תופעה מדאיגה דווחה מספר פעמים בשבוע האחרון: מבוגרים רבים שהוזמנו לקבל חיסון נגד קורונה נדבקו בנגיף בעודם ממתינים בתור לזריקה המיוחלת. ברורה לכולם הטרגדיה שבאדם שחולה, וחלילה אף מת, רגעים לפני שזכה בטיפול שהיה אמור להציל את חייו. אך התופעה הזו, כשחושבים על כך, מקיפה הרבה יותר מהמציאות הישראלית מאשר נדבקים וחיסונים. במידה רבה, המדינה נמצאת כרגע בדיוק במקום של אותו קשיש: עומדת בחדר ההמתנה, כאשר אם תוכל לשרוד רק עוד קצת – זריקה אחת, כמה שבועות, זריקה שנייה, כמה ימים – היא תוכל סוף סוף לחזור לעצמה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
–סוף הנשיאות הקיסרית: שערוריית טראמפ תחזיר את ארה"ב לאיזון
– תקווה ישנה: כדי לשרוד ולהצליח, בנט חייב לשנות גישה
– לתת כשאתה אוהב: פרידה משלדון אדלסון
אבל במצב הזה יש יותר מסכנה אחת. איומים רבים אורבים למדינת ישראל בדרכה לשגרה המיוחלת. כך למשל הדיווח על כוונת משרד הבריאות לבקש את הארכת הסגר בשבוע לפחות – זוהי בקשה הגיונית ונדרשת. במציאות בה מספר החולים הקשים עדיין כה גבוה ומספר הנדבקים עוד לא התמתן משמעותית, אמור להיות ברור לכל בר דעת שיציאה מוקדמת גם תייתר את הנזק שנגרם מהסגר עד כה וגם תבטיח כניסה לסגר רביעי בעתיד הלא-רחוק. זו לא פנטזיה, היינו במציאות הזו לפני חודשים ספורים.
גם לדידם של המתנגדים לסגר כמדיניות – טענה שיש לה תימוכין מסוימים – במצב הנוכחי, כשהסגר בעיצומו והמספרים אכן מראים שיפור כלשהו, הפסקתו המוקדמת תוציא אותנו קירחים מכאן ומכאן. ישראל בחרה כבר מזמן בדרך שלה להתמודדות עם הנגיף, ומעבר לדרך אחרת עכשיו יהיה מעט מדי ומאוחר מדי.
כמובן, הדיון הזה יוצא מנקודת הנחה שאכן ישנה "דרך" שנייה ומקיפה שמציעים פוליטיקאים ישראלים להתמודדות עם המגפה, אך מי שצפה בחדשות יודע שזה אינו המצב כלל. את המתנגדים להארכת הסגר במערכת הפוליטית ניתן, בקווים כלליים, לחלק לשתי קבוצות: האחת, נציגי ציבור מגזריים שכבר הפגינו מוכנות להקריב על מזבח הפוליטיקה הקטנה את חיי חלק ממצביעיהם – ומתוך כך גם את חייהם של אחרים – כל עוד האחרים ימשיכו להופיע בקלפי ביום הבחירות וישלשלו את הפתק הנכון. השנייה היא נציגי ה"אנטי", אותם פרלמנטרים שמופיעים בשמות ובפרצופים שונים בכל מדינה מערבית, החשים צורך להתנגד למדיניות הממשלה כי מה לעשות, זה מה שהשריר האופוזיציוני שלהם הרגיל אותם לעשות.
המשותף להם, מעבר למוכנות לכאורה לשלם מחיר יקר מנשוא עבור עוד כמה דקות בשידור או עוד מנדט וחצי, הוא שאין להם שמץ של תוכנית אלטרנטיבית שתמגר את הקורונה במדינת ישראל. הם מסתפקים בצעקת "אנשים מתאבדים!" או, אולי, "ותורה מה יהא עליה!". אבל תוכנית? מה פתאום, בשביל זה יש קורבן… אההה…. פרויקטור.
עם 2.2 מיליון מחוסנים במנה הראשונה ואינדיקציות לכך שהמספר הזה ימשיך לעלות במהירות, שבירת הסגר עכשיו תהיה התוצאה הגרועה ביותר. ישנן אלף סיבות לביקורת על התנהלות הממשלה לפני, תוך כדי ואחרי הסגרים, אולם ברגעים אלו, ועם הידוק נוסף בפינות שנפרמו, נראה שביכולתו של הסגר הזה להוציא אותנו מהבוץ. הלאה הציניות הפוליטית והביקורת הלגיטימית.
