גנאדי גרמוביץ' (27) הוא מתכנת בחברת Lendai, חברה שמשתמשת בטכנולוגיה של בינה מלאכותית כדי לסייע בהנפקת משכנתאות עבור משקיעים בנדל"ן. משרדי החברה שוכנים בראשון־לציון. גרמוביץ', שסיים לא מזמן את לימודיו במדעי המחשב באוניברסיטת בן־גוריון, התקבל לעבודה אף שבראיון הקבלה ציין שהוא מתגורר בבאר־שבע. "בסוף זו האחריות שלי כעובד לעמוד במשימות. אם אני מצליח לעשות את זה גם מרחוק, אז זו לא באמת בעיה מבחינתם", הוא מסביר. אם לפני הקורונה גרמוביץ' עוד נסע ברכבת למשרדים בראשון־לציון, בתקופה האחרונה הוא עובד רק מהבית. הוא משוכנע שבעקבות הקורונה, יותר צעירים כמוהו יוכלו לגור בפריפריה ולעבוד במרכז.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– גורמים מדיניים: מניעת העברת חיסונים לעזה – בעייתית
– "מוביל סדר יום משפטי": הרכש החדש של מפלגת הציונות הדתית
– "אני אומרת לילדים שלי: אתם רואים שוטר? תברחו"
אחת ההשפעות החיוביות של הקורונה היא התחזקות מגמת העבודה מרחוק. היתרונות הרבים במפגשי פנים אל פנים ובעבודת צוות לא נעלמו, אבל התברר שיש ברירה ושהרבה דברים יכולים להיעשות באופן מקוון. התובנה הזאת היא בשורה חשובה לעולם התעסוקה בפריפריה.
מרכז לאודר לקידום התעסוקה בנגב וחברת Connecting HR פרסמו לאחרונה סקר שבדק את השפעת משבר הקורונה על מציאת עבודה בקרב אנשים בפריפריה. בסקר השתתפו 65 ארגונים וחברות מהמובילים במשק. נתוני הסקר מראים כי 58% מהארגונים קיבלו החלטה להמשיך לעבוד מרחוק גם לאחר הגל הראשון של הקורונה. 36% מהארגונים החליטו לאפשר יומיים עבודה מהבית גם אחרי שיחלוף המשבר, ו־28% מאפשרים כיום עבודה מהבית ללא הגבלה. הנתון שהוא אולי המשמעותי ביותר, הוא שבעקבות משבר הקורונה 48% מהארגונים כבר התאימו את תהליכי העבודה לקליטת עובדים מרחוק.
פנינה אביטל, מנהלת פעילות מרכז לאודר מטעם ה-Jnf, מעודדת מהנתונים הללו. "נתוני הסקר מראים שהקורונה טרפה את הקלפים והפכה את המרחק מהבית לעבודה לנתון לא רלוונטי. העבודה מרחוק פותחת עוד אפשרויות תעסוקה, במיוחד בתחום הטכנולוגי. רבים מהמעסיקים בתחום ההייטק כבר הצהירו שאין בכוונתם לחזור לעבודה מלאה מהמשרדים. זה אומר ששוק העבודה, במיוחד בתחום ההייטק, עומד להיראות אחרת אחרי הקורונה".
מרכז לאודר, שפועל להשארת אקדמאים צעירים בנגב, השיק בימים האחרונים תוכנית שאמורה לחבר בין מעסיקים בנגב לסטודנטים בשנתם האחרונה במקצועות ההנדסה או בלימודי הנדסאות. התוכנית, שמופעלת בשיתוף המרכז לפיתוח קריירה באוניברסיטת בן־גוריון, משלבת את הסטודנטים כמתמחים אצל מעסיקים בנגב. לצד ההתמחות המעשית, הסטודנטים בתוכנית גם ישתתפו בקורס קריירה וליווי אישי שבו ילמדו על מיתוג אישי בעולם העבודה החדש, מיומנויות נטוורקינג, והכנה לראיונות עבודה. הם גם יקבלו מלגה והזדמנות להשתלב בארגון בתום ההתמחות.
אביטל מסבירה שתוכנית ההתמחות החדשה נולדה מתוך הכרה בכך שהצעירים העומדים בפני סיום לימודיהם האקדמיים הם האוכלוסייה שנפגעה הכי קשה מהקורונה, בתחום התעסוקה. במצב כלכלי קשה, המעסיקים נוטים להעדיף את בעלי הניסיון. התוכנית החדשה אמורה לתת הזדמנות לצעירים להתברג בארגונים מובילים ולהמשיך את העתיד שלהם בנגב. המעסיקים מצידם אמורים להרוויח כוח אדם איכותי ומדויק לצורכי הארגון.
