ביום ראשון בשעה 05:30 בבוקר התייצב ח"כ מיקי לוי באוהל בפתח הכנסת. הוא לא שובת רעב למען ההתיישבות הצעירה או זכויות מהגרים והוא גם לא מביע מחאה כלשהי בנושא החיסונים או הפרות הסגר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
בחמש שעות: אחד פרש, אחת עברה ואחד גויס
טעות לעולם חוזרת: המדינה שוב מחלקת מענקים
רב גוני: המנהיגים הרוחניים הכי משפיעים בציבור הדתי
בתוכנית חמש עם רפי רשף הסביר ח"כ מיקי לוי שהוא מחכה שם עד ליום שלישי בערב בכדי להיות הראשון שיכנס לוועדת הבחירות המרכזית ויבחר את האותיות פה לסיעת יש עתיד בבחירות הקרובות. למה הוא מפחד כל כך עד שהוא מוכן להישאר שלושה ימים בקור הירושלמי הקיצוני? כי כשהקימו את כחול לבן יחד עם סיעות חוסן לישראל ותל"ם, יש עתיד נידבה את האותיות שלה לרשימה המשותפת. מרגע שבוטלה השותפות נערך הסכם ובו האותיות נשארות אצל יש עתיד אבל אנשי יש עתיד מסתבר לא סומכים על קיום ההסכם ועל כן עושים מעשה קיצוני שכזה.
ברגע הראשון זה היה נראה לי מגוחך כל כך, האם הבוחר הישראלי עד כדי כך מטומטם שהוא לא ידע לקרוא את האותיות הקטנות על הפתק? האם זה מה שמטריד את סיעת יש עתיד עכשיו? אבל במחשבה שנייה הבנתי שהמעשה הזה הוא משל עצוב למצב הפוליטי שבו אנחנו נמצאים – המפלגות לא סומכות אחת על השנייה אפילו בדברים כל כך קטנים, אז מה יהיה כשיגיע הרגע להכרעות גדולות יותר? האם יש בכלל מפלגה אחת שתוכל לשבת עם האחרת?
מכל כיוון, בכל ניסיון חיבור, יש כל כך הרבה זלזול ואגו. ועוד יותר גרוע, הבנתי גם שהמפלגות מתייחסות רק לחיצוניות – מי יצעק יותר חזק, מי ילכלך יותר על השני, איך ייראה הקמפיין ומה יהיה על הפתק. אבל מה קורה עם האג'נדה האמיתית? איפה האמירה הערכית? ולמה זה הפך להיות כל כך לגיטימי להפר הסכמים ולהפוך ברגע מאוהב לאויב (ולפעמים גם ההפך).
אם זו יריית הפתיחה של הבחירות הרביעיות אז כנראה שנגיע גם לחמישיות והשישיות כי אין מילה לאף אחד ואין משהו שיאחד את כולם. והלוואי שמפלגת יש עתיד שכנראה תזכה באותיות פה, תהיה זו שתעשה עם האיבר החשוב הזה משהו אמיתי.
