לכל קמפיין בחירות יש שני אפיקי פעולה. האחד חיובי, ומטרתו לעודד הצבעה בעבורך, השני שלילי, ומטרתו לדכא הצבעה ליריביך. ההבחנה הזאת מורכבת יותר בפועל, משום שיש השפעת גומלין בין השניים ומפני שהציבור רב־גוני בתגובותיו למסרים. ועדיין, מדובר בשתי מטרות מוגדרות היטב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: אבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ: אין באמת הסבר להפרות במגזר החרדי
– עידן ג'ו: כיצד יראו יחסי ישראל-יהדות ארה"ב בעידן ביידן?
– אכזבה בהתיישבות: גנץ חזר בו, המאחזים לא יאושרו
בשבועיים האחרונים נרשמת בליכוד התאוששות מסוימת בסקרים, אבל המפלגה צריכה לקחת בחשבון שבכל הנוגע לדיכוי הצבעה, בבחירות הקרובות המפלגה ונתניהו עומדים למצוא את עצמם במציאות שונה מאוד – לרעתם – לעומת סבבי הבחירות הקודמים.
דיכוי ההצבעה לליכוד בקמפייני כחול לבן התבסס על שני מסרים מרכזיים: נתניהו מושחת עם שלושה כתבי אישום, ונתניהו הפקיר את הביטחון ב"פרשת הצוללות". היה לו קל להתמודד עם הקמפיין הזה. פרשת הצוללות הייתה לא אמינה, והדגשת כתבי האישום הועילה לו, שכן רבים מאמינים שמדובר באכיפה בררנית ואי־צדק, ולכן הקמפיין השלילי השיג תוצאה הפוכה: המרצת תומכי נתניהו.
בבחירות האלה אנו עומדים מול מציאות שונה בתכלית: קמפיין דיכוי ההצבעה יגיע מימין. במצב העניינים הטבעי, מפלגות הימין רוצות להגדיל את שיעורי ההצבעה הימנית ומתקוטטות רק על חלק גדול יותר בעוגה. בבחירות הקרובות נתמודד עם שינוי דרמטי: שני שחקנים מרכזיים, סער ובנט, שמזוהים עם הימין, ינסו לדכא הצבעה לליכוד גם על חשבון אחוזי ההצבעה הכלליים, מפני שהם בונים על קואליציה אלטרנטיבית בלי הליכוד. במילים אחרות: קמפיין שלילי לדיכוי הצבעה מימין.
זו תהיה נקודת הכובד של הבחירות הקרבות. העובדה שגדעון סער משתמש ביועצי "פרויקט לינקולן" מארה"ב, שהתמחו בניהול קמפיין שלילי נגד טראמפ, היא רק אנקדוטה בתמונה הגדולה, שבה בנט וסער הפכו את עצמם ל"פרויקט לינקולן" מקומי. זו גם הסיבה שהם זוכים לחיבוק משמאל; השמאל מבין שימינה ותקווה חדשה יוכלו לדכא הצבעה לליכוד טוב ממנו.
איך ייראה הקמפיין הימני לדיכוי ההצבעה לליכוד? מה יהיו מסריו העיקריים? השחיתות והצוללות – אאוט, ברוכים הבאים לעידן הקורונה, ולשלושה מסרים מרכזיים שיהדהדו בתקשורת ובפוליטיקה.
מכשיר את השרץ
כישלון הטיפול במגפת קורונה.
נתניהו הוא המנהיג העולמי המוביל בכל הקשור להשגת חיסונים (ויש לסייג: מידת יעילותם לאורך זמן ומול המוטציות המתפשטות עדיין לא ידועה), ויש לישראל כמה הצלחות נוספות, כמו בדיקות נרחבות. מצד שני, נתניהו והממשלה לא הצליחו לייצר מציאות קורונה סבירה אחרי הסגרים, ובכל פעם אנחנו מגיעים להתפרצות גדולה יותר, שמקרבת אותנו לנקודת הרוויה של מערכת הבריאות. בחודשים הקרובים כל כשל – אמיתי, משמעותי, דמיוני, מומצא, קלוש או חסר חשיבות – יהפוך לספין תקשורתי, כביכול הוא הפתרון למגפה שהממשלה הזניחה והחמיצה.
הכישלון הכלכלי.
הקורונה מייצרת שלל קשיים כלכליים. כפי שכתבתי בעבר, נתניהו והממשלה נכשלו בטיפול באתגרים הכבדים שהמגפה מציבה, לוו ופיזרו כספים, נמנעו מהחלטות קשות, והשאירו על כנן את בעיות היסוד של המשק הישראלי, שרובצות על המשק כאבן ריחיים ומקשות לצאת מהמשבר.
