בנימין נתניהו הוא איש של מגמות. בעיניו כיוון הרוח חשוב יותר מהמצב העכשווי. התכונה הזו, שמאפשרת לו לצפות כמה מהלכים קדימה, הביאה אותו להשקיע כל משאב אפשרי באספקת חיסונים סדירה בכמות שתאפשר לישראל להיות הראשונה שיוצאת מהקורונה עוד לפני יום הבוחר בתחילת האביב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– במקום להתנצל בפני הקהילה היהודית, נשיא תוניסיה התבטא נגד ישראל
– סוגרים פערים: טייסים בצה"ל מכינים חיילים לבגרות
– דעה: למה החלטתי להתגייס לצה"ל בגיל 35
מרגע שנחתמו ההסכמים עם פייזר ראש הממשלה היה משוכנע שהמשבר מאחוריו, ופניו היו לקמפיין ולאתגרים הבאים. בשיחת הזום עם העצמאים שדלפה לתקשורת הוא חשף את תפיסתו בגילוי לב: ״אתם כבר מבינים שכל מה שאתם מדברים עליו על הקורונה זה רק הפיצויים אחורה, אבל זה נגמר״. מבחינתו, תקציבים נדיבים שיפוזרו בחודשיים הקרובים היו אמורים לטשטש את כאבי השנה האחרונה, ובהתאם לכך הוא סיפק גם את ההערכה שהליכוד יחזור לקראת יום הבוחר לסביבת ארבעים המנדטים. ״אנחנו נביא את זה לא על אף הקורונה, אלא בגלל הקורונה״: על המשפט הזה נתניהו חוזר שוב ושוב בישיבות הקמפיין. זו סיסמת הקרב שלו.
ראש הממשלה פעל רבות כדי שישראל תהיה כעת במקום הראשון במספר המתחסנים לנפש, הוא רק לא צפה שבאותו זמן ישראל תהיה גם הראשונה במספר המאומתים היומי לנפש. המוטציה שיבשה לו את הקונספציה. מסיבות האביב שתוכננו כאן ערב הבחירות ייאלצו אפוא להידחות. הפתיחה המחודשת של המשק מתעכבת, וגם כשתתרחש תעיב עליה אימת המוטציות והתרחיש הגרוע מכול: זן חדש שיהיה עמיד לחיסון ויהפוך את ההישג הישראלי ללא רלוונטי.
קצב החיסונים והשפעת הסגר צפויים להוריד את התחלואה בתוך ימים. הבלימה כבר נראית בנתונים: במקדם ההדבקה, במספר המאומתים והמאושפזים, באחוז החיוביים. השבוע הבא יהיה מכריע לא רק פוליטית אלא בריאותית. אבל גם בלימת המגפה לא תשכיח בקלות את החודש הזה, שגבה את המחיר הכבד ביותר בכל משבר הקורונה. יותר מאלף מתים כבר נספרו בו. בבתים רבים שהקורונה שרקה סביבם מתמודדים כעת עם המחלה ונזקיה, ממש על קו הסיום. נשים הרות הפכו פגיעות במיוחד למוטציה הבריטית. צעירים רבים יותר הידרדרו למצב קשה. לא זו תמונת הניצחון שקיוו לה בליכוד.
הגל השלישי גם חשף שוב את חולשתו הפוליטית של נתניהו מול החרדים, שהיתרגמה לאכיפה נרפית דווקא במוקדים אדומים בוהקים. הוא אף החזיר לשיח את מחדלי הממשלה, ובראשם חוסר היכולת לבלום זרימה של נשאי הנגיף והמוטציות שלו דרך נתב״ג.
סגן שר הבריאות יואב קיש השמיע השבוע ברדיו הרהורים על דחיית הבחירות בנימוק בריאותי. הוא נשבע אחר כך שזו מחשבה תיאורטית ועצמאית שלו, אבל המערכת הפוליטית כולה נדרכה לנוכח האפשרות שנתניהו ינסה לשפר את התזמון בהתאם לשיקוליו. זה מהלך בלתי אפשרי כמעט, המצריך חקיקה מיוחדת של הכנסת ברוב של 80 חברים. פעם אחת בתולדות ישראל זה קרה: במלחמת יום הכיפורים. עם כל הכבוד לקורונה, אנחנו רחוקים משם. גם תחת הדבקה קשה אסור לגעת בהליך הדמוקרטי הבסיסי.
בארה"ב בחרו נשיא ביום שנשבר בו שיא הנפטרים (השיא נשבר מאז עוד כמה וכמה פעמים). עם כל הצער זה היה ביטוי לעוצמתה של אמריקה, שניכרה שוב בטקס השבעתו של הנשיא החדש ג׳ו ביידן, שוודאי גרם דכדוך בלשכת ראש הממשלה. אלו לא רק הגעגועים לידיד הקרוב ביותר שהיה לישראל ולנתניהו בבית הלבן, והפנמת היחלשותם של ישראל בזירה הבינלאומית ושל נתניהו עצמו בזירה הפוליטית, אלא תזכורת מוחשית לכך שחילופי שלטון, חזק ובטוח בעצמו ככל שיהיה, מתרחשים במדינות דמוקרטיות. הצווים החדשים נחתמים, הפקידים מתחלפים, המדיניות מתהפכת. גם מנהיגים יוצאי דופן הופכים להיסטוריה.
