מושך בחוטים: נתניהו שוב מוכיח שהוא הבוס האמיתי בימין

קרוב לשנתיים חלפו מאז הצליח נתניהו לחסל את הימין החדש שהקימו נפתלי בנט ואיילת שקד, והיום הוא מתחיל לעשות את אותו הדבר מחדש. בבחירות מועד א', באפריל 2019, נתניהו לא לקח שבויים. הוא הלך על הראש של שני היריבים הוותיקים שלו, וניהל נגדם מסע חורמה עמוס ביצרים ואמוציות ישנות. למרבה התדהמה מצאו השניים את עצמם מחוץ למשחק, אחרי שלא הצליחו לעבור את אחוז החסימה. כל אחד תכנן את חייו האזרחיים מחדש, ושקד בחנה ברצינות הצעות רבות שהגיעו אליה מחברות שונות שביקשו לצרף אותה לדירקטוריונים שלהן.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– קבלת פנים לביידן: איראן ערכה תרגיל צבאי נרחב נוסף
– דעה: נפטרים מאיראן: האם ישראל מנהלת מגעים עם סוריה?
– בעקבות המוטציות: במשרד הבריאות שוקלים להזהיר מפני מסכות בד

נתניהו צחק, אבל מיד בכה. הניצחון שלו היה סוחף מדי, חסר נדיבות. אילולא מחק בנחישות יוצאת דופן את הימין החדש הייתה לו ממשלה, ואולי כל המדינה הייתה נראית אחרת. אבל אז נתניהו נתקע על 60 מנדטים, אחרי ש־138.6 אלף קולות ימניים של בנט ושקד ירדו לטמיון, והלכנו לסבבים בלתי פוסקים של בחירות שהרסו כאן כל חלקה טובה. בנט ושקד חזרו כמובן למשחק ומאז הם כאן, למגינת ליבו של נתניהו, שאפילו נאלץ למנות את בנט לשר ביטחון ולהחזיק אותו חצי שנה בתפקיד כדי שלא יערוק לבני גנץ, שבינתיים הולך ויורד בעצמו מהמפה הפוליטית.

עכשיו חזרנו לאחור, כאילו שום דבר לא קרה. הנסיקה של בנט בחודשים האחרונים הוציאה את נתניהו מדעתו. המסירות של בנט למלחמה בקורונה ולמען העצמאים והעוסקים הזעירים הזניקה אותו בכל הסקרים למספרי שיא של 22 מנדטים פלוס. בנט התחיל להריץ את עצמו ברצינות לתפקיד ראש הממשלה הבא, והפעם זה לא נשמע כמו בדיחה שנתניהו מנסה לשווק כל הזמן. בטרם פוזרה הכנסת לפני חודש בדיוק טענו אפילו שנתניהו יעדיף למנוע בחירות ברגע האחרון, ולקיים את הסכם הרוטציה עם גנץ, רק שלא ייאלץ להעביר את השלטון בהסכם דומה עם בנט.

אבל בנט בינתיים הולך ומאבד מומנטום. נתניהו משתלט על הקורונה עם החיסונים, והופך את המלחמה במגפה לספינת הדגל שלו, לטוב ולרע. מפלגות נוספות שנכנסו למעגל הבחירות גנבו קולות מבנט, והוא מתייצב בינתיים על 13 מנדטים בלבד, לפחות לפי הסקר השבועי האחרון של ערוץ 12. החיבור של בנט עם אביר קארה מהשולמנים, סוחר פוליטי מגושם שהסתובב בין המפלגות, לא נראה פורץ דרך, בעיקר אחרי הגילויים על הסגנון האלים משהו של קארה. ברשתות כבר החלו להסתובב ההימורים: האם קארה יחזיק מעמד ברשימה עד הבחירות במרץ, או שיפרוש קודם.

לרגעים האלה בדיוק חיכה נתניהו. מבחינתו זו הייתה העת להכות שוב. הבחירות שהיו בבית היהודי, היו הזדמנות פז למנוע חיבור של המפלגה הזאת לבנט, ולהעביר אותה לכוחותיו. הבית היהודי שווה מנדט או מנדט ורבע, אבל יש לה משקל סגולי. עם החיבור למפלגת הציונות הדתית של סמוטריץ' ואולי גם עוצמה יהודית, יכולים לעמוד לרשותו של נתניהו ארבעה מנדטים יקרים מפז בימין. כך הוא גם יגרע כוח נוסף מבנט ושקד.