מחויבות אישית
איום נוסף שנשקף למדינת ישראל רגע לפני ניצחון הפציע הרבה לפני שהעטלף הסיני התחיל להשתעל לראשונה. מדובר כמובן באותם סוכני כאוס ותיקים: מתנגדי חיסונים.
כן כן, אותו כור היתוך נפלא שמחבר כבר שנים היפים, חסידים, אולטרה-דתיים, אולטרה-טבעונים, קבליסטים וכל מי שמתקשה להשתעל ולגעת בראש בו זמנית. הלהקה שאחראית ללהיטים נפלאים כמו "האם זו דלקת ריאות או שעלת", "אדוני, יש לך חזרת", ומי יכול לשכוח את שיר הילדים הקלאסי, "פוליו?! חשבתי שזה הוכחד כבר מזמן", חוזרת עם עוד שובר קופות מצליח: "תשעים וחמישה אחוזי הגנה זה לא מספיק".
אחרי שהוכיחו את מוכנותן להחליף אנטיביוטיקה בעשבים, משחות רפואיות ברוק וטיעונים לוגיים בגיבובי שטויות שלא אמורים לשכנע אדם עם יכולת חשיבה בסיסית או לפחות תואר ראשון, כיתות הרפואה האלטרנטיבית מדהימות את העולם עם הידע שלהן בביוטכנולוגיה. מתברר שבכל הזמן הזה, שמאנים, רבנים ודמויות רוחניות אחרות ששיווקו בקבוקונים מלאים בכדורי סוכר ותקווה, בילו את זמנם בחקירת אחד הכלים הרפואיים המתקדמים ביותר בעולם. כעת אותם חוקרי mRNA חזרו אלינו עם בשורה לא צפויה עד שמ. נייט שאמלאן גנב אותה לסרט הבא שלו: נכון החיסונים החדשים? ובכן, גם הם מסוכנים.
מי היה מאמין שהאחראים בהחלטותיהם לכל כך הרבה כאב מיותר, אלה שבגללם אבעבועות רוח עדיין יכולות להיות קטלניות ושהפכו את הפחד שלהם ממחטים לדת אלטרנטיבית – שדווקא הם יתייצבו איתן נגד פריצת דרך טכנולוגית מהממת – יש שיאמרו ניסית – שמבטיחה להציל את המדינה ואת העולם מחושך וממוות.
בשנים האחרונות, עם התפשטות האידיאולוגיה הזו – שיכולה לצמוח רק במדינות עשירות ודשנות שזיכרון מחלות העבר האיומות שלהן מטושטש עד לא קיים – הלכה והתגבשה לה אופוזיציה. רופאים ומדענים פרסמו מאמרי דעה חריפים, פוליטיקאים הציעו הצעות חוק – טובות יותר וטובות פחות – שייאבקו בשאהידים החדשים, ובתי ספר שסבלו במיוחד מהתופעה אף החלו לאסור את הגעתם של ילדים שהוריהם מסרבים לחסנם – מה שהוביל כמובן למאבקי משפטיים ארוכים ויקרים.
אולם כעת המצב דחוף מתמיד. לעניות דעתו של כותב טור זה, התפקיד אינו של הממשלה אלא של כל אחד מאיתנו. אם אתם מכירים אדם שמתנגד לחיסונים, עשו כל מאמץ לשכנעו שהוא עושה טעות איומה ואולי אפילו פטאלית. אם אתם מנהלים בתי ספר או גנים, התעקשו שילדים שאינם מחוסנים לא יוכלו להגיע. העולם עשה כברת דרך בנושא, אך נגיף הקורונה הגיע ונגמר לנו הזמן. הסטיגמטיזציה צריכה להיות סופית ומוחלטת. לכל אחד יש הזכות הבסיסית לקבוע את דרכו שלו, אך לאף אחד אין הזכות לסכן את הציבור. חיסון בכפייה עובר את הגבול, אך טענות, הסברים, חרמות ואם נגיע לזה, גם שיימינג – כולם לגיטימיים במאבק על החיים עצמם.
אז הישארו בבית אם אתם יכולים, צאו להתחסן אם אתם מוזמנים, ובחייאת, לכו לרופא עם תעודות אם אתם חולים. אפשר כבר להריח את הסוף.