במאבק בין נפתלי בנט לבנימין נתניהו רשם השבוע כל אחד מהצדדים הישג דווקא בשטחו של היריב. יו״ר הליכוד תפקד במשך יממה וחצי כראש המטה לבחירת יו״ר הבית היהודי, וניצח. בחירתה של חגית משה לראש מפלגה המוערכת בסקרים בשבריר אחוז, עשויה להיות שווה לקואליציה העתידית שלו 4־5 מנדטים. לכן נתניהו עצמו לחץ על חברי מרכז הבית היהודי כדי לוודא שתיבחר המועמדת שתחבור לבצלאל סמוטריץ' ולא המועמד המקורב לבנט. השלב הבא בתוכניתו הוא כפיית חיבור נוסף, עם עוצמה יהודית, למרות התנגדותו של בצלאל סמוטריץ', שמסתייג מכך בנימוקים אישיים ופוליטיים.
בנט מצידו הצליח להביא למפלגתו את מנהיג השולמנים אביר קארה, שנתניהו השקיע שעות בחיזור אחריו ואחרי הקבוצה שהוא מייצג. יתרונם של השולמנים הוא במערך השטח שלהם, וזה אולי הלקח החשוב ביותר שבנט למד על בשרו מהרפתקת הימין החדש: להשקיע בקולות בקלפי ולא בבאז תקשורתי ובסקרים. בנט מתמודד הפעם בדיוק באותה מתכונת של מועד א' – בלי מנגנון של מפלגה מגזרית על גבו ומתחתיו. היתרון הוא בחופש, החיסרון הוא בפריכות. השולמנים נדרשים כדי לחזק אותו ברמת המנגנון.
ויש גם הבדלים מהפעם ההיא: הפעם בנט אינו נושא באחריות לפיצול אלא דווקא סמוטריץ', שנחשב למי שדחק לריצה נפרדת. עם כל הכבוד לחגית משה, רפי פרץ היה אז כוכב גדול יותר, וגם בימין צפוף הרבה פחות: כחלון איננו, פייגלין איננו, וזה עוזר לבנט. יתרה מזו, בנט הוא לא אותו בנט אחרי משרד הביטחון והתפקוד במשבר הקורונה. הוא קצת יותר.
מדבר אחד בנט ונתניהו נהנים במשותף: דעיכתו של גדעון סער. אחרי מומנטום פתיחה מצוין, תקווה חדשה נחלשת בעקביות בקצב של מנדט וחצי לשבוע. בהנחה שלפיד יערוך לפחות עוד חיבור אחד לפני סגירת הרשימות ויזנק למקום השני אחרי נתניהו, סער צפוי לאבד עוד 2־3 מנדטים שמגיעים אליו מאזור המרכז־שמאל, וינדדו למי שיציג את הסיכוי הטוב ביותר לאתגר את נתניהו.
הבעיה של סער היא הפער בין האידאולוגיה הימנית שלו לסוציולוגיה ה"לבנה" השמאלית שדבקה בו מרגע שנשבע אמונים למחנה רק לא ביבי. כמו בנט, גם סער נשם לרגע אוויר פסגות של 20 מנדטים ויותר, ואז נחת בחזרה לקידומת 1. בתחרות ביניהם, מי שיציג סקרים טובים יותר בשבוע האחרון של הקמפיין עשוי לדרדר את יריבו לקידומת חד־ספרתית.
בשמאל־מרכז לא נרשמו השבוע פיצולים נוספים, וזה הישג בפני עצמו. האיחודים המובטחים יתעכבו כנראה עד ממש לפני הגשת הרשימות. לפיד וחולדאי עדיין מקווים שגנץ יפרוש ברגע האחרון ויוריש את מימון המפלגות שלו לאחד מהם; גנץ עדיין מתעקש שירוץ עד הסוף, עם או בלי חיבור. כרגע נקודת התורפה של הגוש היא לא גנץ אלא חולדאי. הוא לא מעביר קול אחד מגוש לגוש, אלא מפצל את פירורי השמאל; מקטין את מרצ, נוגס בגנץ, מונע מלפיד את התוספת הנחוצה כדי להעפיל ולהאפיל על סער. בסקרים האחרונים הוא נחתך בחצי: משמונה מנדטים שחזו לו בהתחלה נותרו ארבעה. בקצב הזה הוא עוד עשוי לסכן עשרות אלפי קולות על סף אחוז החסימה.
הקמפיין של ראש עיריית תל־אביב – הטוען שיש רק שני מנהיגים בישראל, חולדאי ונתניהו – מקטין את כל חבריו למחנה ומחזק את ראש הממשלה. אבל ראש עיריית תל־אביב־יפו מתעקש להישאר בתפקיד, כי הוא חושש לוותר על מעמדו בראשות העירייה החזקה בישראל לטובת כיסאו של חבר כנסת בשולי האופוזיציה. זאת בדיוק הסיבה שמקרבת אותו לשם: אם הוא עצמו אינו בטוח בהצלחתו, גם הבוחרים מפקפקים.
להתעקשותו של חולדאי לרוץ לראשות הממשלה מכס ראש העירייה יש גם השלכה שלילית על אמון הציבור במאבק בקורונה: ייתכן שהחלטתו לחסן את המורים בעירו או ההצהרה שיפתח את מוסדות התרבות למחוסני המנה השנייה היו נכונות מבחינה עניינית, אבל עננת הקמפיין חונקת אותן. כדי להסיר אותה, הוא מזמן להתכבד ולהתמודד כאזרח חופשי. זה יעזור לעיר ולא יזיק לקמפיין בדרך העולה מתל־אביב לירושלים. האפשרות השנייה היא להודות בכישלון כבר עכשיו, עוד לפני שהגיע לשער הגיא.
