אריה שיף: הסיפור היה יכול להגמר אחרת

זה קרה לפני חודשיים, בלילה קריר במיוחד בעיר ערד. אריה שיף ולאה אשתו ישנו בקרוואן הצמוד לביתם. הם ישנים בו כבר שבועיים, בגלל השיפוצים בבית. ללאה נמאס כבר מהפורמייקה במטבח ואריה אמר שאם כבר הולכים על מטבח חדש הגיע הזמן להחליף צנרת ולבנות את הדק שתמיד רצו שיהיה בחצר.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– משקפיים: באמפר בחיים של הילדה
– זאב! זאב? קצת ספקנות לא תזיק לתקשורת
– מכת כינים: ככה סוגרים שנה חצופה

הם קצת התרגלו לקרוואן. בלילה הם ישנים במיטה שגודלה חצי מהמיטה הרגילה שלהם אבל מרגישים פיזית ורגשית קרובים מאי פעם. מדמיינים שהם שני היפים בסיקסטיז, שרודפים אחרי מסע ההופעות של לד זפלין. נכון, מדי פעם זה מציק. ללאה נמאס לחיות עם כיריים שבקושי מספיקות לשני סירים, וגם הסלון זעיר וקרוב מדי לאגזוז. הם חיים טובים בערד. אריה בפנסיה כבר כמה שנים, רבקה גם, הילדים כבר רחוקים. הם מקדישים את הזמן בעיקר בתרומה לחברה. שום דבר לא הכין אותם, בתקופה טובה כל כך בחייהם, ללילה ההוא.

בערך בשתיים בלילה רבקה התעוררה. היא שמעה קולות ונבהלה: "קום, אריה, יש פה מישהו". אריה התעורר מיד, מעורפל קצת כמו גבר בן 70 שהתעייף מספיק בחייו וקם באמצע הלילה. הוא יצא מהקרוואן והלך לעבר הטנדר. מישהו התעסק בו מבפנים, ולצידו הייתה עוד מכונית ובה שני אנשים. האמת שכבר כשהתעורר מהבהלה של לאה, הוא הבין לאן הוא יוצא. זו הפעם השלישית בשנה שהגיעו אליו "חבר'ה" הביתה. פעם אחת הצליחו לגנוב את הרכב של לאה, פעם אחת ויתרו ודפקו לו את המנעול של הטנדר, הפעם נראה שהיו מוכנים.

ללא הגנה

אריה צעק לבחור במושב הנהג לעצור. הוא צחק לו בפנים בדיוק כשהאוטו הניע. אריה לא היסס: הוא שלף את האקדח. הבחור המשיך בשלו, ונסע קצת ברוורס כדי לצאת לדרך בלי לדפוק את "הרכישה" החדשה שלו. אריה כיוון את הנשק אל הטנדר וירה בגלגל האחורי. הוא התפוצץ מיד. אריה ירה גם בגלגל הקדמי, ליתר ביטחון. שני גלגלים חדשים יעלו לכל היותר 800 שקל, עדיף מאשר לשלם על רכב שלם שיגמור על הפנסיה שלו.

הבחור יצא מהטנדר, עצבני. שני השותפים הצטרפו אליו, הם התחילו לקלל ולצעוק על אריה, הוא חשב לירות לעברם באקדח אבל החליט לוותר. לא יאמינו לו שזו הגנה עצמית. הוא צעק להם ללכת, אבל הם המשיכו בשלהם. אחד מהם תפס מוט ברזל והכה בפניו. השניים האחרים החלו לבעוט בו – בראש, בבטן, בפנים. אחרי עשר דקות הם סיימו ונסעו משם. לאה המבועתת שמעה מבפנים הכול, היא חיכתה שיברחו וטסה החוצה לעזור לאריה. היא התקרבה אליו, ראתה את פניו, והתחילה לבכות כשהבינה שאין כבר מי שייסע איתה אחרי לד זפלין.

בבוקר למחרת, אחד העיתונים הגדולים הציג בשליש מהשער את הכותרת "השוד שהפך לרצח". בכתבה הראו תמונה של אריה שיף, ושל אנשים בוכים בפתח ביתו. בצהריים התראיין ברדיו מפקד מחוז הדרום במשטרה וסיפר שהשוטרים עושים הכול כדי לתפוס את החשודים במעשה. חברי כנסת מהקואליציה צייצו בטוויטר שהגיע הזמן לעשות משהו עם "טרור הרכוש" בדרום. באופוזיציה צייצו בלוחמנות על ההפקרות וחוסר הביטחון של התושבים באזור. השאלה "למה אריה לא השתמש באקדח כדי להגן על עצמו?" תעלה רק יום אחר כך, כשיימצא האקדח בתוך אחד השיחים.

