שירה גיל דווקא נראית בחורה נחמדה. הדימוי שעלולים להדביק לה כמי שהייתה עלולה להביא למותם של כמה מ-4,005 נספי מגפת הקורונה, מנותק כל כך מהפנים המאירות והמחייכות אלינו נטולות מסכה. "רק רוצה לשתף עם כולם שאני ממש לא שמה מסכה אף פעם ומסתובבת ברחובות כהרגלי ומחייכת והכל ממש סבבה", היא שיתפה בשבוע שעבר בפייסבוק וזכתה לכאלפיים לייקים, מרביתם אוהדים. בנחמדות ובהומניות היא מציעה לסכן את הזקנים, את החולים, את מדוכאי החיסון ואת סבא וסבתא שלכם כדי "שכולכם תדעו שיש לכם את הזכות הבסיסית לנשום, בייחוד אם אתם מתקשים לנשום כמוני עם חיתול על הפנים".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מתנגדים, מתחסנים ושקרים קטנים: המסע אל הדרכון
– מימין ומשמאל: השנאה היוקדת לנתניהו גורמת לעיוורון תודעתי
– טוויטר 2021: טראמפ הושתק, הרודנים ממשיכים לצייץ
ה"חיתול על הפנים" הזה שמונע קרוב למאה אחוז מסיכון הדבקה בקורונה, מחלה איומה שיכולה להתבטא בתסמינים קשים מאוד ולהביא להשלכות רחוקות טווח, הוא כמעט הדרך היחידה למניעת קטל של אלפים. אבל בעוד גיל "ממש שמחה שאני יכולה לחשוף את השיניים והחיוך המקסים שלי", חיוך מקסים של אינספור ישראלים נמחק בשיטפון של דמעות, בלוויה מעוטת משתתפים ובימי שבעה בהם כמעט ואיש לא פקד את בית האבלים מפחד המשחית שהם עלולים להביא איתם או להידבק בו ברגעי הניחומים.
האשמה על מותם של אלפי חולי הקורונה, ועל אלו שנגזר דינם למות במגפה ואינם יודעים זאת עדיין, מוטלת על אינספור גורמים. על האזרחים שצפצפו על הנחיות הריחוק החברתי והמסכות מצילות החיים, על אלה שחגגו בדירות מוגפות כאילו אין מחר, על אלו שקיימו חתונות המוניות ועל אלה שאפשרו לימודים בכיתות בזמן שכולנו הצטווינו לשמור על חיינו. גם הממשלה שגמגמה והתקשתה לקבל החלטות פוליטיות למען הכלל, תוך מתן עדיפות לזכות הפרט לעשות ככל העולה על רוחו, נושאת בנטל האשמה. קבוצות בחברה הישראלית זכו לפטור מהמגבלות וכולנו שילמנו את המחיר.
ב-31 ביולי חצינו את רף 500 נספי המגפה. "זו שפעת עם יחסי ציבור", "אין תמותה עודפת ולא תהיה" ו"אין דבר כזה קורונה" אמרו רבים. בתוך 35 ימים עברנו גם את ה-1,000 מתים. גם אז המשיכו זעקות כת "חסינות העדר" ו"תלמדו משוודיה" וקבעו את הטון . 23 ימים אחר כך כבר דיממנו עם 1,500 חללים. כת חסינות העדר התחלפה בתוך שבועות לכת "האיגיון הבריא" שתבעה במפגיע לכלוא מיליוני קשישים, חולים, בני משפחה ואחרים כדי שהם יוכלו לחגוג ולצאת להופעות המוניות ולפאבים חשוכים. והקורונה? עברו רק שבועיים ומספר המתים עלה בעוד 500 והחליף קידומת – 2,000 נפטרים. 17 יום חלפו, הסגר השני כבר הרחק מאחורינו ועד סוף אוקטובר הגענו ל-2,500 מתים. חודש וחצי אחרי והמונה עולה ל-3,000. עוד 23 ימים עוברים ומתחילים את ינואר עם 3,500 נספים. 11 ימים אחרי, ואתמול (א') חצינו את רף ה-4,000 מתי המגפה. והמונה ממשיך בדהירתו.
4005 מתים
ב-31.7 חצינו את 500 המתים. זה לקח 140 יום.
ב-5.9 חצינו את ה-1000. זה לקח 35 יום.
ב-28.9 חצינו 1500. זה לקח 23 יום.
ב-12.10 חצינו 2000. 14 יום.
ב-29.10 חצינו 2500. 17 יום.
ב-14.12 חצינו 3000. 46 יום.
ב-6.1 חצינו 3500. 23 יום.
ב-17.1 חצינו 4000 מתים. זה לקח 11 יום— Eran Cherpak (@erancherpak) January 17, 2021
זוכרים את אלו שהאשימו את משה בר סימן טוב בפאניקה של אלפי מתים? אם אחרי שנה של סגרים, הגבלות, בדיקות ובידודים הגענו ל-4,000 נפטרים, אני לא רוצה לחשוב לאיזה מספר היינו מגיעים בגישת "הכול סבבה" ותנו להגיע לחסינות העדר לבד.
רק בחודש האחרון נפטרו כאן 1,000 בני אדם שחלו בקורונה המהווים רבע מכלל נפטרי המגפה, זאת כבר אחרי שמבצע החיסונים החל והאור בקצה המנהרה נראה בבירור. השאננות סחררה אותנו והאור במנהרה התגלה מהר כפנסי רכבת הדוהרת לעברנו. רכבת שעוד לא סיימה לגבות את מחיר הכרטיס במסע לשחרור.
מחיר הזלזול שלנו כחברה, והעובדה שאנחנו לא יוצאים בכוח, בחוק ובאכיפה נגד מפיצי המחלה בפוטנציה שדורשים "לחשוף את השיניים והחיוך המקסים שלהם", מתבטא בטעויות קטלניות במחלקות הקורונה שצוותיהן כורעים תחת העומס ובמחיר שאנחנו, כחברה, משלמים בפוסטים מספידים ליקירים שאיבדנו.
החיסונים הם באמת בשורה. בעזרת השם בתוך שבועות אולי נוכל לסמן וי של הצלחה ולצאת מהתקופה האיומה הזאת, אבל עד אז חייבים להקפיד שבעתיים. חשבו על אלו שלא הספיקו לקבל את מנת החיסון השנייה ולא הספיקו לפתח נוגדנים וחסינות מהמוות שתפס אותם בישורת האחרונה. הם מתו לא כי פשעו בהכרח ובחרו להתעלם מההנחיות ולהידבק, אלא כי אחרים בחרו להתעלם, להידבק ולהדביק.
