ניהלתי השבוע דיון קצר בטוויטר עם חוקר התנהגות שתהה מדוע משבר האקלים מעורר בעיקר פיהוק ואדישות בציבור הישראלי, למרות תחושת החירום המובהקת שמשדרים רוב המומחים העוסקים בתחום. הוא מנה כמה דרכים להגדיל את מעורבות הציבור בנושא, ואני שאלתי האם לדעתו יש קשר בין הזיהוי הפוליטי השמאלי העמוק שיש לרוב העוסקים במשבר האקלים ובין האדישות והכתף הקרה שמפנה לו הציבור הישראלי, הימני ברובו. הוא כתב שזו שאלה מרתקת והשיב מה שהשיב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האיום החדש של האיראנים: מל"טים מתאבדים
– דעה: נס אחד לשני עמים: מדוע משה חוזר על אותותיו?
– מלחמה ושלום: בכירים בארה"ב מסכמים את כהונת טראמפ
הדיון הקצר הזה עורר אצלי תחושת דז'ה־וו. כי יש עוד תחום שכמעט כל העוסקים בו משדרים מצוקה בשנה האחרונה, והציבור הישראלי משדר כלפיו אדישות: תחום התרבות. כבר שנה כמעט אולמות התיאטרון סגורים, הגלריות לאמנות נעולות, בתי הקולנוע שוממים מאדם, ונדמה שלמעט העוסקים בתחום שמטה לחמם נשבר, לחברה הישראלית לא באמת אכפת. כלומר, אין ספק שברגע שהכול ישוב לקדמותו האולמות, הגלריות ובתי הקולנוע יתמלאו מחדש, אבל כל עוד זה לא קורה, שום דבר נורא לא באמת קרה. וזה לא שקולם לא נשמע. נשמע ועוד איך. זמרים, שחקנים ומפיקים מקבלים זמן שידור בשפע ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות, ויש להם אינספור הזדמנויות לשטוח את צרותיהם וטענותיהם, מתוקף היותם סלבריטאים. והציבור? שומע באוזן אחת מסרים שיוצאים מיד מהאוזן השנייה, בלי להותיר רושם רב.
התשובה לשאלה מדוע זה קורה מחולקת בעיניי לשני חלקים, האחד חברתי־תקשורתי והאחר פוליטי. בממד החברתי־תקשורתי, הציבור הרחב בישראל מכיר את עולם התרבות כמפונק, עשיר וזוהר. הוא מזהה את העוסקים בתרבות ובבידור כאליטה שבעה ומדושנת שמסתובבת כל היום בהשקות ועסוקה בעצמה. לך תספר לו אחרי צפייה של יותר מדי שנים בתוכנית הרכילות של גיא פינס, שבעצם עולם התרבות מורכב קודם כול מעמלים קשי יום שנמצאים בכלל מאחורי הקלעים. למה שמישהו יחשוב על מאות האלפים המועסקים בתעשייה החשובה הזו, כשפינס מקדיש השבוע דקות ארוכות לשאלה הרת הגורל: לאן נעלמה אנה זק?
זק היא דוגמנית בת 19, שחלתה ולכן לא מופיעה בציבור בשבועות האחרונים. במקום לדווח על כך ולדבר על מצוקת העובדים מאחורי הקלעים, ארגן לה פינס אייטם מופרך, פומפוזי וחסר כל פרופורציה, שעל הדרך הצדיק כמובן עוד ועוד תמונות שלה בלבוש מזערי. זו כמובן דוגמה בלבד. לסחורה של פינס יש קונים, המוני צופים שהורגלו לקבל לווריד את החלק הצהוב, הרדוד, השטוח והמטופש של עולם התרבות הישראלי. וכשהתרבות הישראלית מיוצגת כך בטלוויזיה המסחרית מדי ערב, אין פלא שבשעת מצוקה לציבור פשוט לא אכפת. מי יאמין עכשיו שהאמן שהתרגלנו לראות כל השנים על המסך – מצליח, חייכן, חתיך מושלם, שוחה בבריכת קצפת – נקלע בתוך שנה למצוקה קיומית?
החלק האחר של התשובה הוא פוליטי. זו הכללה אבל היא נכונה, ויסלחו לי אמני הימין שתרומתם חשובה ועצם קיומם אפילו עוד יותר. התרבות הישראלית, כמו התקשורת הישראלית, כוללת אנשי שמאל בשיעור גבוה הרבה יותר מאשר האוכלוסייה הכללית. אבל זה מילא, מותר לכל אדם לאחוז בדעה פוליטית. העניין הוא שלא מעטים מהם טורחים להציג את העמדה הפוליטית הזו בכל ריאיון ובכל הזדמנות ציבורית. גם זה מותר, כמובן, אבל זה קודם כול מאוד משעמם. גברתי השחקנית שמגלמת עכשיו מורה לבקנית במחזה חדש בתיאטרון תל־אביבי, באמת נדמה לך שמעניין מישהו מה את חושבת על טיפולו של בנימין נתניהו בנושא המסתננים הבלתי חוקיים, או כמו שאת קוראת להם, הפליטים? למה דעותיו של שחקן על מתנחלים, שהוא מבטא בריאיון לרגל השקת סדרה בכיכובו, רלוונטיות בכלל?
ואחרי שזה משעמם, זה גם מרחיק. מה לעשות, הציבור בישראל הולך ונעשה מסורתי יותר, לאומי יותר, והמסרים החברתיים והפוליטיים שהוא מקבל מעולם האמנות והתרבות נותנים לו תחושה שזו חללית קטנה שהתנתקה מבסיס האם והולכת ונסחפת ממנה, מסתחררת בחלל עד שהיא נעלמת מהעין. עולם התרבות הישראלי הצליח להרחיק את עצמו מלבבות הישראלים. לא כולם, כמובן. לא כל האמנים מתנהגים כך, וגם לא כל הישראלים מרגישים את התחושות שתיארתי. אבל אם יש דבר אחד שהקורונה צריכה ללמד את עולם התרבות הוא זה: הלכתם רחוק מדי. התנתקתם, התנשאתם, שיתפתם פעולה עם היטפשות וטמטום, במקום לעשות את מה שאתם באמת יודעים לעשות הכי טוב – אמנות ותרבות.
ליבי על עולם התרבות הישראלי ועל מה שעשה לו הנגיף הארור. כואב לי על אמניו, על מאות אלפי האנשים שמתפרנסים ממנו, על מיליוני אנשים שצרכו תרבות ונותרו חסרים בתקופה הקשה שעברנו ואנחנו עדיין עוברים. הכול יחזור, אם ירצה השם, ובתקווה שיהיה אפשר לתקן את רוב הנזקים. וכשזה יקרה, הלוואי שלא תשכחו מיד מה הוכיחה הקורונה. הלוואי שתיקחו כמה דברים בסיסיים שמשבר רפואי אחד הצליח להציף ולהאיר באור יקרות. הלוואי שיהיה כאן איזה חשבון נפש, איזה תיקון.
כי תרבות היא דבר חשוב. ולעם ישראל מגיע עולם תרבות סוער, רוגש, עולה על גדותיו, שמתעסק בדברים החשובים באמת ולא בטפל, ששומר את דעותיו הפוליטיות והלא רלוונטיות לעצמו, שמקדיש דקות שידור לתרבות אמיתית ולא לדוגמנית ששומו שמיים, כבר כמה שבועות לא העלתה פוסט לאינסטגרם.
