בפרקליטות המדינה מתוסכלים מאוד בימים אלו. בכירי הפרקליטות מתקשים להבין מדוע אופן הטיפול בפרשת מותו של אהוביה סנדק ז"ל במהלך מרדף משטרתי מעורר אי אמון רב כל כך בציבור. לשיטתם, החקירה מתנהלת באופן מקצועי, וכל הטענות מקורן באי הבנה של תחום החקירות בכלל, וחקירות כאלה בפרט. הבכירים מאמינים בלב שלם שגם אם נעשו טעויות בחקירה, והם אינם מכחישים שייתכן שהיו כאלה, הן היו מעטות ולא מהותיות, ונעשו בתום לב. בשום פנים ואופן לא נעשה ניסיון טיוח מכוון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: וילכו שניהם: הדילמה של בנט וסמוטריץ' קשה מנשוא
– סוד הגֶן הנעלם: המצוד הישראלי אחר מוטציות הקורונה
– לתת כשאתה אוהב: פרידה משלדון אדלסון
כדוגמה לאי הבנה שמולידה ביקורת לא מוצדקת, מביאים בפרקליטות את חקירתם באזהרה של השוטרים שהיו מעורבים במרדף. כידוע, השוטרים זומנו עוד באותו לילה למשרדי מח"ש, אך שוחררו בלי שנחקרו באזהרה, ואפילו בלי שהתבקשו למסור גרסה ב"עדות פתוחה".
ההחלטה לשחרר את השוטרים לבתיהם ללא חקירה עוררה גל של טענות על אופן ניהול החקירה בידי ראש מח"ש, קרן בר־מנחם. ההסבר שניתן לכך הוא שהשוטרים שזומנו למח"ש בערב ההוא מסרו מיד דו"חות פעולה מפורטים על האירוע. חקירה באזהרה לא הייתה אפשרית מיד, משום שהנערים שנעצרו סירבו למסור גרסה שאפשר לעמת את השוטרים מולה; גם מתן עדות פתוחה היה עלול לפגוע בחקירה. רק לאחר שהצטברו די ממצאים והנערים מסרו גרסה, התאפשרה חקירת השוטרים באזהרה, והם אכן נחקרו.
לכאורה ההסבר הגיוני. דא עקא, אנשי הפרקליטות המשוכנעים בצדקת דרכם אינם נותנים די הצורך את הדעת על כך שבהתנהלותם הם ממיטים על עצמם חשדנות ציבורית שוב ושוב. למשל, השבוע החליטה הפרקליטות להתנגד לבקשתו של עו"ד אריאל עטרי בשם משפחת סנדק למנות שופט חוקר שיפקח על החקירה.
ברמה המשפטית העיונית אכן יש סיבות טובות להתנגדות, ואין ספק שהניסוח הבוטה של הבקשה מעורר התנגדות כמעט אוטומטית, אך קשה להבין כיצד איש בפרקליטות לא שאל את עצמו כיצד נתפסת בציבור ההתנגדות לפיקוח שיפוטי על החקירה. איך ייתכן שאיש מכל אנשי הפרקליטות לא קלט שזהו שער עצמי, בזמן שהפרקליטות זקוקה כל כך ללגיטימציה ציבורית. אם בפרקליטות ימשיכו לפעול באופן שלא לוקח בחשבון את נראות הדברים, אמון הציבור ברשויות החקירה רק ילך ויישחק.
