במאה הקודמת הרצון לעזוב את המעצמה הקומוניסטית, הלא היא ברית המועצות, היה נחשב לבגידה, ועונשם של "הבוגדים" היה גלות ארוכה בסיביר. על כן יהודים רבים לא יכלו לעלות לארץ והפעילים הציוניים שם נעצרו ונשפטו. מדיניות זו זכתה לכינוי "מסך הברזל" והפעילים שהוגלו נקראו "אסירי ציון".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נוף ילדות: בין שלמה ארצי למשה רבנו
– פתאום אני רוצה הביתה: החיבור הרגשי לארץ ישראל
– אני עוד חי: המוטו של עם ישראל
אחד ממנהיגי הפעילים הציוניים בגרוזיה (גיאורגיה כיום), שהייתה אז חלק מברית המועצות, היה בנימין אלהשווילי. ב-1969 הצליח אלהשווילי לחמוק מידי המשטרה הסובייטית ולפרוץ לשגרירות הולנד שהייתה המדינה המגשרת בין ישראל לבריה"מ. הוא מסר לידי השגריר ההולנדי מכתב שנכתב בשמן של 18 משפחות יהודיות גרוזיניות, המפרט את נחישותן ורצונן העז לעלות לישראל. מכתב ח"י המשפחות הגיע לישראל והוקרא על ידי גולדה מאיר בכנסת ובהמשך נמסר לידי מזכ"ל האו"ם. המכתב עורר את המאבק נגד מסך הברזל בארץ, בבריה"מ ובעולם היהודי כולו. סיסמת המאבק שנבחרה ושנאמרה שוב ושוב בהפגנות התמיכה הייתה: "שלח את עמי".
בהשראת המכתב וכחלק מהמאבק, כתב יורם טהרלב שיר שהוא מעין תשובה מצד היהודים בארץ ישראל לח"י המשפחות ולכל מיליוני היהודים המוחזקים בכפייה בארץ הקומוניסטית.
"הן עוד יפציע הכוכב ועוד נראנו אור באור,
אנחנו ואתם.
לכן ננצור את התקווה מאב לבן, מדור לדור,
אנחנו ואתם.
…
עוד יפציע הכוכב ועוד נזכה בו לחזות,
אנחנו ואתם!
לכן ננצור את התקוה ולא תופר הברית הזאת!
נזעק עמכם בלי לדעת אל מי:
שלח את עמי! שלח את עמי!"
(מילים: יורם טהרלב, לחן: יאיר רוזנבלום)
כל שורה בשיר הזה, החורז באופן מופלא את הקשר הנצחי בין יהודי הארץ ויהודי הגולה, היא זהב טהור. השיר, בו מוזכרים אירועים מרכזיים ודמויות שסימלו את המאבק (כמו אירועי טבח באבי-יאר והגליית יולי דניאל ואנדריי סניאבסקי לסיביר), משתף במאבק את כולם: אנחנו – יהודי ישראל, ואתם – יהודי כל הגלויות.
הזעקה הנואשת שנשמעת בסוף השיר מחזירה אותנו אל פרשיות השבוע שלנו. שבע פעמים מופיע הביטוי "שלח את עמי" בסיפור יציאת מצרים. "אֱלֹקֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר" (שמות ז' ט"ז). גם במאבק הראשון בתולדות עמנו, בו הוחזקנו בארץ זרה בידי עם שפל ולא מוסרי, לא היה המשפט "שלח את עמי" משפט קסם. אנחנו זוכרים היטב את הקושי, את הכבדת הלב, את המכות והניסים. אין בכוחו של משפט אחד להוציא את ישראל ממצרים. צריך אמונה בהשם ובצדקת הדרך, מנהיגים נחושים ומוכנות למאבק ארוך ומורכב.
כשנבחרה הסיסמה "שלח את עמי" למאבק העלייה, נקשרו יחד לא רק "אנחנו ואתם" אלא גם אנחנו, אתם ואבותינו – מתחילת דרכנו כעם ולאורך כל הדורות כולם. כמו במצרים גם בברית המועצות – הקושי היה גדול והכבדת הלב הייתה עצומה, עד שנדמה כי אי אפשר לשנותה. אבל המאבק העיקש והאמונה החזקה ניצחו בסוף. מסך הברזל נפל בשנת 1990 ובעקבותיו הגיעו מיליון עולים הביתה לארץ ישראל.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