נתניהו הורה לחברי הכנסת הדתיים שלו לעלות על חברי המרכז בבית היהודי, ולא להשאיר להם פתח מילוט. הם עבדו עם רשימות, ממש כאילו הפריימריז היו בליכוד

נתניהו היה צריך ניצחון של חגית משה, התומכת של סמוטריץ', על ניר אורבך, יד ימינו של בנט. נתניהו נרתם למשימה כמו שרק הא יודע. אחרי ששכנע את משה לרוץ, הוא החל לבחוש בין חברי מרכז הבית היהודי ולגייס לה קולות. נתניהו הורה לחברי הכנסת הדתיים שלו לעלות על חברי המרכז הבוחרים בבית היהודי, ולא להשאיר להם פתח מילוט. ראש הממשלה וחברי הכנסת שלו עבדו עם רשימות, ממש כאילו הפריימריז היו בליכוד. בראש החץ עמד ח"כ אריאל קלנר מהליכוד, בעצמו איש הציונות הדתית, צעיר דוגמטי פיקח ולא מתפשר.

הלחץ עבד ללא הרף. דף המסרים של קלנר וחבריו מול חברי המרכז היה אחיד: בנט משחק על כל המגרש. הוא לא אמין. אין לו שום מחויבות. הציונות הדתית לא מעניינת אותו במיוחד. בסופו של דבר עלולה לקום כאן ממשלה אנטי־דתית עם יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. עם מי תדברו אז? הם יהיו עוינים לכם. אתם תדרשו תקציבים לציבור שלכם, מי ייתן לכם? רק ממשלה של הליכוד, החרדים וסמוטריץ' יחד איתכם תהיה מחויבת לשמירת הזהות היהודית.

פירוק והרכבה

חגית משה ניצחה. נתניהו וקלנר חגגו. המפסיד ניר אורבך התלונן כי "מזה תקופה ארוכה כוחות גדולים ורבים השפיעו והתערבו לנו בבית הפוליטי. עד הרגע האחרון הם הפעילו את מלוא כובד משקלם בשביל לכבוש את המפלגה". זה נכון, אבל אורבך יכול לבוא בטענות בעיקר אל עצמו. אורבך הוא מנכ"ל הבית היהודי בשמונה השנים האחרונות. הוא מחזיק את הכוח ואת המנגנון. אורבך הוא האיש שחותם על כל צ'ק שיוצא לפירעון. הפסד בהפרש דרמטי כל כך 369:472 מול מועמדת שנכנסה למרוץ רק לפני דקה וחצי, מעידה על חידלון גדול. החיים בצל של בנט, או של כל פטרון אחר, מתברר, הם לא מתכון למנהיגות עצמאית ומנצחת.

נתניהו ימשיך לפרק את בנט כמו באביב 2019, ולבנות את המפלגה הציונית־דתית הנוחה לו. כמו בעבר, הוא ינסה לחבר אל סמוטריץ' וחגית משה את איתמר בן־גביר ועוצמה יהודית. סמוטריץ' מתנגד למהלך הזה. הוא שבע מרורים מכל הכיוונים, גם מול אנשי הבית היהודי שהוא די מזלזל בכוחם, למען האמת. בבחירות האחרונות הצליחו בן־גביר ועוצמה יהודית להביא 19,632 קולות בלבד לקלפי. הטענה היא שבן־גביר יכול לגייס גם הפעם מספר דומה של מצביעים, אבל הנוכחות שלו ברשימה עלולה להבריח קולות בחזרה לנפתלי בנט. זו הדילמה.

המטרה של נתניהו ברגע זה היא להגיע ל־56 מנדטים עם הליכוד, המפלגות החרדיות ומפלגת הציונות הדתית־הבית היהודי. מבחינתו זה יהיה הבונקר שימנע הקמת ממשלה אלטרנטיבית. גדעון סער, שגם הוא הולך ומאבד כוח, בנט, ליברמן, רון חולדאי ובני גנץ יוכלו להקים ממשלה רק בתמיכה של מרצ והרשימה המשותפת, וזה חיבור שלא נראה סביר ברגע זה. ההערכה שלי היא שנתניהו יקים את הממשלה הבאה, ואם לא – נלך לבחירות חדשות, סבב חמישי, כי אין אפשרות שום אחרת. זו המציאות העגומה, אבל מצד שני, כבר התרגלנו.