מרוץ צמוד מתנהל בשבועיים־שלושה האחרונים בין מנגנון החיסונים הישראלי ליכולות ההדבקה המשתכללות של הנגיף; בין האחיות והאחים עם המזרקים ובקבוקוני פייזר למוטציה הבריטית. בד בבד, במסלול מרוצים סמוך, מתנהלת תחרות דרמטית על ניסוח השורה התחתונה של סיפור הקורונה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מקדיש אותה למבצע החיסונים המתוקתק, יריביו הפוליטיים – לאלפי הקורבנות. הוא מדבר על ניצחון מזהיר, הם על חידלון נורא.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כתר נושם: ברש"פ מתקשים להתמודד עם המגפה
– עתירה הוגשה והמדינה חשפה: חיסונים יועברו לרצועת עזה
– התרגיל הגדול: בצה"ל נערכים ל"חודש מלחמה"
גדעון סער, ממובילי נרטיב החידלון, התחייב השבוע להקים ועדת חקירה ממלכתית אם ינצח בבחירות. לכאורה, ועדה כזאת תוכל להכריע באופן מיטבי בין שתי הגרסאות, אבל לא כדאי לבנות על כך. כמו רוב ועדות החקירה הממלכתיות שקמו בעקבות אסון לאומי כזה או אחר היא בעיקר תספק את יצר הענישה התקשורתי, יצר חשוך מרפא, ולא תתרום מאומה למניעת אסונות דומים חדשים.
האם ועדת אגרנט לחקר מחדל מלחמת יום הכיפורים חסכה לנו את האופן השלומיאלי שבו נוהלה מלחמת לבנון הראשונה אחרי תשע שנים בלבד? ועדת שמגר 1994 (מערת המכפלה) מנעה את הצורך בהקמת ועדת שמגר 1995 (רצח רבין)? האמנם פסו מן הארץ טענות על חטיפת ילדי תימן אחרי שוועדת חקירה ממלכתית קבעה שהם לא נחטפו? יש יהודי אחד או ערבי אחד ששינה את דעתו על אירועי אוקטובר 2000 בעקבות ממצאי ועדת אור?
על פי חוק, ממשלת ישראל מחליטה על הקמת הוועדה, אך את הרכבה קובע נשיא בית המשפט העליון. זו הייתה דרכו של המחוקק להבטיח שוועדות החקירה יעשו את מלאכתן ללא משוא פנים. הוא כנראה לא דמיין מצב שבו בית המשפט העליון עצמו ישמש כשחקן מפתח בסוגיה הנחקרת, וייאלץ לחקור גם את עצמו.
למי ששכח: בג"ץ עיכב עם תחילת הסגר הראשון באביב את השימוש באמצעי מעקב שב"כיים אחרי נשאי הנגיף. הוא גם סיכל למעשה את יכולות הממשלה לאסור הפגנות המוניות, והתערב שוב ושוב בענייני קורונה עד שהממשלה נמנעה מלחסום את נתב"ג בפני ייבוא נגיפים מחשש להתערבות נוספת שלו. קשה להאמין שוועדת חקירה אשר תורכב על ידי הנשיאה חיות, ושבראשה יעמוד שופט, תאזור אומץ לעסוק בכך, ובמידת הצורך אף לקבוע שבג"ץ מילא תפקיד שלילי בבלימת הנגיף.
מטבע הדברים והקשרים הנפשיים הוועדה גם תהסס למתוח ביקורת על תפקוד היועמ"ש בעידן המגפה. קלושים הסיכויים שתתחשבן עם שחקן מפתח אחר בפרשה – עיתונאי ישראל. לא יהיה לה העוז לקבוע שהתקשורת פשעה כאשר אירחה שוב ושוב באולפן את מכחיש הקורונה יורם לס, הוקיעה שוטרים שפעלו בתקיפות נגד סרבני מסכות, וסיקרה באהדה עצומה הפגנות המוניות בלתי חוקיות במהלך הסגרים. ספק אם תמליץ לנקוט צעדי ענישה נגד יפעת שאשא־ביטון על התעקשותה לפתוח את מכוני הכושר בשיא המגפה. לוועדות חקירה ממלכתיות יש נטייה היסטורית לפופוליזם. לעיתים נדירות הן הצליחו להפתיע. מעולם לא שחו נגד הזרם העיתונאי.
לפי מיטב המסורת והאופנה ובחוכמה שלאחר מעשה, הוועדה תבקר קשות את נתניהו. היא תקבע שהוא לא נערך לקדם את פני הרעה הנגיפית (אגב, הוא גם לא נערך לקדם פני פגיעה של אסטרואיד בכדור הארץ), יצא מוקדם מדי מהסגר הראשון והשני (בלחץ התקשורת, אבל מי יזכור), ונכנע לחרדים (האם ממשלה בראשות סער, לפיד או ליברמן הייתה אוזרת עוז לעצור ולאזוק את הרב קנייבסקי?). בקיצור, ועדת החקירה המיועדת תגיע למסקנות שרבים מאיתנו הסיקו ממילא בשנה החולפת, בטעות או בצדק, ולא תגדיל את הסיכוי להתמודדות לאומית יעילה עם הנגיף המסוכן הבא. היא רק תעכיר עוד יותר את מעט האוויר שעדיין נותר פה לנשימה.
