ושוב, כמיטב המסורת, התכנסו אמש קבוצות בחברה הישראלית לטקס ההיעלבות החודשי מארץ נהדרת. הפעם בתפריט: חיקוי של הרב קנייבסקי שזימן אחריו שלל תגובות נעלבות הטוענות לפגיעה ברגשות הציבור.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
"אני אומרת לילדים שלי: אתם רואים שוטר? תברחו"
הווריאנט הבריטי שולט: למרות החיסונים, התחלואה לא יורדת
שיתוף פעולה עם רע"מ עלול לפגוע בערביי ישראל
זה כנראה לא ייגמר, נו. אנשים תמיד ייעלבו מארץ נהדרת, ותמיד יהיו המתרצים שינסו להסביר להם מה תפקידה של סאטירה ושבארץ נהדרת שוחטים את כל הפרות הקדושות. מה שנכון, אגב. גם טבעונים ולהט"בים חטפו שם על הראש. זה לא ייגמר משום שהחברה הישראלית מתפצלת לשלושה חלקים כשזה מגיע לדיונים על התוכנית הזו: אלו שחושבים שאין לה הצדקה מוסרית, אלו שנהנים לצחוק ממנה כל עוד הבדיחה לא על חשבונם, ואלו שמאמינים בקדושתה של הסאטירה בכל מחיר.
אבל זה לא באמת משנה, כי כולנו, או לפחות רובנו – צופים. ארץ נהדרת הפכה להיות תוכנית שאי אפשר להסיר ממנה את העיניים. יש אנשים שצורכים דרכה את החדשות שלהם. גם אלו שמתעבים את ההומור שלה נעלבים, אבל פותחים את הטלוויזיה. מעולם לא נרשמה בציבור הישראלי כזו מידה גדולה של מזוכיזם.
הרי הפתרון נמצא על השולחן: אם היינו רוצים לכבות את ארץ נהדרת היינו עושים את זה. היינו מצביעים בשלט, כמו שהצבענו בשלט נגד "גב האומה". לכן השאלה הגדולה היא לא האם לגיטימי לחקות את גדולי ישראל, ואין טעם לעקוץ ב"נראה אותם צוחקים על מוחמד" – כשמוחמד או שייח' כלשהו יהפכו לנושא מרכזי בחדשות, כזה שמשפיע על המציאות הפוליטית העכשווית, אפשר יהיה לתהות בעניין.
השאלה היותר גדולה היא כיצד קרה שתוכנית סאטירה ששוחטת כל כך הרבה פרות קדושות, שמלעיגה כל כך הרבה ציבורים, מצליחה להישאר פופולרית. התשובה היא שהם פשוט מצליחים לעשות טלוויזיה בלתי ניתנת להתעלמות. ארץ נהדרת כאן, וכנראה גם תישאר, כי למרות שהיא נוגעת בעצבים הישראליים הכי רגישים היא עדיין עושה טלוויזיה טובה. טלוויזיה נצפית. טלוויזיה שלא מפסיקים לדבר עליה.
ואם כבר יש לתהות על משהו, הרי שזה על הכוח המוגזם שהתוכנית הזו צברה במהלך השנים. ברצותה מרוממת וברצותה משפילה. יודע כל פוליטיקאי פיקח שהאופן שבו הוא ייתפס בציבור תלוי במידה רבה בדרך שבה הוא יוצג בתוכנית הזאת. בנט הפך באבחת חיקוי של זרחוביץ' מנסיך הציונות הדתית למכיניסט מתלהב. את פייגלין הפכו מההבטחה הגדולה של בחירות 2019 לפסיכופט מסוכן.
בהינתן העובדה שמרבית מכותביה מתגוררים באזור חיוג 03 וממוקמים בצד המאוד שמאלי של המפה הפוליטית, התהייה האמיתית היא האם כולם זוכים בתוכנית הזאת לאותה מידה של ארסיות, או שהפריזמה משתנה לפי מושא הניגוח. לא מופרך לטעון שכאשר שאר הביקורת נעשית על האגפים השמרניים בחברה, המטרה היא לערער על האידיאולוגיה שלהם מהשורש, וכאשר היא מתבצעת כלפי השמאל הליברלי היא בדרך כלל תגיע ממקום של אכזבה מחוסר הייצוגיות שלהם – אתה לא מספיק שמאלן, לא מספיק מוצלח, לא מספיק ראוי.
החיקוי של הרב קנייבסקי לא יהיה קו פרשת המים של התוכנית הזאת. במובנים רבים, היא אפילו ניזונה מסנסציות שכאלה, והן אלו שממצבות אותה כנשכנית ואמיצה. הוא גם לא ישנה בהרבה את המציאות הישראלית. מבחינה סאטירית מדובר בחיקוי די פשוט – לקחו רגשות בציבור ותרגמו אותן לסצנה. מי שכעס על החרדים קודם יכעס גם עכשיו, ומי שחושב שנעשה להם עוול חושב את זה גם עכשיו. החיקוי יישכח, אבל ארץ נהדרת תישאר. והיא תישאר בגללנו, כי עוד לא החלטנו שהגיעה שעתה ללכת.