אבל לא על כך יותקף נתניהו. ההתקפה תהיה פופוליסטית יותר, ותטען שנתניהו הפקיר את הציבור, ושאזרחים נאנקים לא בגלל מציאות הקורונה אלא בגלל כשלי הממשלה. האמת היא שהמתקיפים היו כמעט בוודאות מיישמים תוכנית דומה של הלוואות ומענקים, אבל בפוליטיקה האמת חשובה פחות מהדימוי, והקורונה מייצרת מצוקה שמהווה כר פורה לפופוליזם כלכלי.
אשמת החרדים.
כידוע, שני מוקדי התפרצות המגפה המרכזיים נמצאים בחברה הערבית ובחברה החרדית. כשמבינים שההתפרצות מקורה בשני ציבורים שמסרבים בחלקם להישמע להנחיות, מתברר שרוב ה"תוכניות" שמציעים ה"מומחים" אינן רלוונטיות, וגם הן סוג של פופוליזם.
אבל, צריך להודות, יש אמת בטענה ביחס לחרדים: מרכזיותם ב"גוש הימין" של נתניהו ובולטותם בממשלה תורמות למידת ההפקרות שחלקם מפגינים. כפי שמפגיני בלפור נהנים מחסות מערכת המשפט, כך החרדים נהנים מעוצמתם הפוליטית תחת נתניהו.
שני שחקנים מרכזיים, סער ובנט, שמזוהים עם הימין, ינסו לדכא הצבעה לליכוד גם על חשבון אחוזי ההצבעה הכלליים, מפני שהם בונים על קואליציה אלטרנטיבית
גם כאן אפשר לטעון שהעניין מורכב יותר, משום שיש לחרדים נסיבות שדורשות יחס מיוחד בלי קשר לפוליטיקה: אורח החיים הייחודי, ריבוי הילדים והצפיפות הגבוהה. הבעיה היא שהחרדים אכן זכו להתאמות ייחודיות – ואז רבים מהם בעטו בדלי. משום כך הפקרות הקורונה במרחב החרדי מעוררת כעס ציבורי גדול עוד יותר. חרדים רבים מקפידים, בוודאי; אבל המספרים לא משקרים. הרבה יותר מדי מתעלמים מההנחיות והכללים, ומביאים את מערכת הבריאות הישראלית לסף קריסה.
כאשר הזעם הציבורי הולך ומצטבר, מתחזקת האפשרות שקמפיין נגד המגזר החרדי ישוב לככב בתעמולת הבחירות. אבל מי שיעמוד במרכז לא יהיו החרדים אלא נתניהו, שיצויר כחלש וככנוע לגחמותיהם, תוך הפקרת האינטרס הציבורי. מצביעי ליכוד רבים מקבלים בהבנה את השותפות עם החרדים, כהכרח פוליטי. אבל הבנת ההכרח איננה אהבה, ולא ברור עד כמה היא תעמוד מול החמרת המגפה ומחיריה.
נקודה אחרונה, שהולכת להפוך למשמעותית מאוד, נוגעת לקמפיין החדש של נתניהו מול הציבור הערבי. בעיקרון, ההתקרבות לציבור הערבי מבורכת. הנציגות הפוליטית הנוכחית של הערבים קיצונית ולא מייצגת רבים. אבל בתזמון הנוכחי, בהחלט עשוי להתברר שנתניהו מבצע שגיאה פוליטית.
לנתניהו שתי מטרות טקטיות מרכזיות: לדכא הצבעה לרשימה המשותפת, ולנסות להוסיף לליכוד קולות של בוחרים ערבים. אלא שהחשבון הזה עלול להתברר כמקח טעות. הגוש והליכוד ירוויחו מנדט או שניים – ויפסידו לפחות עשרה. מדוע? משום שההתקרבות לציבור הערבי, כמו גם התיאומים (לפי הפרסומים) עם מנסור עבאס, מכשיר בעבור קואליציית "רק לא ביבי" את ההישענות על "המשותפת" להדחתו. נתניהו מעניק ליריביו את התירוץ המושלם מבחינתם: "אם לנתניהו מותר, גם לנו מותר". אמנם, אלה לא אותם מצביעים ולא אותן רשימות; אבל כאמור, בפוליטיקה הדימוי גובר על האמת.
נתניהו רגיל לקמפיין דיכוי הצבעה נגדו. זהו לחם חוקו בפוליטיקה מיום כניסתו אליה. אבל לא מצד ימין, ולא מול קואליציית "רק לא ביבי" כה רחבה, שמשתרעת מגדעון סער ועד אחמד טיבי. מסר ה"אחדות" של סער ובנט ילווה – בצביעות פוליטית ידועה – בארסיות של קמפיין שלילי שלא ידענו כמותו מימין, שנועד לדכא הצבעה לליכוד. מול האיום החדש הזה, נתניהו, הליכוד, והמחנה הלאומי בכלל, צריכים להתחיל לדאוג.
