ישראל הגיעה לנקודה הקריטית במאבק בקורונה. אמנם אף אחד לא אומר זאת (ודאי לא נבחרי הציבור ואנשי מערכת הבריאות), אבל הסבטקסט הוא מאד ברור. מתחת לפני השטח כבר נלחשת האמת שאף אחד לא רצה לומר אותה ולהודות בה במשך שנה שלמה: זה לא תלוי רק בממשלה, זה לא תלוי רק במנהיגות הפוליטית.
זה בוודאי אינו תלוי בנתניהו. אפילו לא בנגיף הבריטי. אמנם הופעתו יכולה להסביר משהו על התפשטות המגפה, אבל הרושם הוא שההיתלות בווריאנט המיובא הזה כהסבר לתופעת התחלואה הגבוהה, מוגזמת. זהו לכל היותר השעיר לעזאזל שלנו, וטוב שהוא קיים ולו משום שהוא פוטר אותנו מעצמנו או מאחריות על עצמנו. הפעם זה באמת תלוי רק בנו. כחברה, קהילה, אזרחי המדינה ובני אדם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מה קורה במודיעין עילית? כשמוטציית השקרים כבשה את החדשות
– יום חדש-ישן: הפלסטינים מחדשים קשרים עם ארה"ב
– צפו בדיון על בנט: הטראומה מאחוז החסימה והיחסים עם הציונות הדתית
כאן גם מונח הכישלון הגדול שלנו: אנחנו עצמנו. שוב מתברר, ולא לראשונה, כי בני האדם אינם יצורים נשגבים כל כך ביחס לשאר הקיום הביולוגי על פני כדור הארץ. נטועים בתוך תבניות קבועות מראש ומקובעים בהרגלים שסומנו אי-שם, כסוג של תלמים חרושים בהם מעוצבים התודעה והפעולה האנושיים. כל סטיית תקן, כל שינוי באופי ובדמות המערכת המאלצת את האנושות ללכת בדרך אחרת – כמעט ונגזר מראש לכישלון, ומלווה בהתנגדות אוטומטית לכל מעשה, רציונאלי ככל שיהיה, שהוראתו היא הצורך בחישוב מסלול מחדש והליכה בין התלמים ולא בתוכם.
זה הסיפור כולו של ההתמודדות האנושית והישראלית עם הקורונה. הסיפור הזה מתמצה בחוסר הרצון והיכולת להשתנות, והוא בעוכרינו. אגב, זה לא שאנחנו היושבים בציון כל כך גרועים. יש גרועים מאיתנו. ראו את העולם המערבי כולו ואת מדינות החירות הדמוקרטית במערב אירופה ובארה"ב. שם החירות משגשגת שבעתיים וגם המצב הבריאותי והכלכלי הרבה יותר גרוע. ראו גם את מדינות העולם השלישי בדרום אמריקה. לא משהו שאפשר להתפאר בו.
אבל זה לא מנחם, כי חצי נחמה היא נחמת הטיפשים. ניסו לאכוף עלינו סגר שלישי ולהשאיר אותנו בתוכו זה שבועות בודדים. אפילו ניסו להסביר את ההיגיון והרציונל שלו. אבל היגיון, הסבר, לוגיקה הם כולם מונחים של עולם שאף פעם לא פועל עד הסוף על בני אדם. כמו שכולכם ודאי יודעים כבר הוענק פרס נובל על העניין הזה (כמעט בדיוק). ממתי בני אדם מתנהלים לפי דפוסי היכר רציונליים.
והנה כי כן, מתברר שהמודרניזם שתלה את יהבו באדם ובהחלטותיו המושכלות לא ממש מוכיח את עצמו בהקשרים הנוכחיים של המגפה, ולצערנו גם בהקשרי הזמן והמקום הנוכחיים. כולם כאן חגגו בסגר הלא-סגר השלישי. זה לא רק החרדים ואל תאמינו או תקנו את המשמעויות הסמויות שעולות מתוך המסגור התקשורתי. הוא פוליטי בעיקרו ורווי יצרים מהסוג הגרוע ביותר. כולם פשעו כאן. גם הקהילות המובחנות כמו החרדים והערבים אותם ראיתם באירוע ההלוויה בטמרה ולפני כן בחתונות ובחגיגות, אבל גם החילוניים "הצדיקים". את אלה אתם כמעט לא רואים על מסכי התקשורת, כי בניגוד לקהילות המובחנות כמו החרדים והערבים שכל הפרת סגר היא אירוע קהילתי, הפרות הסדר של החילונים הן חמקמקות עד כי בלתי-נראות. שם "המגעים" לא נעשים בקבוצות גדולות אלא בקפסולות ליברליות קטנות, בין משפחות ובין חברים.
אז אחרי שכולם פירקו את הסגר, החריבו אותו, הסבו אותו לגבינה שוויצרית ובאמצע האשימו את מי שניתן להאשים (הווריאנט, החרדים, ראש הממשלה, המנהיגות והמשטרה) נגמרו התירוצים ונשארנו רק עם האמת (ואולי גם עם החיסונים). לאמת הזו – קוראים אנחנו. הסגר הלא-מסוגר יוסגר ברמה כזו או אחרת בתחילת השבוע ואז נישאר עם מגבלת עצמנו. נשאר עם חוש האחריות שלנו על עצמנו. עומדים לגורלנו. כי אנחנו נקבע מי יחיה ומי ימות. לא רק הממשלה, לא שר הבריאות ולא המוטציות.
אלה איבדו מזמן את היכולת להרכיב ולשנות לנו את הדי-אן-איי, והציבור כולו עומד עכשיו באותה צומת שבו הוא נדרש להחליט עבור עצמו ועבור בני משפחתו האם לשמור על "כללי הברזל" או להמשיך ברמת ההפקרות הנוכחית שיש בה מידה לא מבוטלת של הכחשה עצמית וחוסר רציונליזם. כל אחד מאיתנו, בהחלטותיו האישיות, יקבע עתה אחרי ש"הגננת" תשחרר אותנו מהריכוז – את גורלו ובעצמו. כל אחד יצטרך לעשות את שיקוליו האישיים והמשפחתיים.
אלה אינן בשורות טובות במיוחד. אם העבר מלמד את פני העתיד, אזי אין אנו צועדים בדרך שיש בה גאולה כלשהי. ההפך הוא הנכון. עם זאת, ניתן למצוא נחמה בטענה כי עם מתן האחריות בא לרוב המעשה הראוי. אנחנו מכירים היטב את התיאוריה הזו שמעוגנת בעולם החינוכי והניהולי. האופטימיים שבנו יבחרו כנראה את החלופה השנייה, או שכרגיל ימתינו לחודש מרס 2021 לבואו של משיח שיציל אותם מעצמם.
