בני ברק הפכה למיניאפוליס בשיאה של מחאת הצדק הגזעי, אין דרך אחרת לתאר את המצב. יש אינספור סיבות והסברים אבל בשורה תחתונה, העיר בני ברק היא כבר לא מה שהייתה. ריחות צמיגים שרופים, פיצוצי רימוני הלם ושוטרים בעימות חזיתי עם אוכלוסייה שתמיד הייתה על קו התפר של אוכלוסייה מוחלשת, נעדרת מסגרות ראויות, שקועה באבטלה ובכאוס שרק הולך וגדל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "קיבלנו איכות חיים שלא היינו מקבלים בשום מקום אחר"
– הסבה מקצועית: עובדות התרבות שהפכו לחוקרות אפידמיולוגיות
– חוקי המשחק החרדי: התזמון מושלם, הביצוע חלקי
20 שנה גרתי בצנטרום של בני ברק, שנים בהן חונכתי על ברכי ההנהגה החרדית ששמרה עלי והחזיקה אותי בבועה עטופה. לא הכרתי כמעט דבר מחוץ לבועה, אהבתי את העיר שלי ובעיני היא הייתה פיסה של שלווה וגן עדן אמיתי.
הפעם הראשונה בה ראיתי הפגנה הייתה בשנות העשרים לחיי, וגם זה היה בירושלים בירת ההפגנות החרדיות מאז ומעולם. הציבור הישראלי הרחב לא באמת מבין ויודע, אבל הקיצונים של מאה שערים ושל הפלג הירושלמי תמיד היו כל כך רחוקים מהמיינסטרים החרדי, רחוקים לפחות כמו המרחק המנטלי שבין בני ברק לתל אביב.
הציבור החרדי שמתחילת המשבר התהליכים בו רק מדרדרים שואל את עצמו מה קורה עכשיו בבני ברק. ציבור שרגיל להנחיות שמגיעות עד לסוג הקורנפלקס שיכניסו הביתה מצא את עצמו מבולבל וחסר אונים. המנהיגים שרגילים ללכת עם החלטות הממסד מצאו את עצמם בקונפליקט מתמשך איתו ובמשבר הנהגתי שאת תוצאותיו אנחנו רואים עכשיו. והרי לכם Black Lives Matter גרסת בני ברק, או בהשאלה Black Hats Matter.
בשביל להבין את התהליך שעברה החברה החרדית במהלך הקורונה צריך להסתכל אחורה לסגר הראשון: בפסח 2020 בני ברק החרדית שמרה על ההנחיות בצורה מדוקדקת. וכמו שחרדים אוהבים להדר במצוות כך גם נהגו בסגר – כולם ספונים בבתיהם, וברחובות נשמעים סיפורי גבורה על יולדות ומבוגרים שחגגו את ליל הסדר בגפם בימים בהם איש לא יוצא מביתו. אנשים שלא החמיצו תפילה במניין כל ימי חייהם, בפעם הראשונה מצאו את עצמם אומרים הלל של חג לבד, ואת תחושת המחנק שלהם זר לא יוכל להבין.
אבל אז התחילו ההשוואות: מדוע הפגנות מותר ובית כנסת אסור? למה הטיילת בתל אביב מפוצצת אנשים ואנחנו סגורים בבתינו? וקרקס ההשוואות ליבה את השנאה שהייתה שם כל הזמן, הו כמה שנאה. הרשתות החברתיות (בשבילנו החרדים, זה טוויטר) גועשות והתחרות הכי גדולה היא מי מביא תמונות השוואה יותר משסעות של תל אביב מול בני ברק או של בלפור מול הבית כנסת המרכזי של ויז'ניץ.
ובמחול השדים הזה גם ההנהגה החרדית לא מצליחה לרקוד בחינניות ומתקשה להבין מי נגד מי, מה באמת מסוכן והאם באמת קיימת מגפה עם פוטנציאל קטלני, או שיש כאן מניעים נוספים להחלטות על סגירת קודש הקודשים של הציבור אותו הם מנהיגים.
בשביל להבין את עומק המשבר חשוב להזכיר שההנהגה החרדית לאורך כל שנותיה נהגה ליישר קו עם הממסד בכל המקומות בהם אין סתירה הלכתית מובהקת או יסודות הנוגדים את דרך התורה. לרוב לא נשמעות החלטות נוגדות מדיניות, והיה ברור שאם ההנחיות יהיו להתחסן החרדי יתחסנו בהמוניהם.
במקרה של הקורונה הדבר הכי מתבקש הוא שההנהגה החרדית תיישר קו עם ההנחיות. אותן הנחיות שמתיישבות כל כך טוב עם אחד הערכים החשובים בחברה החרדית – "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד". ערך נעלה כל כך, שבעבורו גם היו מבטלים תורה וסוגרים ישיבות ובתי מדרש מבלי למצמץ. ושאף אחד לא יספר סיפורים שמוסדות הלימוד נפתחים כי זה יותר חשוב משמירה על ההנחיות.
ההידרדרות למצב של הפרות בוטות וכאוס נוסח מיניאפוליס, נובעת מתהליך של חוסר אמון מתמשך. כשההנהגה החרדית הבינה, כמו שאר הציבור הישראלי, שההחלטות מתקבלות משיקולים פוליטיים ועוד שלל מניעים זרים, ושהממשלה לא יודעת איך לנווט, נשבר האמון. וכשציבור מאוחד והומוגני מאבד אמון וחש סכנה, הוא קם וזועק: אף אחד לא יפגע בציפור נפשה של החברה החרדית.
כשמנתחים את מאורעות בני ברק 2021, חשוב להבין את התהליך, חשוב לזכור את ההיסטוריה והאופן בו ההנהגה החרדית תפקדה לאורך השנים. אבל חשוב בעיקר לזכור מה היא הנקודה בה הכול התחיל – משבר האמון שהוביל להפרת הנחיות, שהובילו להתרחבות השסע בעם, שהובילה את בני ברק לתמונות שאנחנו רואים.
גולדי גלהר, מנכ"לית תרבותא – הפקות תרבות ותוכן למגזר החרדי
