"והגדת לבנך" הוא השלב הראשון של חינוך, שכן ראשית המוסר, החינוך והתרבות – בשפה. "והגדת לבנך" מבטא את חובת ההורים לראות עצמם כשליחים הממלאים את הציווי החינוכי הראשון. חשוב לדבר אל התינוק גם אם אינו מבין את דברינו על מנת שירכוש את השפה. כאשר תינוק לומד לדבר ולומד את משמעות השפה הוא לומד גם לתַקשר, להביע את רצונותיו ואף ליהנות. חשוב להמשיך ולדבר גם אל הילד בגיל הרך כדי שילמד להשתמש בשפה כאמצעי למסירת מידע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– יהודה משי-זהב: "לשבת שבעה פעמיים בחודש זה גדול גם עליי"
– במקום להתנצל בפני הקהילה היהודית, נשיא תוניסיה התבטא נגד ישראל
– ארעיות ותנודתיות: הסרט שמאפשר לצלול לעולמם של נוער הגבעות
חינוך הילדים הוא זכותם וחובתם הבלעדית של ההורים. אי אפשר להאשים את העם, לא את בית הספר, לא את המנהלת, את משרד החינוך, את החברים בשכונה, את האלימות הגואה, את הטלוויזיה. הכול מתחיל ונגמר בהורה היחיד – "והגדת", כי ההורה הוא זה שניצב כעת מול הילד המצפה למוצא פיו: לשבח, לעידוד, להערה, להעמדת הגבולות, למילה הטובה, להסבר.
לעתים התקשורת עם הילדים מצטמצמת לכדי העברת מסרים קצרים, דיווחים והוראות קצרות בלבד (אכלת? שתית? הכנת שיעורים? איך היה היום בגן/ בבית-הספר?). רבים מההורים מעידים כי מצב זה מביא לכדי תסכול. הם מייחלים לשיחה רצינית ופתוחה בה יוכלו לחלוק עם ילדיה את עברם, חוויותיהם, חלומותיהם ועקרונותיהם, ואף שהילדים ישתפו אותם בחוויותיהם. כדי להגיע למצב מעין זה, מתחילים מהגיל הרך. פורטים את השאלה הכללית של "איך היה היום בגן?" לשאלות קטנות יותר, המקלות על הזיכרון: עם מי שיחקת בחצר? איזה סיפור סיפרה הגננת? ספר לי על מקרה נעים/לא נעים שקרה לך היום בגן, ואף אני אספר לך מה קרה לי היום בעבודה, בדרך לעבודה או במרכז הקניות.
כאשר השיח האינטראקטיבי הזה מתחיל מהגיל הרך הוא יימשך גם בשנים הבאות. אם הורים מנצלים את הנסיעה הארוכה ברכב למשחקים הקשורים לשפה: חרוזי מלים, יחיד-רבים, הפכים, זכר-נקבה, משפחות בעלי-חיים, חי-צומח-דומם, מלים נרדפות וכו' וכן גם להסבר על המקומות החולפים מול פנינו – החי והצומח שאנו רואים בדרך, היישובים החולפים על פנינו וכדומה, במקום להעביר את הדרך בשתיקה או בגערות לילדים המשועממים, שיישבו יפה מאחור – הרי שהם תורמים להעשרת שפתם, למאגר אוצר המלים שלהם שיסייע לילדים להביע את עצמם טוב יותר ואף להבין את המסרים החינוכיים של ההורים בצורה טובה יותר.
גם לטיולים רגליים בחברת הילדים חשיבות גדולה לאין ערוך. בטיול ברגל פוגשים תופעות, מראות, קולות, ריחות וצלילים שאין פוגשים בנסיעה במכונית. ומה הלימוד הטוב ביותר אם לא באמצעות חמשת החושים שלנו? אם מתלווה לטיול כזה גם שיח פורה בין הורה לבין ילד הכולל בתוכו שאלות ותשובות, מתן הסברים והפניית תשומת לבו של הילד לדברים בדרך, להתלהבות מהמראות, הרי שהפכנו את הטיול לשעת בילוי איכותית.
"והגדת" – גם בשפה חגיגית. ככל ששפת ההורים תהיה שפה עשירה יותר, כך תהיה גם שפתם של הילדים, שפה הנרכשת באמצעות חיקוי. לא להירתע לומר לילדים מדי פעם גם מילה שנראית לנו קשה להבנה. אפשר להוסיף בצמוד אליה מילת הסבר. פחות "סבבה", "יאללה", "אחלה", "כאילו" ומעט יותר – "נפלא", "נהדר", "קדימה, כדאי להזדרז" (ל"כאילו" אין מילה חלופית ועל כן כדאי לוותר עליה). פחות הוראות קצרות: "קח", "תן לה יד", "לך", "בוא" ויותר הוראות מורכבות: "קח בבקשה את הספל האדום המונח על השולחן", "תן לאחותך הקטנה יד כדי שלא תלך לאיבוד בין כל-כך הרבה אנשים, היֵה אחראי עליה, אני סומכת עליך", "לך בבקשה לחנות עם רשימת הקניות הזו וקנה שם את המצרכים שרשמתי כאן, האם הכתב ברור לך?", "בוא ואספר לך סיפור, מגיע לך – התנהגת ממש יפה היום. איזה ספר אתה בוחר?".
