יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

משה מאירסדורף

עורך באתר מקור ראשון

כל פעם מחדש: גרסת הצ'חצ'חים 2021, מכיוון לא צפוי

וגם: חשבון הנפש החרדי ששטף את הפיד בשבוע שעבר רק ליבה את האש, טוויטר שמתפקד כוואטסאפ, והאהבה ששוגרה לחרדים למרות הכול

הליכודניקים כבר רגילים שמזלזלים בהם ובאינטליגנציה שלהם. מימי הצ'חצ'חים של דודו טופז, תיקי דיין ו"האספסוף מהשוק", חיים חפר ו""מה הם הביאו לארץ? רק מופלטות וכמה קברים", עודד קוטלר עם "נאום הבהמות", יאיר גרבוז ונאום "מנשקי הקמעות והמשתטחים על קברים" ועוד.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– גורמים מדיניים: מניעת העברת חיסונים לעזה – בעייתית
– הרגלים רעים: ביידן יצר ציפיות מוגזמות שיפילו אותו
– מה שקורה ברשת מוכיח כי האנטישמיות חיה ובועטת

אבל לחטוף את זה ככה ממי שהיה בשר מבשרם? זה הרבה הרבה יותר מעליב. מפלגת "תקווה חדשה" של גדעון סער הוציאה סרטון שליקט ציטוטים בוטים של ח"כים מהליכוד כהוכחה ל"ממשלת הברדק" של נתניהו. שימו בצד את העובדה שהסגנון שלהם לא שונה מזה של גוש "רק לא ביבי". ההתייחסות העיקרית לסרטון הייתה הניחוח הגזעני העז שעלה ממנו, גם אם הוא נעטף בציטוט של שיר בית"ר שחיבר ז'בוטינסקי:

כמובן שלא היה קשה לשים לב לפרזנטורית של הסרטון, ח"כ יפעת שאשא ביטון, שזה גזעני לא פחות: לשים דווקא בפרונט של סרטון כזה מישהי מזרחית, כדי שלא יגידו עליך שאתה גזעני. זו כנראה הגרסה האשכנזית למשפט הידוע "כמה מחברי הטובים הם מרוקאים…".

בפיד התפתח גם שיח מעניין בין דינה דיין ואמילי מואטי, ששתיהן מעדות המזרח, ושתיהן לא מצביעות ליכוד:

וכמובן, איך לא, אם יש סיבה להיות בטוויטר זו רק התזכורות האלו שמגיעות בדיוק בזמן:

חוזרים לבונקר

אחרי מאורעות השבוע, קשה להאשים את הצייצנים החרדים שחזרו לבונקר או לעמדות הירי וחוזר חלילה. בשבוע שעבר תואר פה באופן נרחב סוג של חשבון נפש שהציבור החרדי ערך בפיד; על הקריאות לשמור על ההנחיות, הביטויים הקשים ("רוצחים") שהטיחו במפירי ההנחיות, ההבנה שכמגזר וכחברה הם לא יכולים לתקוע אצבע בעין ולזלזל כך באינטליגנציה של החברה הישראלית כולה, שאולי לא מבינה את כל הקודים הפנימיים והחלוקה בתוך החברה החרדית, אבל יודעת לזהות היטב מתי מצפצפים עליה.

כמי שמגדיר את עצמו כשייך למגזר הדתי לאומי אני מכיר היטב את ה"עליהום" הזה שמגיע מדי תקופה. אמירה של ח"כ, אבן של פרחח או "מחקר" חדש שמזהה תהליכים הופך מיד לגל עכור של ציוצים מרושעים, בואכה טורים ב"הארץ" ומבטים חמורי סבר של יונית לוי. ולך תוכיח שאתה לא אחראי, או שלא כולם כאלה, או שזו לא דרכנו.

גם אם באיחור, הצייצנים החרדים הבינו שחשבון הנפש שלהם בתקשורת ובטוויטר לא התקבל בשבוע שעבר. גם הם הבינו שהתקשורת צריכה שעיר לעזאזל ועכשיו תורם. לא משנה מה הם יעשו, עכשיו הם על המנגל, וכל מה שנותר להם לעשות זה רק לצעוק "למה רק הם" ו"לא כולם כאלה". להגיד "אשמים אנחנו" יעזור להם כמו מסכה על הסנטר.

