הפזמונאי דורון מדלי הוא אחד הפוריים ביותר בישראל בשנים האחרונות כשמאחוריו שורה של להיטים כמו "מהפכה של שמחה", "שבט אחרים ואחיות", TOY ורבים נוספים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כמו עמוד ענן במדבר: ללכת, בלי פחד
– מחנות שיקום וחינוך צבאי: התוכנית לילדי הרחוב במצרים
– תעזבו את רינה מצליח: החברה החרדית חייבת לפעול פנימה
ב-2006 ביצע אייל גולן את "אם יש גן עדן", שיר שכתב מדלי על אימו ועל משאלת הלב שלו לשוב ברגעים קשים אל בית ילדותו. השיר המרגש הושמע ברדיו וזכה להצלחה רבה. המוזיקאי עילי בוטנר, ידיד קרוב של מדלי, פנה אליו אחרי הצלחת השיר ואמר לו "איזה מדהים מה שקרה עם אמא! בוא נראה מה יקרה אם תכתוב שיר על אבא?".
דורון מדלי החליט שזאת בעצם "משימה כתיבה" והתחיל לכתוב: "אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך". בשיר הוא שיבץ קטעים וזיכרונות נוסטלגיים מסיפורי הילדות שלו ומסיפורי ילדות ששמע מחברים. התוצאה נמסרה לשלומי שבת, וב-2007 הוא ביצע את השיר שהפך לאחד משיריו המוכרים ביותר, הצליח מאוד ונגע בליבותיהם של מיליוני אבות ובנים ישראליים.
"אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך
על כל מה שראיתי בפניך
על השלווה ללא מילים
הניחוחות והצלילים
הכל היה כל כך יפה בעיניך
אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח
אני הלכתי וניסיתי לנצח
ולא תמיד הבנתי איך
כי לא הכל הולך
אני שונה ממך אבל מאד כמוך"
(מילים ולחן: דורון מדלי)
המוזיקה הישראלית מלאה בשירים שנכתבו מהורים לילדיהם, אך שירים שנכתבו מילדים להוריהם נדירים יותר (אני לא מתכוון לשירים שמוגדרים כ"שירי ילדים" כמו "לאבא שלי יש סולם" וכו' אם כי גם להם יש לעיתים משמעות נסתרת ועמוקה). הסיבה לכך היא שכתיבת שיר על אבא או אימא זו משימה מורכבת. על הבן או הבת הכותבים לפתוח עם עצמם כל נקודה בחיים בה ההורים השפיעו עליהם, ולהרכיב מכל זה מכלול שלם של רגשות. זו משימה נפשית קשה מאוד, והתוצאה לרוב לא חד משמעית. גם בשיר הזה, כמו שירי אבא ואימא אחרים, נמצאים יחד אהבה, געגוע, כאב, סליחה, והמון עניינים לא פתורים. שיא המורכבות מופיע בבית האחרון של השיר:
"אבא, הזמן עבר ולא דיברנו
אבא, סלח לי
לקח לי זמן כדי להבין – אתה שייך לי
כמו שאני שייך לך
כמו שאני אוהב אותך
בוא לא נשמור בפנים יותר ונדבר"
מצוות כיבוד הורים מופיעה בפרשתנו כחלק מסט המצוות החשוב והמפורסם ביותר – עשרת הדיברות. נהוג לחלק את עשרת הדיברות לשתי קבוצות של חמש מצוות: הקבוצה הראשונה כוללת את המצוות שבין אדם למקום, ובראשם האמונה באל והאיסור על עבודה זרה, והשנייה כוללת את המצוות שבין אדם לחברו כמו איסור על רצח, גניבה וניאוף. באופן מפתיע מצוות "כבד את אביך ואת אימך" שייכת דווקא לקבוצה הראשונה, ובשונה משאר הדיברות נוסף לה שכר שמובטח למקיימים: "למען יאריכון ימיך". מדוע כיבוד הורים נחשב כמצווה שבין אדם למקום ולמה מקבלים עליה שכר?
אחד ההסברים לכך טוען כי המצוות שמופיעות בקבוצה השנייה הן כולן מצוות הדדיות. למשל "לא תרצח" – כשם שאסור לי לרצוח כך לאחרים אסור לרצוח אותי, וכך גם בגניבה, ניאוף, עדות שקר וחמדת דבריו של אחר. לעומת זאת המצוות בחלק הראשון אינן הדדיות. עלינו להאמין בה' ולא לעבוד אחרים למרות שהוא לא עובד אותנו (וגם לא עובד בשבילנו), אסור לנו לשאת את שמו לשווא בעוד שמנו שלנו אינו קדוש כלל, וגם השבת, עליה אנחנו צריכים לשמור, אינה (בפשטות) שומרת עלינו בחזרה.
גם כיבוד הורים אינה מצווה הדדית. ההורים שלנו לא מחויבים בכבודנו. אבל השוני בין מצווה זו לקודמותיה הוא שההורים שלנו אינם אלוהיים וקדושים אלא בשר ודם כמונו. מסיבה זו כיבוד הורים היא מצווה קשה במיוחד. עלינו לצאת מגדרנו ולהתייחס להורינו בכבוד וביראה בלי ציפייה לקבל יחס כזה בחזרה, עלינו לבקש מהם סליחה ולסלוח להם בלי שיבקשו, וזו מצווה שאנחנו מחויבים לקיים במשך שנים רבות.
המצב המבלבל בו אנחנו מחויבים בחוסר הדדיות כלפי בני אנוש הוא חריג ועל כן זוכים בשכר על קיום המצווה החשובה הזו. כמו שלומי שבת ודורון מדלי שמשאירים את משקעי העבר של אבא, ומחליטים פשוט לחזור ולדבר איתו כי הם מכבדים ואוהבים אותו. גם אנו, אם נזכה לקיים את מצוות כיבוד הורים במלואה, נזכה לחיים ארוכים ובריאים יותר.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
