ההיסטוריה היהודית מציבה דמויות מפתח בכל דור ודור. מרדכי ואסתר שפעלו ברגע קריטי למניעת חיסול היהודים, משה מונטיפיורי שטיפל בעלילת דמשק, חיים ויצמן שהביא להצהרת בלפור, ובדורנו – שלדון אדלסון ואשתו ד״ר מרים שפעלו בכל כוחם בצמתים מכריעים למען ביצור מדינת ישראל ולמען העם היהודי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מומחים באונ' העברית מתריעים: "סיכויי התמותה עלו, השיא עוד לפנינו"
– דעה: פיצול מח"ש לחוקרים ולתובעים: צעד חיוני להחזרת האמון
– נזקי הבחירות: התוכנית של דגל התורה לכיסוי חובות הענק
מאז יום שלישי, אחרי ששלדון התבקש לישיבה של מעלה, אני חש רצון עז שכל ישראלי – מבוגר וצעיר – יתוודע לעשייתו. כך ראוי לגדולי האומה שלנו.
בכל פגישותינו נפעמתי תמיד מהאנרגיה של היהודי המופלא הזה, שבגיל מבוגר, כשכבר לא היה בקו הבריאות, המשיך ללחוץ, להתקשר ולדחוף כמו בולדוזר למען עמו והמדינה היהודית שאהב כל כך.
עד שהכרנו לראשונה, כל שידעתי היה ששלדון אדלסון הוא פילנתרופ יהודי גדול. עם השנים למדתי שתרומותיו הכספיות הן רק קצה הקרחון. העברת השגרירות האמריקנית לירושלים הייתה מיזם אישי של שלדון, שנלחם למענה גם מול היסוסים בצד הישראלי, וכך גם ההכרה בגולן ועוד פעולות רבות החיוניות לביטחון ישראל שיישארו עלומות עוד שנים רבות. הפסוק ״בכל נפשך ובכל מאודך״ מתאר היטב את מחויבותו המוחלטת לעמנו.
אחד המקרים שבהם חזיתי מקרוב בתכונת הבולדוזריות של שלדון, היה בצליחת מסלול המכשולים להקמת פקולטה לרפואה באריאל. שלב אחר שלב הוא ירד לפרטים, תכנן וקידם, עד לפתיחתה המוצלחת של הפקולטה. בהדרגה הבנתי שאני חווה מפגש עם דמות היסטורית של ממש.
שלדון ז"ל היה לוחם. עקשן. פיקח. פעם הוא סיפר לי כיצד כילד בן 12 בשכונה בבוסטון פתח עסק של חלוקת עיתונים, וכך החל את הקריירה העסקית האדירה שלו. את כל הכישרון העצום הזה הוא העניק בסוף לנו, תושבי ישראל. איזו מתנה אדירה קיבלנו.
לכן כאב לי כל כך לראות את כפיות הטובה של אנשי תקשורת רבים בישראל בעת פטירתו. לא של כולם, אבל רבים מהם. במצב מתוקן הכותרת הראשית בכל מקום הייתה צריכה להיות, פחות או יותר, זאת: "הפטריוט היהודי הגדול הלך לעולמו, מדינת ישראל מרכינה ראש״. במקומה הופיעו בכמה וכמה זירות כותרות מסוג אחר, חלקן נבזיות ממש. ובכל זאת, אחרי סתימת הגולל והשבעה נרים ראש, לא נתנגח בצייצנים ובציניקנים, אלא נוסיף אור.
העיתונים שבבעלות משפחת אדלסון, מקור ראשון וישראל היום, תופסים היום מקום מרכזי בשיח הישראלי. בזכות שלדון זכרו לברכה ורעייתו מרים תיבדל לחיים, אין עוד מונופול בשוק הדעות. זכות הביטוי מתחלקת באופן נדיב יותר בין שני המחנות. 2021 אינה 2007, השנה שבה הקים שלדון את ישראל היום.
לאור כל זאת הצוואה של שלדון ברורה: לחזק את אחיזתנו בכל חלקי ארץ ישראל, לעולם לא למסור לזרים סנטימטר אדמה מארצנו, לחזק את הזהות היהודית שלנו ואת הקשר עם אחינו בתפוצות, לשמור על חופש הביטוי לכולם, ומעל לכול – לעולם לא להתנצל על היותנו יהודים.
אני מבקש מהקוראים שהערב, בשולחן השבת, יספרו לילדיהם על היהודי הענק שהלך לעולמו. על כולנו לומר לו מילה אחת: תודה.
נוח על משכבך בשלום, חבר יקר. אין לי ספק שהקדוש ברוך שמר לך מקום של כבוד לצדו.
נפתלי בנט הוא יו"ר ימינה
