לא לגמרי ברור מי אחראי להגדרת השיגעון "לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה", אך בשלב הזה, אפשר לומר בוודאות שמי שהגה אותו כיוון בעיני רוחו למערכות הבחירות בישראל של השנים האחרונות. מאז אפריל 2019, כמעט בדיוק אותן דמויות יוצאות לרחובות, לעיתונים, לרדיו ולטלוויזיות עם אותן מודעות ואותם תשדירים. ולמרות שכל אדם במדינה כבר נוכח לדעת שהסיסמאות לא שוות את הקרטון עליו הן מודפסות, אנחנו ממשיכים לקיים את אותם ויכוחים עייפים על אותן נקודות מיותרות, ולשחק לידיהם של המתמודדים לכנסת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חדשות 12 מציגים: שיר קינה לעבריינות קורונה
– הערבי, הדתי, החברתי: נתניהו בוחן שריונים לרשימתו
– מאחורי מרד נוער השוליים עומדת ההשקפה החרדית המסורתית
בשבועות האחרונים נחשפנו לדוגמה המובהקת ביותר: תשדיר בחירות של "תקווה חדשה" בו מוצגות הקלטות של חברי כנסת שונים מהליכוד בסדרה של התבטאויות צבעוניות. דודי אמסלם עושה חילוק בריסקאי בסוגים השונים של מניאק, מירי רגב קוראת למישהו סטייק, אסנת מארק מכנה מישהי אחרת כלבה, ישראל כ"ץ מתפאר בפיטוריו של עובד שלא הסכים עם דרכו ועוד. לכאורה, תשדיר קלאסי שראינו כבר 20 פעם מצד מפלגות קודמות שביקשו אף הן לעמוד במרכז ולהרים קול זעקה מרה על אובדן הממלכתיות והשתלטותה של הפוליטיקה המאפיוזית, המשויכת כמובן לליכוד.
גם לכם נמאס מכל הרעש חוסר היציבות והשנאה?
אז בואו איתנו ונקים ממשלה יציבה>>> pic.twitter.com/sGXkHYSPQb— New Hope | תקווה חדשה (@ILNewHope) January 25, 2021
צפוי ככל שהיה, התגובות לתשדיר היו צפויות הרבה יותר. לא עברו דקות מפרסומו עד שהנשק הסודי של הליכוד נשלף מהכספת וכוון ישירות למטה תקווה חדשה: "גזענות!" זעקו חברי הכנסת, הקמפיינרים והוגי הדעות מטעם (אגב, באיזו עיר במרוקו נולד ישראל כ"ץ?). פעילת קיפוח מקצועית מחתה על כך שהתשדיר כינה מזרחים "בבונים", במפגן מרשים של שמיעה סלקטיבית. רבים עטו על ההשוואה הלעוסה-עד-לעייפה לנאום הצ'חצ'חים, כי מי צריך ניואנס והשוואות חדשות ב-2021.
עד כאן, הכול צפוי והגיוני. סער רץ על טיקט של ממלכתיות מאופקת ואחראית אל מול גנון מופרע עם גננת מושחתת וסייעת שמפזרת סוכריות כמו וריאנטים בריטים בטיש ט"ו בשבט בציון הרשב"י. תשדירים כאלה הם הלחם והחמאה שלו, ואליטיזם רך אבל לא מתנשא הוא בדיוק המטרה. מצד שני, גם תגובותיהם של חברי הליכוד ואנשיהם בתקשורת הגיוניות לחלוטין. הליכוד היא כבר מזמן מפלגת פועלים פופוליסטית, כזו שפונה יותר מכל לקהל שסווג בחוסר-דיוק משווע כ"ישראל השנייה". כמו שהבייס – אם יש כזה – של סער צמא למתקפות על "בבוניזציה" של הפוליטיקה, הבייס של הליכוד צמא באותה מידה, אם לא יותר, למה שהוא רואה כפוליטיקה לוחמנית וצודקת. ואם מישהו קורא עליה תיגר, אין האשמה שמעוררת יותר אמוציות ומוציאה יותר אנשים לקלפיות מגזענות אליטיסטית.
זו איננה תאוריית קונספירציה מצוצה מהאצבע. מבט לאחור מראה שהקמפיינים ההיסטוריים – כלומר מלפני פחות משנה – של המפלגות האלה ודומותיהן בנויים על המוטיבים הללו בדיוק. צד אחד מאשים את השני בזילות ומבטיח אחריות מבוגרת, השני צועק "גזענים" ומבטיח עוד מאותו דבר. נוסחה מנוסה ואפקטיבית שהביאה את המשתמשים בה משני הצדדים להישגים מרשימים. על המצב הזה יאמרו אמריקנים – If it isn’t broken, don’t fix it.
