מורשת ינקלביץ': לייצג בגאווה את משרד התפוצות

הצוות של שרת התפוצות עומר ינקלביץ' לא תמיד אהב את היוזמה שלה לקיים "קבלת שבת" או "מלווה מלכה" כמעט מידי שבוע עם קהילה יהודיות בעולם. המיזם דרש מהם עבודה בסופי השבוע, וכמו בכל אירוע – בוודאי אירוע בזום – היו תקלות של הרגע האחרון. העובדה שרבים מאנשי לשכתה שומרי שבת הפכה את העניין למאתגר אפילו יותר עבורם. מבחינת ינקלביץ', זה היה החיבור שלה ל"שטח" בשעה שהשמיים הסגורים לא אפשרו לה להכיר פיזית את הקהילה היהודית הבינלאומית.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סגרו אופציות: המפלגות שלא רצו להתאחד
– "הגננת" עזבה, ואנחנו נשארים לבד עם הקורונה
– "אבן נגף": בימ"ש מחק הישענות על חוק הלאום מפסק דין

קבלות השבת האלה מאפיינות אולי יותר מכל את החודשים האחרונים במשרד בראשותה; היא ביקרה בחו"ל בסך הכול פעם אחת, בלוס אנג'לס, וגם זה כמעט ולא יצא לפועל בעקבות המצב הבריאותי הסבוך בישראל ובארה"ב. לעומת זאת, היא בילתה שעות ארוכות בזום. אולי בגלל זה היו שכינו אותה "שרת הזום". היא גם יזמה אינספור סיורים וירטואליים בעשרות קהילות יהודיות ברחבי העולם. אז מצד אחד, היא חוותה יותר שטח בפרק זמן קצר מכל שר תפוצות אחר אולם, היא לא הצליחה לראות בעיניה את המתרחש בקרב הקהילות היהודיות.

בכל כנסי הזום, האירועים ובשיחות שלה עם ראשי הקהילות. ינקלביץ' נאמה בפני רבים אולם לא ברור עד כמה היא השאירה רושם בנאומיה על המשתתפים בתפוצות. ינקלביץ' מדברת המון על אחדות, על עם ישראל – מסרים חיוביים מאוד, אך גם לא מורכבים במיוחד.

אף אחד מהשרים בממשלה היוצאת לא כיהן זמן ארוך במיוחד, שכן הממשלה הושבעה במאי 2020, ועברו מאז פחות מעשרה חודשים. אולם ישנם שני אלמנטים מרכזיים שהפכו את התקופה הקצרה של ינקלביץ' כשרת התפוצות לטובה: ראשית, היא הייתה שרה במשרה מלאה, דבר שהיה כה חסר לתחום. נפתלי בנט היה שר תפוצות מצוין, שבתקופתו התרחשו הרבה מאוד דברים חיוביים, אלא שהוא היה עסוק בלהיות שר בתיקים בכירים יותר, ולכן נושא התפוצות נדחק.

האלמנט הנוסף הוא שהיא נקטה באסטרטגיה שמאפשרת את המשכם של מיזמים שכבר היו קיימים במשרד. לעיתים קרובות שרים חדשים מבקשים למחוק את שעשה השר הקודם, ואילו כאן, היא לא פיטרה את המנכ"ל דביר כהנא – המנכ"ל הוותיק ביותר בממשלה, שמונה על ידי נפתלי בנט בשנת 2013 – ונתנה לו להמשיך להיות ה"מנהל בפועל" של המשרד. כל הפרויקטים שכהנא יזם ובנה לאורך השנים המשיכו. גם למנהלות החדשות שהוקמו בצרפת ובישראל (בשיתוף עם ארגון גשר) מיזמים השרה ינקבליץ' אפשרה להתקיים, זהו פרויקט שנחשב להישג יפה – גם אם לא יזמה אותו בעצמה.

