ט"ו בשבט מזכיר לנו לרגע קל את הארץ היפה, העצים שסביבנו וזו הזדמנות לדון בשאלה מי אחראי לשמור עליה? נראה כי לשבט אחד בישראל יש מונופול על הערכים הסביבתיים. ההתמודדות עם משבר האקלים גלשה מהר מדי לוויכוח בין ימין לשמאל, לכן אני מציע לבחון האם יש סתירה בין התמודדות עם משבר האקלים לבין חלק מערכי הימין, ארון הספרים היהודי והשוק החופשי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "ט"ו בשבט פלסטיני": הרשות שוב משתלטת על אדמות מדינה
– המשכורת הראשונה של מנכ"ל ומייסד קמא-טק
– מוכנים לכל תרחיש: הצצה ליחידה שנערכת לפיגוע ענק
ארון הספרים היהודי עשיר בהנחיות לשמור על הבריאה. במדרש הארצישראלי קהלת רבה נכתב "תן דעתך שלא תחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". בעת הנוכחית, מרטין בובר דורש את הכתוב שכפי שהעולם נברא בדיבור, כך גם הבריאה היא דיבור מתמיד של האל עם האדם. לפי בובר עלינו להקשיב לה' דרך הבריאה. הרש"ר הירש, בספר חורב, קורא לשמור על הבריאה כחלק מערך הצדק ומכיוון שהיא יצירת האל. התורה עצמה משובצת באינספור התייחסויות, מהאיסור "בל תשחית" בדברים כ' ולהנחיה הפשוטה "לעובדה ולשומרה" כבר בפרק השני לתנ"ך. על האדם להיות ראוי ליישב את הארץ. התורה חוזרת ומדגישה כי האדמה אינה רכושו של האדם. "מעפר באת ולעפר תשוב".
כדי לדון בבעיה הסביבתית עלינו להסכים על הנתונים הנמצאים בקונצנזוס מוחלט של 97 אחוז ממומחי האקלים, ומשתקפים בדוחות של גורמים כגון בנק ישראל, המשרד להגנת הסביבה, קרן המטבע העולמית, פורום הכלכלה העולמית וארגון המטאורולוגיה, לפיהם כדור הארץ מתחמם כתוצאה ממעשי אדם. אך מה הכוונה שכדור הארץ מתחמם? האם כדור הארץ מגיע אל קיצו? כמובן שלא. המשמעות העיקרית היא פגיעה בבני האדם המאכלסים את כדור הארץ ואלו שיאכלסו אותו בעתיד.
התפיסה הימנית, המצדדת בשוק חופשי, שואפת לצמצם את התערבות הממשלה בתפקידה כ"מדינת שומר הלילה". דהיינו, לדאוג לביטחונם של התושבים ולהסדרים ביניהם בלבד. במשבר האקלים ישנן סיבות מדוע הכרחי להתערב. כאשר שני אנשים סוחרים במוצר מזהם, אדם שלישי נפגע, מצב זה נקרא בכלכלה: "השפעה חיצונית". מצבי השפעה חיצונית מרחיקים את השוק מהמצב האופטימלי מכיוון שלא כל העלות מגולמת במחיר המוצר (הזיהום). פגיעה זו שקולה לכל פגיעה אשר המדינה אחראית למנוע גם בתפקידה המצומצם.
כלכלנים מציעים פתרונות רבים לבניית מערכת תמריצים מטיבה. ראשית, ניתן להפנים את המחיר הסביבתי במוצר באמצעות שכלול החוק: "המזהם משלם" (מס פיגוביאני). שנית, ניתן להקל על תביעות ייצוגיות שיאלצו חברות להכיר במחיר הסביבתי. בנוסף, ניתן להקצות מכסות של פליטת פחמן. כל אלו יכולים ליצור מערכת תמריצים שתוביל את השוק למצב אופטימלי באמת.
עלינו לבצע חישוב עלות-תועלת מול משבר האקלים, הבעיה שהיום החישוב לא נעשה. יש מחיר להפסקת השימוש בדלקים מזהמים, אבל העלות העתידית – של עליית מפלס הים, שרפות, בצורות, שינויי אקלים והשבתת החיים הציבוריים בגלי החום שיפקדו את ישראל – נאמדת במאות מיליארדים.
הרטוריקה של ארגוני האקלים המדברים בשפה גלובלית נוטה ללקות בחיבור לתפיסות אחרות כמו שלום בכל מחיר, סוציאליזם והתנגדות לתעשייה ללא הבחנה בין שיקולי תועלת לאידאולוגיה פרטית. אותה הצמדה מרחיקה את הימין אולם רטוריקה זו לא צריכה למנוע מאיתנו לחשוב מה נכון לישראל ולילדינו.
דתיים וימניים, רבים מאשר בעבר, מתעסקים בבעיית האקלים. הייחוס של בעיית האקלים לשבט מסוים שגוי. הנטייה לחשוב כי יש סתירה בין התמודדות עם משבר האקלים לבין ערכים ימניים כמו המקורות ושוק חופשי, היא חסרת בסיס. התמודדות עם משבר האקלים איננה רק צו השעה אלא גם עשויה להיות הזדמנות לגשר בין השבטים בתקופה זו של מחלוקת, מתוך משימה משותפת לעשיית טוב ותיקון עולם.
המאמר מוגש מטעם פורום כסף נקי של ארגוני הסביבה בישראל