יש רק דבר אחד שלא ברור – איך לעזאזל הקמפיינים האלה עדיין עובדים. הרי ברור שסער וחברי מפלגתו – שרבים מהם מזרחים או מזרחים-למחצה – אינם גזענים. באותה מידה ברור שאם היה נזקק להם כדי להקים ממשלה ברשותו, סער היה מחבק בחום את אותם חברי כנסת שסימן כאחראים לכל הרעות החולות של הפוליטיקה. גם נתניהו היה מצרף אליו את סער. ואת בנט. ואת לפיד. ואת מפלגת העבודה. ואיך אנחנו יודעים? כי זה כבר קרה!
התגובה הנכונה לתשדיר של תקווה חדשה היא משיכת כתפיים. התגובה הנכונה לתגובות של הליכוד הוא פיהוק ארוך. אבל במקום זה, אנחנו מקבלים סערות תקשורתיות לוהטות, פולמוסים בתחנות הרדיו, דיונים ארוכים בטוויטר על הכוונה המדויקת של גזענות. ובמקום להראות למועמדים לכנסת הבאה שהם יצטרכו להזיע קצת כדי להוציא אותנו מהבית ב-23 במרץ, אנחנו מוכיחים להם שוב ושוב שאנחנו טיפשים בדיוק כמו שהם חושבים.
כפרת עוונות
לפני כארבעה חודשים, הטור הזה ("לטובתם ולטובתנו: די להתווכח עם התועמלנים החרדים", 11.10.2020) הוקדש באהבה לחרדים בתקשורת ששלפו כל טענה מלודרמטית וכל חצי-אמת מעופשת כדי להימנע מלקיחת אחריות בסיסית על הנעשה בתוך המגזר שלהם:
"אין עניין להתייחס ברצינות אל התועמלנים האלה, ובטח שלא לעיקר הטענות של רוב הציבור שהם מייצגים", כתבתי אז. "יתר על כן, אם נתייחס אליהם ברצינות בשלב הזה, רק נזיק לעמדה שלנו. ישנה אמת ברורה כשמש ואיתנה כפלדה: הקורונה מסוכנת, ומסוכנת הרבה יותר כשמצטופפים בחללים סגורים, כשלא עוטים מסכות וכשבאופן כללי זורקים על הנחיות הזהירות. אל האמת הזאת מצטרפת עוד אחת, והיא שנתח משמעותי מהמגזר החרדי אחראי לנתח לא פרופורציונלי בעליל של תחלואת קורונה בישראל. זהו, נגמר. ראינו את התמונות, שמענו את הזלזול, קראנו את הפשקווילים שמספרים על אירועים שיתקיימו אלא אם כן 'שלטון הכופרים' יהיה שם קודם. הזמן להסברים חלף עם הגל הראשון, וכל ויכוח מתייתר אם פשוט מסתכלים שנייה על הנתונים היבשים.
"'לעולם אל תתווכח עם טיפשים – הם יורידו אותך לרמה שלהם, ואז ינצחו אותך עם הניסיון שלהם', אמר מארק טווין, וכיוון לקרבות התקשורת של המאה ה-21. אם ניפול לתגובה לכל כתב שנפגע מקריקטורה של שי צ'רקה, או לכל אדמו"ר שנעלב מדיווח חדשותי על מדגרת הקורונה בסוכה שלו, נמצא את עצמנו מסובכים בבליל של טענות חצי-הגיוניות ומסות מתבכיינות שמחזירות אותנו לליל הבדולח ולהולודומור. אם המגינים ההרואיים האלה לא מבינים שבעטיפת המגזר שלהם בטפלון הם רק חונקים אותו, אין לנו על מה לדבר".
ובכן, הטפלון הודק והודק, והחנק לא איחר לבוא. אך בדיוק כמו בתשדיר של תקווה חדשה, גם במקרה הזה לא השכלנו להפיק את הלקחים הבסיסיים ביותר מסגר ב'. אלף מוטציות לא יסתרו את התמונות והסרטונים שמתפרסמים יום-יום ומראים עשרות ומאות מבני המגזר נאספים בהמוניהם ללא טיפת הקפדה על הכללים. מיליון תירוצים לא ישנו את טבלאות התחלואה שבראשן ניצבים יישובים חרדיים ביותר. מיליארד ציוצים חצי-מתנצלים-חצי-מאשימים של עיתונאים-מטעם פשוט לא יוכלו לעוות את האמת. האם יש הפרות במגזרים אחרים? בוודאי. האם זה משנה? בכלל לא.
"האוטונומיה החרדית" מעולם לא הייתה אוטונומיה, כי המגע עם העולם נשאר. מה שיש פה, מה שתמיד היה פה, הוא חוסר אחריות אזרחי בסיסי במסווה של אידיאולוגיה עתיקה. שום דבר לא ישנה את זה, ושום דבר לא יכפר על זה מלבד שינוי יסודי ביותר. לפי מפת המנדטים הנוכחית, לא הייתי בונה על זה.
