הודעתו של שר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן על לקיחת "פסק זמן" מהחיים הפוליטיים, סימנה את סופה של אחת ההרפתקאות הפוליטיות הקצרות והמביכות שידעה ישראל בשנה האחרונה. ניסנקורן, כזכור, היה האיש שפירק את קואליציית נתניהו החמישית וגרר את ישראל לבחירות הרביעיות בתוך שנתיים, מתוך שילוב של שכרון כוח וגבהות לב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חופש הביטוי או הסתה: למה איילת לאש נחקרה במשטרה?
– האמת שלה: מיכאלי שמרה על כבוד העבודה, וכעת היא מתוגמלת
– "ההנהגה האמריקנית פרו-ישראלית בצורה בלתי מתפשרת"
למשך שבועיים היה ניסנקורן הפוליטיקאי המחוזר ביותר בשמאל הישראלי ואולי בפוליטיקה הישראלית כולה. כל ראשי מפלגות השמאל היו מוכנים לתת לו את חצי המלכות, כולל יאיר לפיד שהיה מוכן להעניק לו את המקום השני ושותפות מלאה בקבלת ההחלטות. אבל ניסנקורן רצה יותר, הוא רצה מפלגה משלו, ומאחר שהבין כי הוא לא האדם המתאים לעמוד בראש מפלגה, חבר לרון חולדאי שיהיה הפרזנטור שלו. חולדאי היה הפנים של המפלגה וניסנקורן ניהל את העניינים, בין היתר באמצעות איוש הרשימה בנאמניו. אבל תוך שבועות ספורים המיזם הלוהט של השמאל הפך לעוד רסיס לא ברור באזור חיוג עפר שלח, וניסנקורן מצא את עצמו מחוץ למשחק.
השאלה היא כמובן מדוע חוו ניסנקורן וחולדאי השמדת ערך כה מפוארת בזמן כל כך קצר, חוץ מעצם יהירותם וגבהות לבם, שגם להן היה ודאי חלק בעניין. הסבר אחד שלם ומוחלט קשה לתת, אבל כיוון משמעותי מוביל אפשר בהחלט. הצוות חולדאי-ניסנקורן קיבל אמנם בראשית הדרך את תמיכתם של 10 מנדטים, אך הייתה זו תמיכה על תנאי. עשרת המנדטים הללו רצו את חולדאי ואת ניסנקורן יחד איתו, לא בגלל מה שהם אלא בגלל התקווה שהם ייצגו. תומכיהם האמינו שהצוות הזה יוכל להיות הצמד שיגאל את השמאל ויוביל אותו לניצחון על נתניהו. למעשה, בכלל לא עניין אותם מי יהיה בעמדה הזו ומהן עמדותיו. אם הסוס של קליגולה היה בעל סיכוי להושיע את השמאל מהקיפאון שבו הוא שרוי בעשור השנים האחרונות, הם היו נותנים לו בשמחה את קולם. אבל ברגע שהתברר, תוך שבוע בלבד, שעשרה מנדטים הם לא נקודת הזינוק של חולדאי אלא תקרת הזכוכית שלו, יצאו כל אותם חולמים לשדה הפוליטי לחפש מושיע חדש.
באותו רגע היו שם שניים כדי לקלוט את קולות נוטשי המשיח שהכזיב. יאיר לפיד, שהחל לצבור גובה ולעבור את סער בסקרים, הפך לכתובת עבור אלו שהדבר החשוב להם ביותר הוא להחליף את נתניהו. מנגד, חלק מהמצביעים עבורם ייצג חולדאי את מפלגת העבודה הישנה והטובה, התעודדו בעקבות בחירתה של מרב מיכאלי ליו"ר המפלגה והחליטו לחזור אליה.
השאלה כעת היא כמובן האם הלקח יילמד. האם בשמאל יפנימו שמועמדים, שכל מרכולתם היא היומרה לנצח את נתניהו, יסיימו את חייהם הפוליטיים כמו גנץ, חולדאי וניסנקורן, או שגם בסיבוב הבא נמשיך עם מצעד הכוכבים הנופלים. תקומתה של מפלגת העבודה מן המתים, כרגע אמנם בקטנה אבל בהמשך אולי תקומה משמעותית יותר, היא אולי סימן קטן לחזרת השפיות למערכת הפוליטית. הלוואי.