קחו לדוגמה את אריה ארליך, סגן העורך של עיתון "במשפחה". נציג עכשיו ציוץ אחד שלו משבוע שעבר וציוץ מהשבוע על אירוע דומה מאוד. מהיכרותי את ארליך, ההבדל בין שתי התגובות לא נובע מצביעות, אלא מהבנה שחשבון נפש ציבורי לא מכבה שרפה. באופן די שיטתי הוא בנזין.

אחרי שפורסמו בשבוע שעבר הסרטונים מהחתונה של נכדי האדמו"רים מחסידויות דאראג וקרעטשניף צייץ ארליך:

והנה, היום (ה'), מפרסם יאיר שרקי את הציוץ הבא:

לכאורה אותה חתונה, אותם המונים, אותה אצבע בעין. ארליך בפעם הזו מחליט ללמד זכות:

לא קל להיות חרדי בכלל, ובטוויטר בפרט, בתקופה הזו. מצד אחד, כל בר דעת הגון מבין את מספרי החולים ההולכים ומאמירים, את מודעות האבל החדשות הנתלות בכל יום ואת הסכנה לציבור. מצד שני, כמה אפשר לשבת ולחטוף בוץ שמוטח בציבור של מאות אלפים כשברור שרק חלק קטן ממנו באמת מפר או מצפצף על ההנחיות?

לפחות השבוע היה להם קל יותר, כמו למשל העובדה ששרפת הפחים והאוטובוס על ידי בני נוער, שקשה להגדיר כחרדים, הייתה מתועדת. כמובן שזה לא הפריע למהדורות לדבר על "החרדים" ולמשטרה להשתולל:

גם קמפיין מכוער כמו של מפלגת מרצ, שהחליטה לרכוב על גל השנאה, שימש כהוכחה חד משמעית שיש כאלו שלא מעניין אותם איזה חשבון נפש נעשה או לא בחברה החרדית:

גם סרטון כאילו "קטן" כמו זה:

או הסרטון הזה:

וציוצים כמו זה:

שלא לדבר על מראות כמו אלו שלא זכו כמעט להתייחסות בכלי התקשורת:

ועוד לא התחלנו לדבר על ביזוי הרב קנייבסקי שליט"א בארץ נהדרת.

מצד שני, למרות כל אלו, גם בפיד שאינו שמאל עלו טענות שלא עברו חלק, כמו הטענה שמבצעי השרפות והבלגן בבני ברק הם רק "נוער שוליים":

ויש גם חרדים עם מודעות עצמית גבוהה יותר כמו בצלאל כהן:

או כמו שניסח את זה אלי ביתאן:

הגדיל לעשות ח"כ גפני שעמד על במת הכנסת וירה לכל הכיוונים ובטעות פלט לעצמו כדור ברגל. גפני הוא רטוריקן מוכשר, לא קורא מהדפים ומדבר מדם ליבו. לפעמים, זה יכול להוביל להתבטאויות שרק מחמירות את המצב:

כאן הבאתי כמובן דוגמאות לתגובות המנומסות. את האנטישמיות והמכוערות חסכתי לכם.

ואם בגפני עסקינן, לפחות בנושא "נוער השוליים" הוא תיקן את עצמו, באופן די מרשים:

בקטנה

למרות העובדה שטוויטר היא בועה סגורה, יש לפעמים תחושה שמדובר בקבוצת ווטסאפ אחת גדולה. במיוחד בימים כאלו של משאים ומתנים לחיבורי מפלגות בכל הקשת הפוליטית, זו השיטה של פוליטיקאים לתקשר אחד עם השני כאילו ביניהם, כשרק שניהם בפיד ואף אחד לא רואה:

ולפעמים גם ערים בישראל מתקשרות ביניהן באמצעות חשבונות הטוויטר:

משהו קטן וטוב

בטוויטר יודעים גם להראות אהבה. המגזר החרדי שחטף השבוע, לעיתים בצדק ולעיתים לא, הם אחים ואפילו בטוויטר הציני לא שוכחים:

ולסיום, חייבים קצת חוש הומור בכל הבלגן שמסביב:

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.