יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

משה מאירסדורף

עורך באתר מקור ראשון

החרדים חוזרים בתשובה ובני בגין רק חוזר

וגם: הכאה על חטא בציבור החרדי, אבנר נתניהו משתתף בשיעור לא לו, תגובות פוליטיקאים מתורגמות לעברית מדוברת, השערות לגבי תוכן מכתבו של טראמפ ו"קפה אצל ברטה" במנגינה קצת אחרת

לא פשוט להבין מה קרה דווקא השבוע שגרם לצייצנים החרדים להכות על חטא בפומבי.

מאז פרצה הקורונה לחיינו המגזר החרדי חטף על הראש, לפעמים בצדק, לפעמים מחוסר הבנה של התרבות והשיקולים. לפעמים זו הייתה שנאה עתיקה שעטתה מסכה חד פעמית ומצאה תירוץ חדש כדי לטנף עליהם.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חוסר במסגרת ובדידות חברתית: הסיוט המתמשך של מופרעי קשב בסגר

– "אינטרס שמירת הביטחון גובר": פלסטיני תבע על נזק נפשי ונדחה
– עתירה הוגשה והמדינה חשפה: חיסונים יועברו לרצועת עזה

בשנה האחרונה עבדו הצייצנים החרדים קשה מאוד כדי לדחות את כל הטענות כלפי ההפרות שהתגלו במגזר. "מה עם בלפור", הם זעקו. הם ניסו להצביע על חופי הים המלאים, על מסיבות הגג, על אחוזי תחלואה בערים חילוניות. מיטב המסבירנים ניסו להסביר את חשיבותו של עולם התורה, את שיקול הדעת של גדולי הדור, את הקשיים הטכניים של משפחה מרובת ילדים בבית צפוף ובלי מסך אחד, את חוסר ההבנה של חומרת המגפה ששווקה לא נכון בכלי התקשורת הייחודיים למגזר ועוד ועוד.

כאחוזי תזזית הם רצו מהגנה להתקפה וחוזר חלילה ולא עצרו רגע אחד כדי להסדיר נשימה ולהפנים, גם כשהביקורת נאמרה בבחינת "נאמנים פצעי אוהב".

אבל השבוע, כאמור, משהו קרה. רבים מהצייצנים הודו שלפעמים אין ברירה וצריך להודות שמשהו בהתנהלות, בניכוי ההסתייגויות מפני הכללות, לא עובד נכון.

למיטב הבנתי, הטריגר שהתחיל את הכול הייתה החתונה ההמונית שהתקיימה השבוע בירושלים:

כאמור, צילומים מחתונות המוניות שכאלה פורסמו לא אחת בשנה החולפת. ובכל זאת צייצנים חרדים רבים הבינו שככה זה לא יכול להמשיך:


יאיר שרקי ניסה להסביר את ההבדל בהסברה החוצה בין תלמודי התורה לחתונות וטישים:


אבל דב אייכלר מכאן מורשת לא קיבל אפילו את התירוץ הזה:

הציניים והספקנים יותר לא קיבלו את גילויי התשובה הפתאומיים ומצאו להם סיבות אחרות:

לפעמים זה יכול להיות תירוץ. כל עיתונאי ששייך למגזר מסוים לא ממהר לתקוף את האנשים הקרובים אליו. אבל כשרואים את העוצמות של החרטה והזעקה, קשה להסתפק בתירוצים הללו.

שוחחתי השבוע עם עמיתי אלי ביתאן, מגיש התוכנית "מנדי ביתאן" בכאן מורשת, שהעריך שהמסה הגדולה של הנפטרים הפילה את האסימון במגזר ויותר מהכל, הצטברות המקרים של נשים בהיריון שחלו בקורונה. מה שלא עשו המבוגרים שהפתרון עבורם היה "שבו בבית ולא תידבקו ואנחנו נמשיך כרגיל", לא תפס במקרים של צעירים וצעירות שחלו ונפטרו. מבחינתו ההתבטאות הזו של האב שמספר על כך הדהדה ושינתה את כיוון הרוח:


קול נוסף וכואב שהיכה גלים היה של שדרן רדיו קול ברמה, דודי שוומנפלד, יממה לאחר שאביו אושפז במצב קשה. שעות ספורות לאחר השידור האב נפטר. מעבר לביטויים הקשים שהשמיע שוומנפלד כלפי מי שמפר את הוראות ההרחקה והשמירה, הביע השדרן גם חרטה ותשובה על כך שבמשך שנה היה עם מיקרופון פתוח ולא ניצל את זה טוב יותר כדי לקרוא לציבור להיזהר ולהישמר:

לזכותם של אלו שקראו לחשבון נפש בטוויטר, צריך להגיד שגם אם הדבר קרה באיחור הם השתמשו בכלי התקשורת שבהם הם עובדים כדי להביע כמה שיותר חזק את הקריאה:

ואחרי הכול, יש מי שמצאה גם זווית מחויכת לכל הסיפור:

חזרת פתאום

מאז שגדעון סער הקים את מפלגתו החדשה הוא התרגל לקבל ברכות ותשבחות מהפיד על כל רכש חדש למפלגה. כך היה כשגייס את אלקין מהליכוד בתזמון קטלני לפני מסיבת העיתונאים של נפתלי בנט וגנב לו את תשומת הלב, כך היה כשהודיע על הצטרפותו של דני דיין ואפילו הצטרפותו של יו"ר מועצת יש"ע, דוד אלחייני, למפלגה עוררה התפעלות -ההצלחה שלו להעביר תומכי נתניהו מובהקים אליו.

על פניו, הצטרפותו הטרייה של בני בגין, בנו של וכו', הייתה אמורה להיות גם כן סיבוב ניצחון. אבל הפיד הימני, הפוטנציאלי להצבעה למפלגה החדשה, הגיב בלגלוג במקרה הרע ובנימוקים מפעולותיו של בגין בעבר:

בקטנה 1

עיתונאים אוהבים לנפח סיפורים. גם בשביל לנפח קצת את עצמם וגם כי זה מביא אחלה טראפיק לאתר. אם זה קשור לנתניהו אז כל המרבה לנפח הרי זה משובח. מי שקרא את הכותרת של אתר "שיחה מקומית" לא הבין איך המשטרה עדיין לא עצרה את אבנר נתניהו:

אממה, זמן קצר אחר כך פרסמה בת זוגו, נוי בר, את ההקלטה מאותו זום, והתברר עד כמה מנומס ועדין הוא היה כלפי המרצה שבכלל לא התרגשה בזמן אמת מ"ההתפרצות". אולי זה כי ברגע האמת, כפי שסיפרה לאתר, לא זיהתה אותו בכלל. רק אחרי שהבינה מי דיבר איתה אולי החליטה לנצל את הפוטנציאל:

בקטנה 2

תקופת בחירות היא כידוע תקופה של המון ספינים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, תשובות של דפי מסרים וקמפיינים שמנסים לחדש אבל נראים כמו עוד מאותו הדבר. נכון שלא קל לחדש כשיש ארבע מערכות בחירות בתוך שנתיים, אבל לפחות בטוויטר באו לעזרת העוקבים ותרגמו את תשובות הפוליטיקאים:

ובהמשך לשבוע שעבר, אז הראינו איך קמפיין עם שלוש מילים ונקודות באמצע השתלט על כל הקמפיינים, הנה עוד שתי התייחסויות לעניין:

שרשור השבוע

השבוע נפרדה ארה"ב, וגם העולם במידה מסוימת, מנשיאותו יוצאת הדופן של דונלד טראמפ. תילי תילים של מילים נשפכו על "הכרת הטוב" שאנו חייבים לו מצד ימין, או התחרו ביניהם מי יביע יותר סלידה וגועל ו"ברוך שפטרנו" מצד שמאל.

השרשור הזה עוסק בנושא צדדי יותר אבל משעשע. מסורת לא כתובה בארה"ב קובעת שהנשיא היוצא משאיר על שולחן העבודה בחדר הסגלגל מכתב לנשיא הנכנס. טראמפ, שכידוע נמנע מכל מגע ואפילו מהזכרת שמו של מחליפו, ג'ו ביידן, השאיר בסופו של דבר פתק שתוכנו עדיין לא התפרסם. אבל זה לא הפריע להמוני צייצנים לנסות ולנחש, מהיכרותם את הנפש הפועלת, מה היה כתוב בו:


וגם כמה גרסאות פחות מושקעות מבחינה גרפית:

משהו קטן וטוב

ביצוע חביב שלקח את המילים של "קפה אצל ברטה" של להקת הנשמות הטהורות והלביש בדייקנות על המנגינה של "הימים הארוכים והעצובים" שביצע אריק איינשטיין:

 

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.