שני תהליכים ממושכים הגיעו לקיצם בשלושה בנובמבר 2020: הבוחר האמריקני הדיח את דונלד טראמפ בתום ארבע שנות כהונה סוערת בבית הלבן, והוועדה הציבורית להגנה על הציבור הישראלי מפני פרסומי רשת פוגעניים פרסמה את ממצאיה. יותר מחמש שנים ישבה הוועדה על המדוכה. אמנם לא באופן רצוף, אבל בהחלט באופן יסודי. בראשה עמדה השופטת בדימוס עדנה ארבל, והחבר הזוטר ביותר בה היה כותב שורות אלו. עילת הקמתה בידי שרת המשפטים איילת שקד הייתה התאבדותם של נפגעי שיימינג בולטים: תת ניצב אפרים ברכה ובכיר משרד הפנים אריאל רוניס ז"ל. קרוב למאה עדים ומומחים הופיעו בפניה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התפצלנו בשביל חיבורים: יעלון לא מבין איפה הוא טעה
– "תוצאה של חוסר משילות מתמשך": בנבטים זועמים על חילול קברים
– מומחים באונ' העברית מתריעים: "סיכויי התמותה עלו, השיא עוד לפנינו"
גם נציגי חברות גוגל ופייסבוק התייצבו בוועדה לצורך מתן הסברים ומענה על שאלות. עדותם רק חיזקה את תחושת חוסר האונים מול מפגעי הרשת. אין בה דין, אין דיין, ולמעט מארק צוקרברג גם אין א־לוהים. תיאוריות קונספירציה מתפשטות במהירות של מוטציה בריטית. בכל רגע ורגע מישהו מועלה על המוקד, לקול תרועות ההמון: עובד סוציאלי שהכעיס בני זוג פרודים, שופט שלא העניש די הצורך עבריין מין כלשהו, קצין משטרה, מורה, תלמיד, פוליטיקאי, מי לא. מלחמת אזרחים כבדה מתנהלת מבוקר עד ליל ומליל עד בוקר. הרשתות החברתיות חושפות את הצדדים האפלים בנפש האדם ומסירות את הלוט מעל שנאותיו הכמוסות בדרך כלל. הן גם הופכות כל משתמש לבעלים של כלי תקשורת. כולם עיתונאים, רק בלי עורכים. 99.9 אחוזים מהפרסומים ברשת אינם עוברים בחינה מוקדמת של עין מקצועית או של גורם אובייקטיבי מוסמך. מהבטן למקלדת, מהמקלדת החוצה. זו הבשורה הגדולה של המאה ה־21, חופש הביטוי. זה גם האסון – חופש השיסוי.
בעלי הרשתות אינם נושאים באחריות משפטית לתוכן הפוגעני שמתפרסם בהן, כי לכאורה הן רק פלטפורמה. כמעט בלתי אפשרי להגיש נגדם תביעות דיבה או נזיקין. ובכל מקרה, למרות הכנסותיהם העצומות, נבצר מהם להעמיד מנגנון אנושי יעיל של בקרת תוכן, בגלל הנפח האדיר של אוכלוסיית המשתמשים. לפעמים הם עושים טובה, מסירים פרסום פוגעני מסוים או חוסמים אקראית נבל כלשהו, אבל רוב הנבלים ממשיכים לצייץ ולהעלות סטטוסים באין מפריע. שרי ממשלת איראן, למשל, מדינה גדולה שחרתה על דגלה את אתגר השמדת ישראל ונכספת ליום שבו תחזיק בנשק גרעיני שיאפשר לה לבצע את זממה.
בטוויטר ובפייסבוק לא חסמו את ממשלת איראן. גם לא את החשבונות של שלל דיקטטורות אחרות, של ארגונים אנטישמיים ושל אינספור בני בליעל נוספים עלי אדמות. מי כן נחסם? נשיא ארה"ב של אמריקה. אמנם נשיא בעייתי מאוד שמילא תפקיד נכבד בפריצה האלימה לקפיטול לפני שבוע, ובכל זאת נשיא. למעלה מ־70 מיליון אזרחים ואזרחיות בוגרים נתנו לו את קולם גם בנובמבר האחרון, אבל טוויטר ופייסבוק ניצלו את זכות הווטו שלהן ברגעיו הקשים ביותר, וסכרו את פיו מהרגע להרגע.
על צביעותן הגדולה נכתבו השבוע רבבות מילים, ולא רק מצד ימין. צוקרברג ועמיתיו זייפו תחושת אחריות פתאומית לשלומה של אמריקה כשהכריזו על המהלך המדהים של חסימת חשבונות טראמפ. במשך שנים התפרנסו ממנו יפה מאוד, בלשון המעטה, אך ברגע שכרע נפל, עטו עליו בסכינים שלופות. הפריצה לקפיטול גררה אותם ליישר קו עם עוכריו ועוכריהם משכבר הימים, אלה שתיעבו את הרשתות החברתיות כמעט משחר היווסדן בגלל איומן על המונופול של עולם העיתונות הישן.
וזוהי רק ההתחלה. כאשר חבורת צעירים פרוגרסיבית שנולדה אחרי נפילת בריה"מ מסמיכה עצמה להיות הצנזור של מנהיג העולם החופשי, ולו גם בימיו האחרונים בתפקיד, תאבונו של מנגנון התקינות הפוליטית נוסק פלאים. בשלב הבא הוא יסכור את פיות אנשי טראמפ, אוהדיו ובני דמותו, ובהמשך גם את כל פיות הימין הלא־רך באמריקה ובשאר רחבי הגלובוס. בשם ההגנה על הדמוקרטיה תושלט דיקטטורת דעות לתפארת בזירה שהייתה עד לפני שעה קלה הייד־פארק גלובלי פורח.
אחת השלוחות הישראליות של התנועה הפרוגרסיבית, אתר "העין השביעית", כבר סימנה השבוע את האתגר. בכיר האתר עוזי בנזימן קרא "לחסום את יכולתו של נתניהו להציף את המרחב הציבורי בשקרים, ובעיקר בהסתה". אגב, בנזימן גם הציע "להשהות את שידור נאומיו הישירים עד שתיבדק אמיתות תכניהם", ואפילו "לחרוג מהכלל בדבר שמירת חסיון המקורות במצבים שבהם הוא או סביבתו מוסרים מידע כוזב". חבל שג'ורג' אורוול לא זכה לקרוא. האח הגדול שלו קורם עור וגידים.
ומי יחליט מה הם השקרים ומהי הסתה? הפרוגרסיבים, כמובן. בעיני עצמם הם מנגנון הברירה האולטימטיבי בין אור לחושך, טוב ורע, אמת ושקר. פעם הם הטביעו פה את ערוץ 7 וכמעט סגרו את ישראל היום, היום הם רודפים עיתונאים החשודים בפשעי אהדה לימין ונערכים להשתלט על המרחב הווירטואלי. סוף סוף הם יעשו בו סדר, אך לא כדי להקטין את עוולות השיימינג, אלא כדי לסלק ממנו לצמיתות יריבים פוליטיים ואידיאולוגיים. מבחינתם, אירועי הקפיטול הם הזדמנות פז להחרבת פסל החירות.
