותיה הנפיקה מדינת ישראל איגרות חוב למאה שנים, כך שאפילו הנינים שלנו עוד ישלמו את החובות האלה.

לווינסטון צ'רצ'יל  היו שלל אמרות לכל אירוע ומצב, אחת מהן נכונה בימים אלה במיוחד: "לעולם אל תיתן למשבר טוב להתבזבז". משבר טומן בתוכו גם הזדמנות לשינויים חיוביים, להתנערות ממה שכבר ישן ולא רלוונטי, להתחדשות וקדמה. המגזר הציבורי בישראל הוא מנופח ויקר הרבה יותר מדי. זו הסיבה שגם לפני הקורונה, כשהכלכלה עוד שגשגה כאן, היה לנו גירעון ענק. משבר הקורונה הוא הזדמנות לגבש תוכנית לצמצום וייעול של המגזר הציבורי. ממילא בשנים הקרובות עוד נידרש להוצאות על השלכות המשבר, אז במקום להגדיל עוד יותר את החוב הציבורי שכבר מאיים להטביענו, על הממשלה לבנות מתווה רב־שנתי שיצמצם את ההוצאה הציבורית ויוריד את החוב.

אבל ממשלת ישראל עסוקה בפוליטיקה, לא בייעול כלכלי. ממשלת מעבר, תקציב המשכי, ארבע מערכות בחירות וממשלת חילופים אחת הביאו עימם הרבה כאוס ומעט מאוד אחריות. איש עוד לא נבחר כאן על רקע ההבטחה לקצץ ולהוריד בתקציב הממשלתי (אלא אם כן התקציב הזה מיועד במקרה למגזר החרדי). כל עוד טורנדו הבחירות ממשיך לסחרר את כולנו, לא סביר שנראה כאן אחריות כלכלית רבה.

המשרות שלא ישובו

החוב העצום הוא רק אחד מהדברים שיישארו איתנו לטווח הארוך. "הקורונה הכרונית" (long covid), אותן תופעות מתמשכות של תשישות וכאבים שעליהן מדווחים גם חולים שהחלימו – איננה בלעדית רק לצד הרפואי של המשבר. חלק מהסובלים כעת מהמשבר הכלכלי ימשיכו לסבול ממנו גם לטווח ארוך.

החדשות הטובות הן שהכלכלה הישראלית נפגעה פחות מהצפוי, והיא תתאושש במהירות הודות למבצע החיסונים המהיר. החדשות הרעות הן שהחלקים שהפגיעה בהם תאריך ימים, הם דווקא החלקים החלשים ביותר בכלכלה. רוב הבעיות האקוטיות שאיתן אנחנו מתמודדים היום ייעלמו, כך מקווים, עם התקדמות והשלמת מבצע החיסונים. כאשר חלק ניכר מהאוכלוסייה יהיה מחוסן, נוכל לפתוח את המשק ולחזור לשגרה. אבל הקורונה ארוכת הטווח תישאר גם בעולם הכלכלי, ובראשה היקפי האבטלה הגדולים. מאות אלפי משרות פשוט נעלמו השנה, והן לא יחזרו מהר כל כך. חלקן צללו עם העסקים שנסגרו או צמצמו פעילות, חלקן נעלמו מהעסקים ששרדו אך הבינו שהם יכולים להסתדר עם פחות עובדים.

שר האוצר אמנם הבטיח קיצוץ בשכר העובדים במגזר הציבורי, אבל ההסתדרות איימה והתוכנית נגנזה. אנחנו נשארנו עם החשבון, ואפילו הנינים שלנו עוד ישלמו את החובות

הדיווחים ממשרד האוצר מבלבלים, מכיוון שהם מדווחים על פגיעה נמוכה מהצפוי בכלכלה, בוודאי ביחס לתחזיות קודמות. כלכלת ישראל תתכווץ בשיעור של 3.3 אחוזי תוצר. זוהי ירידה משמעותית בצמיחה אבל פחותה מזו של מדינות מערביות רבות, שהממוצע בהן הוא כיווץ של 5.5 אחוזי תוצר. גם הכנסות המדינה ממיסים נפגעו באופן מינורי יחסית. ההכנסות ירדו ב־6.5 מיליארד שקלים בהשוואה לשנה שעברה, ובסך הכול המדינה גבתה כ־310 מיליארד שקלים. הירידה העיקרית היא בסעיף המיסים העקיפים, בעיקר המע"מ, בגלל הירידה בצריכה הפרטית. במס ההכנסה הייתה ירידה קטנה מאוד, של פחות מאחוז.

מסיבות אלה אנחנו רואים אשרור של דירוג האשראי של ישראל בסוכנויות הדירוג; האחרונה שבהן, פיץ', אשררה אותו בשבוע החולף. כלכלת ישראל ככלל היא איתנה, ותצליח לשרוד את המשבר ותחזור לשגשג. ישראל נפגעה פחות ממדינות אחרות בגלל הרכב שונה של הכלכלה: הצמיחה כאן מושפעת בעיקר מהתעשיות עתירות הידע, שכמעט לא נפגעו מהמשבר. לעומת זאת ענף התיירות נפגע מאוד, אבל שיעורו בכלכלה נמוך. הפגיעה הנמוכה בהכנסות המדינה ממיסים ישירים נובעת מסיבות דומות: ההגבלות פגעו בעיקר בעסקים שלהם פריון נמוך ועובדים ששכרם נמוך, אלה שמשלמים פחות מיסים מלכתחילה, ולכן נראתה פגיעה נמוכה יחסית בהכנסות המדינה.

מי שהצליח לשרוד את המשבר הוא גם מי שיצליח להצמיח את הכלכלה אחריו. כך למשל תעשיית ההייטק שצלחה אותו, ואפילו שגשגה עקב הביקוש המתרחב לפתרונות טכנולוגיים; עסקים שהצליחו לעבור באופן משמעותי לעבודה מהבית; עסקים שהצליחו להסתגל ולהתאים את עצמם למגבלות הקורונה, ועסקים שנשארו פתוחים גם במהלך הסגרים החוזרים ונשנים.

מי שלא תצליח לשרוד היא דווקא השכבה החלשה ביותר. העובדים חסרי המיומנות שעבדו בשכר נמוך, והמשרות שלהם פשוט נעלמו. גם כשהכלכלה תחזור לפעילות מלאה או כמעט מלאה, העסקים שנסגרו לא ייפתחו ויחלוף זמן עד שאחרים יקומו במקומם. הכלכלה החדשה שתפעל לא תהיה בהכרח בעלת אותם מאפיינים. יהיו בה היבטים טכנולוגיים משמעותיים יותר, ועל כן פחות מקום לעובדים חסרי מיומנויות או השכלה רלוונטיות. בסוף הממשלה תצטרך להפסיק להנשים את הכלכלה באופן מלאכותי באמצעות כספי מענקים ודמי אבטלה. העובדים והעסקים הללו יידרשו לנשום בכוחות עצמם, ולפחות לחלקם לא תהיה היכולת לעשות זאת. חצי מהכלכלה יטוס מעלה – החלק העשיר, עתיר הידע, שגם במשבר לא נפגע מאוד. החצי השני, שמפגר מאחור כבר זמן רב, רק ייסוג עוד יותר אחורה.