בשנת 1977 הופק בישראל סרט שובר קופות, בארץ ובחו"ל, שאפילו היה מועמד לפרס האוסקר – "מבצע יונתן" בבימויו של מנחם גולן. הסרט יצא לאור תשעה חודשים בלבד אחרי "מבצע יונתן" האמיתי, בו שיחררו לוחמי צה"ל 105 שבויים ישראלים שנחטפו לאנטבה שבאוגנדה. יציאת הסרט לאור, סמוך כל כך למבצע עצמו, עוררה בציבור הישראלי תחושת גאווה גדולה והעצימה את צה"ל שעדיין היה ירוד מבחינה מורלית בעקבות מלחמת יום כיפור.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אנחנו ואתם: מגלות מצרים ועד מסך הברזל
– נוף ילדות: בין שלמה ארצי למשה רבנו
– צליל מוכר או קצה מילה: הוויכוח שמוטט מחסומים
הסרט שיחזר בצורה מדויקת את אירועי החטיפה והשחרור תוך שימוש באפקטים מתקדמים ובמיטב שחקני ארצנו – גילה אלמגור, שייקה אופיר, אריק לביא ועוד. את התפקיד של יוני נתניהו ז"ל, ממפקדי סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע, גילם בהצלחה השחקן והזמר יהורם גאון. שיר הנושא, שאת נעימתו אפשר לשמוע לאורך התקדמות העלילה, נכתב עבור הסרט על ידי הפזמונאית תלמה אליגון-רוז והולחן על ידי דובי זלצר. על הביצוע אמון הזמר המתאים מכולם, יהורם גאון, הלא הוא יוני נתניהו.
"בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הֵם קָמוּ
וְהִכּוּ בִּקְצֵה הָעוֹלָם
כִּבְנֵי רֶשֶׁף חָשׁוּ הִרְחִיקוּ עוּף
לְהָשִׁיב אֶת כְּבוֹד הָאָדָם
אֶל אֶרֶץ צְבִי
אֶל דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ
אֶל הַכַּרְמֶל וְהַמִּדְבָּר
אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה
שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,
אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁבְּהָרֶיהָ
פּוֹעֶמֶת עִיר מִדּוֹר לְדוֹר
אֶל אֶרֶץ אֵם לְטַבּוּרָהּ
קְשׁוּרִים בָּנֶיהָ בְּטוֹב וּבְרַע. "
(מילים: תלמה אליגון-רוז, לחן: דובי זלצר)
את הביטוי "ארץ צבי" לקחה תלמה אליגון מתוך ספר דניאל (ייתכן שמקור המילה צבי הוא בשורש צ.ב.ה שמשמעותו יפה ורצוי, וייתכן שיש קשר לבעל החיים, כך על פי חז"ל), ואילו מקור השורה "כבני רשף חשו הרחיקו עוף" בפסוק מספר איוב. "רשף" אלו חיצי המלחמה שנורים אל עבר האויב, ובני הרשף הם הקשתים, כלומר הלוחמים. בתנ"ך כתוב "ובְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" ואילו בשיר הם הרחיקו עוף, רמז למרחק הגדול אותו גמאו לוחמי צה"ל לצורך ביצוע המשימה.
סיפורם של החטופים השבים ארצה הזכירה לאליגון-רוז את סיפורו של עם העבדים שחוזר לארצו – סיפור יציאת מצרים. את השורה הראשונה בשיר היא כתבה בהשראת פסוק מפרשתנו: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות י"ב כט). במקום ארץ מצרים – קצה העולם, במקום ה' – "הם", בני הרשף, לוחמי צה"ל.
הצבתם של הלוחמים בנעליו של הקב"ה מעוררת לכאורה קושי גדול, אבל קשה לראות בטקסט הזה שיר כפירה. נראה כי הפזמונאית לא ניסתה להפוך את לוחמי צה"ל לאלוהיים אלא לתת למעשיהם משמעות קדושה.
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ותמיד הקב"ה מצילנו מידם. ביציאת מצרים עשה זאת הקב"ה בעצמו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף, ואילו בימינו החיילים המקדשים את שם ה' ומכים באויבינו גם בקצה העולם, הם המלאכים שמחליפים את מקומו. אין מחשבה מרגשת יותר מכך שהעם שלנו לא יחשה (לא ישתוק) ואת בניו לא יפקיר לזר.
"ארץ צבי" הוא לא שיר של מבצע בודד או של חייל בודד. הוא שיר מהותי על התנהלות ה' בדורנו ועל המלאכים באמצעותם הוא בוחר להצילנו מיד אויבינו. זה קורה מדי שעה ומדי רגע בגבולותינו, ביבשה באוויר ובים, ובכל מקום שהם – אפילו בקצה העולם.
פרשנות זו גורמת אי נוחות נוכח הבית החדש שנכתב ב-2014 לזכרו של רועי קליין. על קליין, מקרה הרואי בודד לתופעה רחבה מאוד של קידוש השם, ראוי היה לכתוב שיר משלו ולא להוסיף על השיר הישן השלם כפי שהוא, וכולל בתוכו את כלל סיפורי הגבורה, כולל של רועי עצמו.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
