אחרי משבר חריף שהעם שיצא ממצרים טרם ידע כמותו, הצליח המנהיג לפתור את הבעיה ולמצוא פתרון: ייבוא יומיומי של חומר מיוחד וחדשני, שיחולק בחינם וללא הגבלה לכל בני ישראל. שמו: מָן. אחרי כמה ימי בלבול, עקיפת תורים והתנפלות על עודפים ללא צורך, נכנס מערך המן לפעולה שוטפת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חלפה עם הרוח: האם חיסלנו את השפעת?
– סיבוב בעין פקוחה ברמות־השבים
– מורשת ינקלביץ': לייצג בגאווה את משרד התפוצות
כל מה שבני ישראל התבקשו לעשות, היה להישמע להוראות ולהשתמש במן בהתאם להדרכת הרשויות. שיעור המשתמשים במן הלך ועלה, ועם ישראל נראה כראשון באזור המדבר שעומד לצאת מהמשבר החמור, שלפי המומחים מתרחש אחת למאה שנים.
עמים אחרים מסביב הביטו בקנאה על המן שמגיע באופן סדיר למחנה בני ישראל, בעוד אצלם בוקה ומבולקה. כל הניסיונות להוריד גם אצלם מן משמיים נתקלו בקשיי אספקה שונים ומשונים. איכשהו הצליח עם ישראל הקטן להוביל לבדו את טבלת השימוש במן, כשמאחוריו כל השאר.
אלא שאז החלו הבעיות. שמועה ראשונה שנפוצה במחנה טענה כי לאחר נטילת המנה השנייה (שנאספה בשישי) מתחילות תופעות לוואי כמו תחושת גרגירי חול שמגרדים בכל הגוף. עוד בטרם הספיקו הגורמים הרפואיים במחנה להזכיר לכולם שהם נמצאים במדבר ושתחושת גרגירי חול בגוף היא טבעית לגמרי ולא מסוכנת בשום צורה, נפוצה שמועה שנייה ולפיה כל אחד מאוכלי המן מרגיש בפיו טעם אחר.
כת מתנגדי המן – עכשיו כבר היה ברור שיש קבוצה מאורגנת כזו – טענה שהמן משבש את חוש הטעם, וכי זהו רק תסמין ראשון לכשלים גופניים אחרים שיבואו לאחר מכן. עלתה גם התהייה כיצד בכלל נותנים לנו חומר שאיש לא ניסה קודם: "האם עם ישראל הוא שדה ניסויים?", שאלו מי ששאלו.
יומיים אחר כך כבר סער המחנה בעקבות ידיעה על כך שבשבט ראובן לא נרשמו בימים האחרונים הריונות חדשים, וששיעור אוכלי המן בשבט הזה הוא מהגבוהים ביותר. המשפט "המן גורם לעקרות" הפך לשיחת היום של האזור הדרומי במחנה ישראל. רק בייבי־בום שהתרחש בשבט ראובן תשעה חודשים לאחר מכן הצליח למוטט סופית את השמועה העקשנית וחסרת השחר, שלא לדבר על כך שילדים המשיכו להיוולד בשאר חלקי המחנה, שגם בהם המשיכו שאר השבטים להשתמש במן באחוזים גבוהים.
בעוד מנהיגי המחנה מנסים ליצור אווירה רגועה ולהציל את העם, המשיכו חברי הכת לזרוע ספקות על גבי ספקות. בתוכנית "שש עם עמוד האש" הובאה בהרחבה עדותה של בת לשבט יששכר, שסיפרה בעיניים קרועות כיצד אחיה נפל למשכב לאחר אכילת מנה מהמן. אף שאחותה הגדולה עמדה לידה ואמרה "איזה נפל למשכב, הוא פשוט דפק שנ"צ כמו בכל יום וקם אחרי שעתיים", ידעו חברי הכת לחתוך את החלק הרלוונטי ולהריץ אותו ברחבי המחנה.
הספק הלך והזדחל. אף שכולם ראו בעיניים כיצד שיעור הרעב יורד ככל שהשימוש במן עולה, דבר לא שכנע את המתנגדים. כמעט מדי ערב הם התאספו מחוץ למשכן עם שלטי "לך לך" – מחווה ספרותית נאה של אנשי ספר שמות לפרשה מספר בראשית – וקראו למשה רבנו להתפטר. עכשיו כבר היה ברור שזהו מאבק פוליטי בין אנשי "רק משה" לאנשי "רק לא משה", והמחנה כולו נקלע לסערה חברתית גדולה בצל משבר תזונתי הולך ומעמיק. ואלוקים? הוא הסתכל מהשמיים ונעצב אל ליבו. עד מתי תהיו עם קשה עורף, חשב לעצמו וספק את כפיו.
מלחמת הסברה
אז נכון, המשל לא דומה לחלוטין לנמשל. בנימין נתניהו אינו משה רבנו, והחיסון לקורונה לא נפל עלינו מהשמיים. אבל כן, כשחיסון ביעילות של 95 אחוזים מגיע עד לפתח המרפאה השכונתית שלך בתוך פחות משנה מפרוץ המגפה, זהו לא פחות מנס. נס שעם ישראל הקטן זכה לקבל לפני כל העולם כמעט, בכמות שמספיקה לכולם, נס שלפחות כיום ידוע בתור הדבר היחיד שיכול להוציא את העולם כולו ממשבר הקורונה.
רוב הציבור אכן מכיר בניסו, והולך להתחסן. אבל בשולי המחנה יש קבוצות שמטעמים שונים החליטו להילחם בחיסון, ובעצם להילחם בציבור הישראלי. יש מי שעושים זאת מסיבות פוליטיות. הבחירות קרבות, והצלחת מבצע החיסונים עשויה לשרת את בנימין נתניהו והליכוד. זה אולי נכון, אבל האם זהו שיקול רציני בשאלות של חיים ומוות?
יש מי שמוחם נשטף בהבלים פסאודו־מדעיים, ויש מי שתמיד יהיו "אנטי" כדי להיות מגניבים, יוצאי דופן או השד יודע מה שייתן להם יותר תשומת לב ולייקים. בימים האחרונים אפילו פורסם שכמה מהם מזמינים תורים לחיסון בכוונה "להבריז" כדי שמנות ייזרקו לפח. עד כמה רשעים ארורים הם יכולים להיות?
האנשים הללו הם סכנה אמיתית לסיכוי שלנו לצאת ממשבר הקורונה. זו מלחמה שלא קשה לנצח בה – די שיצליחו לשכנע אחד מכל ארבעה ישראלים בתיאוריות המופרכות שלהם, וכולנו נמשיך להיות תקועים עם הנגיף הארור הזה עוד חודשים ארוכים.
כדי שזה לא יקרה, צריך להיאבק בהם בכל הדרכים הכשרות. כל אחד בגזרתו הפרטית, המשטרה במקרים של עבירה פלילית, וכמובן התקשורת, שחלקים בה מתמכרים בחדווה ובהפקרות לכל דבר שטות, הבל ורעות רוח שמכחישי הקורונה מפיצים.
כל אחד מאיתנו יכול וצריך להיות אור קטן. מכירים מישהו שמתלבט, שחושש, שקבע תור למנה השנייה אבל החליט לא ללכת? דברו איתו. הסבירו לו. האמת לצידכם, וכל המידע קיים וזמין. וכמובן, אם טרם התחסנתם, רוצו להתחסן. יש מספיק מן, כלומר חיסונים, לכולם.