חזון האינטגרציה של מושקו
רבות דובר השבוע על מפעלי ההתיישבות של משה (מושקו) מושקוביץ, גדול מחדשי ההתיישבות בגוש עציון, שהלך לעולמו בראשית השבוע בגיל 96. פחות דובר על עשייתו החינוכית־חברתית. גם עליה אפשר לקרוא בביוגרפיה המצוינת שכתבה עליו אפרת קראוס (בהוצאת ספריית בית אל).
בראשית שנות החמישים, בטרם מלאו לו שלושים, מונה מושקו לעמוד בראש המועצה האזורית שפיר שאיגדה בתוכה מושבי עולים רבים לצד קיבוצים דתיים. אחד האתגרים הראשונים שעמדו לפניו, היה הקמת בתי ספר עבור ילדי המועצה. במקום להקים בתי ספר רבים בתוך המושבים כפי שהיה נהוג אז, מושקו החליט לאחד כוחות ולהקים בית ספר אזורי לכולם, ובכך לייצר מערכת חינוך גדולה עם יותר אפשרויות, וגם ליצור שותפות בין העולים החדשים מארצות האסלאם לקיבוצניקים האשכנזים הוותיקים.
חלק גדול מהקיבוצניקים, כולל חבריו ממשואות־יצחק, לא אהבו את הרעיון. הם הביעו מוכנות לשלוח לבית הספר האזורי מורים טובים ולשאת בעול התקציבי, אבל לא לשלוח לשם את ילדיהם. מושקו התעקש על אינטגרציה. "יש לנו אחריות היסטורית", טען בפני חבריו. "אם ילד ממושב העולים עוזה יפגוש בבית הספר רק ילדי עולים כמותו, איפה הוא ישמע על בני עקיבא? איך הוא ירגיש חלק מהחברה הישראלית?". בסופו של דבר הצליח מושקו לשכנע את התושבים, וכך הוקם בית ספר אזורי אחד משותף, שהיה אז יחיד מסוגו בארץ.
שנים ספורות לאחר מכן, מתוך אותה אידיאולוגיה, יזם מושקו הקמת ישיבה תיכונית. המטרה הייתה שכל ילד שגר באחד מיישובי המועצה יתקבל לישיבה ללא שאלה של רמת לימוד או תשלום, ובמקביל הישיבה תיפתח גם לילדים המתגוררים מחוץ לאזור כדי לחזק אותה מבחינה כלכלית. כך הוקמה הישיבה התיכונית אור עציון בראשות הרב חיים דרוקמן. נערים מכל הארץ הגיעו ללמוד בה לצד ילדי המועצה, ומושקו הגשים חלום חברתי נוסף. בעוד שבאזורים אחרים בארץ הייתה הפרדה ברורה בין קיבוצניקים לעולים חדשים, במועצה האזורית שפיר הם ישבו זה לצד זה במוסדות החינוך. מושקו הקיבוצניק טען שעקרון השותפות, שעליו מחנכים בתנועתו, מוכרח לבוא לידי ביטוי לא רק בתוך גבולות הקיבוץ אלא גם בערבות הדדית עם מושבי העולים. "קיבוץ עין־צורים יעמוד לעולם ועד ליד המושב שפיר", אמר לחבריו. "אני רוצה להפוך את השכנות הזאת לשותפות של ממש".
צריך לומר בצער שהחזון האינטגרטיבי של מושקו אינו מיושם היום באותה מידה במוסדות החינוך שהקים. כמו בריכוזים דתיים אחרים בארץ, לצד בית הספר הממלכתי־דתי שפיר הוקמה לפני מספר שנים מסגרת תורנית, וילדי המועצה כבר פחות מתערבבים. רוב ילדי המושבים והקיבוצים אמנם נשארו בממ"ד, אבל היישובים הקהילתיים מרכז־שפירא ואחוזת־אתרוג נטשו אותו לטובת התתמ"ד (תלמוד תורה ממלכתי־דתי). גם הישיבה התיכונית אור עציון כבר פחות אינטגרטיבית. גם בה יש מסלול תורני נפרד, "תורת עציון", והערבוב בין התלמידים אינו כבעבר.
