טרם נדם הִמהום התופים של תזמורת המרינס מעל גבעת הקפיטול, וכבר התקדרו עננים שחורים מעל אדמת ישראל. בטהרן מגהצים חליפות, ברמאללה מפברקים בחירות, וכאן אצלנו נלחם צבא ההגנה על תקציב לתקיפה אפשרית של איראן. רוחות מלחמה החלו מנשבות, כדרכו של טרור שמרים ראש מרגע שמתרפסים מולו. המסדר ערוך ומוכן לפקודת הנשיא הנכנס, ג'ו ביידן, שמאותת לחובבי הטרור נגד ישראל שהחבר'ה הטובים חזרו הביתה. יש עם מי לדבר ויש על מי ללחוץ. כשהממשל הקטלני באיראן נושם לרווחה, הרשות הפלסטינית מותחת זרועות, ויאיר גולן מותח ביקורת על צעדי הרמטכ"ל אביב כוכבי – ישראל בבעיה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– משבר ההתנתקות החרדי: כשהביקורת מגיעה מבפנים זו כבר אזעקת אמת
– מורשת טראמפ: לברך על הטובה כשם שמגנים את הרעה
– רוצים להחליף שלטון? תחליפו סגנון
לא רק בענייני ישראל מתעורר ג'ו הישנוני מתרדמת החורף של הדמוקרטים, גם בעניינים פנים־אמריקניים הוא לא מבזבז זמן. 17 הצווים והוראות השעה שהנפיק עם היכנסו לבית הלבן כוללים את עצירת בניית חומת מקסיקו של טראמפ, ושינויי תפיסה בענייני אקלים, כלכלה וקורונה. כאן אצלנו השינוי הדרמטי של הממשל בוושינגטון הופך על פניו את מה שנוגע לתפיסה הביטחונית של החברה הישראלית, או לפחות של חלקים גדולים בה. רוברט מאלי, שמונה השבוע לשליח מיוחד לענייני איראן, עומד להשפיע לא רק על תוכנית הגרעין של מעצמת הטרור, אלא על המזרח התיכון כולו. הסכמי אברהם כבר הוכיחו שהקשרים בין מדינות ערב לישראל מנותקים מהסוגיה הפלסטינית, ואשליית הסכם הגרעין כבר התפוצצה במחסנים ברובע טורקוזאבאד; אולם ממשל ביידן נחוש להחזיר את התוהו ובוהו לזירה המקומית שלנו, כמו לא היה ממשל טראמפ מעולם.
אחרי שמונה שנות ברק אובמה הפציעה לרגע קצר השמש הרפובליקנית והוכיחה שאפשר אחרת. זה לא היה טראמפ לבדו, זו הייתה מערכת שלמה – מניקי היילי ועד מייק פומפאו, מדויד פרידמן ועד ג'ייסון גרינבלט – שהוכיחה שהמציאות הישראלית אינה אבן נגף בדרך לשלום, אלא להפך: היא אי של שפיות במזרח תיכון ישן ואלים שמסרב בעקשנות להתקדם למאה ה־21. המשטר ההוא לא התבייש לדבר על זכות אבות של היהודים, סירב לשמוע תירוצים לטרור, ולא היה מוכן לסחוט את הישראלים תמורת הזכות לשבת למשא ומתן עם טרוריסטים בחליפות. אולם התנהלותו הבעייתית של הנשיא היוצא הביאה לסוף הממשל המבורך ההוא, עד שהתקיים בו: "ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחריי; ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם זה הבל".
ממשל טראמפ כבר איננו, אבל המציאות לא השתנתה, לא באמת. ישראל לא צודקת פחות משהייתה לפני שבועיים. הסכם הגרעין המסוכן לא ידידותי יותר משהיה ערב בחירות 2016 בארה"ב, ו"הבעיה הפלסטינית" לא מטרידה את בחריין והאמירויות יותר משהטרידה אותן בספטמבר 2020. הבעיה הזו גם לא אמורה לחדש את האיומים בבידוד מדיני או בעיצומים שיוטלו דווקא על הדמוקרטיה השפויה היחידה בסביבה. הכול נותר כשהיה, אין חדש תחת השמש. זו רק עננת ביידן שמתעקשת להסתיר אותה.
סוף דבר
השמאל האמריקני ומנהל הסניף הישראלי שלו, יאיר גולן, שבים לתפיסה חסרת האחריות של סיכון חיי אדם בניסיון לנהל את המפלצת במקום לחסל אותה. במקום להרעיב את מפעל הגרעין האיראני, היא שוקלת להזין אותו בליטופי סיוע כלכלי. תן לו קצת כסף לצנטריפוגות, עזוב אותו ממשגיחים בינלאומיים, והוא בתמורה יסתפק בתקיפה קונבנציונלית על הישות הציונית. מי אמר "אל תתנו להם רובים" ולא קיבל?
בחוסר אונים של הורה מול ילד צורח לממתק, הם מבקשים לשכנע את עצמם ואותנו שאם רק ניתן לו קצת מהמתוק־המתוק הזה, נרוויח סולחה עתידית. אלא שגישה כזו בסך הכול מנסה לייצר שקט זמני. מרבית ההורים חוטאים פה ושם בהשתקת מאוויי הילד בעזרת קילוגרמים של סוכרים, אלא שבסיפור האיראני, הניסוי החינוכי של ביידן מזמין את קריוס ובקטוס לתוככי המפה הישראלית. אז נכון, קצת עששת עוד לא הרגה אף אחד, אבל היא בהחלט מאיצה נשירת שיניים. לך תתמודד בחניכיים חשופות עם מעצמת מהנדסי הגרעין.
בסופו של יום, אם חלילה תגיע השעה, ישראל תידרש לתקוף באיראן וארה"ב תיאלץ לתמוך בה. יש גבול לניסיון שלה למרק את מצפון כיבושיה על גב מדינת יהודים יחידה ולא גדולה במיוחד. עד אז יפעלו האמריקנים בזירה הפלסטינית באותו עיוורון עיקש שבנוי על אותה שיטה חינוכית קלוקלת. הסכנה הפלסטינית המאיימת על ישראל אמנם גלויה לעין פחות מפצצת גרעין, אבל היא שם, חיה ובועטת וחוגגת את ניצחון הדמוקרטים בארה"ב. ובכל זאת, הממשל החדש ממהר לשוב לקוצר רואי, בהתעלמות מתרבותם ואג'נדתם של השחקנים בזירה. גם אחרי כישלון הסכמי אוסלו, גם אחרי אינתיפאדות אלימות וגדושות נפגעים, הוא מספר לעצמו סיפור פלסטיני מעודן ושוחר שלום.
דרישת התקציב של הרמטכ"ל כוכבי משדרת מערבה עמידה איתנה על האינטרסים של ישראל, ביחד או לחוד. אכן, בישראל מוכת הטרור שלנו קצר האביב. אבל הקיץ, הו הקיץ, יודע לשמור על ראש מורם ושולח קרני שמש חמימות גם ביום סגריר. וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. סוף דבר, קולו של מפקד ההגנה הישראלי נשמע. בעזרת גיבוי ממשלתי הוא צריך להילחם נגד תוכנית הגרעין. את הממשל האמריקני לא יירא ואת גבולותינו ישמור. כי זה כל האדם.