ההלוויה תסוקר בחדשות, אחר כך ידברו עם שי דרומי, שיספר שאם זה היה קורה בתוך הבית ולא באוטו אריה היה יכול לירות. ואז העניין כולו היה נשכח. רק חבר כנסת נודניק יחיד ידבר במליאה על "טרור הרכוש" בדרום, וחבר כנסת אחר יזמין את משפחת שיף לדיון מיוחד בוועדה בכנסת (הם יספרו ששבועיים אחרי שקברו את אבא שוב גנבו רכב מהבית השכן).

אחרי שנה לאה תמצא את עצמה בוהה במטבח החדש, המשופץ, לפני שתצא לאזכרה. היא תיזכר בלילה הארור שבו העירה את אריה. בכל לילה מאז האשימה את עצמה במה שקרה. את הטנדר לא תיקנה. הוא עומד מפונצ'ר על שני גלגליו מחוץ לבית, אנדרטה לבעל שאיבדה כי העז להילחם על רכושו. הם יעלו לקבר עם עוד כמה חברים, לאה תקרא מכתב שכתבה לו באחד מלילות הביעותים התכופים, חבר טוב יגיד כמה מילים וישאל בקול דומע ומדברי: "למה לעזאזל לא ירית גם בחלאות שלקחו אותך?". אחר כך כולם ילכו הביתה, לאכול פשטידת ברוקולי שאריה אהב. ואז כולם יתפזרו, כל אחד, לבית שלו, לחלל שלו, החלל שהשאיר אריה. כמה חודשים אחר כך ייוולד נכד לאריה ולאה. יקראו לו ארי.

ענייני חוק

הסיפור שקראתם עכשיו, כמו שאתם ודאי יודעים, לא באמת קרה. הוא היה יכול לקרות, אבל קרה משהו אחר. אריה שיף, אזרח שומר חוק בן שבעים, קם באמצע הלילה לקול רעש וגילה שלושה פורצים שמנסים לגנוב את הטנדר שלו. בסרטון רואים אותו מתקרב למושב הנהג ויורה. בטוויטר מלהגים בוהי המסכים על "הוצאה להורג" ו"רצח" במקלדת קלה. הם לא מרגישים את הפחד, את הקור של ערד בלילה, את התחושה של גבר בן שבעים בלי משקפיים מול שלושה פורצים שמנסים לגזול את רכושו. אם אריה שיף היה יורה בפורץ שנכנס לביתו בשתיים בלילה כדי לגנוב תכשיטים הוא היה מוגן; אבל הוא עשה את זה בחוץ, אז הוא חשוף, כי זה החוק. הפרקליטות כבר הגישה כתב אישום, שמטרתו לאפשר לפורצים להרגיש בטוחים יותר בעבודת לילם. ההרתעה מופנית אל האזרח עם האקדח.

יכול להיות שאריה שיף טעה, מבחינה חוקית, אבל מטרתו של החוק צריכה להיות להפוך את החיים של כולנו להוגנים וראויים יותר. הרשעת שיף ומאסרו לא יעשו זאת. הם ישדרו מסר לכל חושק טנדרים עתידי: משלח היד הזה לא מסכן אותך. אני גם מבין את הביקורת, אבל אריה שיף אינו שוטר מיומן אלא אזרח תמים, שלא הזמין שוד, לא ביקש שישדדו אותו, לא יזם את הנסיבות. הוא קורבן.

אני לא מכיר את אריה שיף. לא דיברתי איתו מעולם, לא פגשתי אותו ואני לא מכיר איש מבני משפחתו. אבל אני יודע שלו נקלעתי לאירוע כזה, אני לא בטוח שהיה לי אומץ לצאת מהקרוואן ולבדוק מה הולך. אבל אם הסיפור לעיל היה מתרחש במציאות ושיף היה נרצח, איש לא היה זוכר את השם שלו בעוד חודשיים. אז אל תנוח על משכבך, אריה שיף. תמשיך להילחם. אני איתך.