תביעות האצבע של ינקלביץ' ניכרות במספר פרויקטים כגון שילוב של חרדים בפעילות המשרד ואף השקעה כלכלית במיזמים שיחברו בין הציבור החרדי לתפוצות. גם נושא החינוך היה חשוב לה, אם כי כהנא כבר קידם מספר פרויקטים בעולם החינוך הפורמלי כבר קודם לכן.

ינקלביץ' הצליחה להעביר החלטת ממשלה המעגנת את נושא התפוצות בצורה מסודרת וממלכתית יותר. בנוסף, לזכותה תירשם הקצאת 50 מיליון שקלים של הממשלה לסיוע לקהילות היהודיות סביב משבר הקורונה. טרם ברור אם אותם 50 מיליון ש"ח – שרובם היו אמורים להיות חלק מהקמת "משרד חינוך עולמי" כהגדרתה – אכן יצליחו להגיע ליעדם במסגרת מיזם משותף עם מט"ח, אבל אין ספק שהלב היה במקום הנכון.

פרויקט נוסף מבית היוצר של ינקלביץ' הוא מבצע החיסונים לניצולי השואה שאמור להיות מבוצע על ידי ארגון "שלום קור" – חיל השלום היהודי. אלא שכלל לא ברור אם מיזם כזה יוכל להתרחש. בנוסף, המיזם זכה לביקורות רבות בארץ ובעולם – בגלל המורכבות של חיסון אזרחים שאינם ישראליים ברחבי העולם, ועל ההשלכות המדיניות שייתכן שיהיו לכך.

ינקלביץ' חזרה ואמרה כל הזמן שהתקשורת והציבור הישראלי לא מקדישים מספיק זמן לנושא התפוצות, אך היא פספסה הזדמנות לנצל את מעמדה מול כלי התקשורת בישראל, ולנסות ולקדם את החשיפה לאותן קהילות. ינקלביץ' הייתה סרבנית ראיונות סדרתית, זאת בעקבות העובדה שנכוותה לדבריה מהתקשורת בעקבות פרסומים עם טענות והשמצות סביב קשריה עם יו"ר כחול לבן בני גנץ – אותם היא הכחישה בראיון למקור ראשון.

אם כן, ינקלביץ' הייתה שרת תפוצות טובה כיוון שהיא ייחסה חשיבות לנושא, ולא ראתה בו מקפצה או אבן דרך לתפקיד נוסף. היא כיבדה את השחקנים השונים, גם אלו שחששו שלא תסכים להיפגש איתם. בשיחות סגורות כינתה את ראש התנועה הרפורמית בישראל גלעד קריב בתואר "הרב", ונפגשה עם נציגי התנועה תכופות. בתחילת הדרך ניסו בתקשורת החרדית להראות שהיא נפגשת עם רפורמים ולכן איננה חרדית ומצד שני עיתונאים מהתקשורת הכללית ניסו להראות שהיא לא נפגשת עם רפורמים באירועים שונים ומועלת בתפקידה. בפועל, היא אכן נפגשה, אבל לא רצתה לעשות מזה עניין.

כאמור, קשה מאוד למדוד הישגים של פוליטיקאי ששימש בתפקיד זמן כה קצר, בטח בתקופת הקורונה. אין ספק שינקלביץ' יכלה להיות שגרירה יותר אקטיבית של העולם היהודי בישראל, וייתכן והיה עליה גם לנסות ולהעביר מסרים מורכבים יותר בשיחותיה, מאמריה והרצאותיה למרות שזה לא פשוט.

הארגונים היהודיים היו שמחים אם בממשלה הבאה, יהיה גם שר תפוצות במשרה מלאה, ואולי – זו תהיה המורשת של ינקלביץ': תפקיד שר התפוצות לא חייב להיות מוצמד למשרד ממשלתי אחר, ואפשר לכהן כשר או כשרה בגאווה – מבלי להתנצל ומבלי להרגיש "שר סוג ב'".