בלי חדווה חתם בצלאל סמוטריץ' על האיחוד עם עוצמה יהודית ונעם. אנשיו הפיצו הודעה לקונית לתקשורת על "בלוק טכני", ולא טרחו לצרף תמונות של רגע החתימה. בעוצמה יהודית ובנעם התחושה הייתה חגיגית יותר. ההודעה בישרה על "ריצה משותפת", לא טכנית, ולכתבים נשלחה גלריית תמונות של לחיצות מרפקים ברוח התקופה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חלפה עם הרוח: האם חיסלנו את השפעת?
– "אבן נגף": בימ"ש מחק הישענות על חוק הלאום מפסק דין
– המנצחים, המפסידה והשאלות: הציונות הדתית סוגרת רשימה
סמוטריץ' ביקש לאחד את הציונות הדתית הקלאסית מאחוריו, וקיבל חרד״ל בשלשה טעמים. כשהכריז על עצמו כראש הציונות הדתית (אולי כדאי לשקול לשוב ל"איחוד מפלגות הימין" הישן והטוב) הוא ראה בחזונו רשימה ממורכזת שהוא הסמן הימני בה, לא כזו שחבריה מאגפים אותו מימין. בין תלמידי הרב כהנא לתלמידי הרב טאו הוא הפך פתאום לפנים המתונות של הרשימה, שלא בטובתו.
כבר ביום שהכריז מיוזמתו על הפרידה מבנט היה מי שהעיר לו שדרוש אומץ רב, או יהירות, כדי להתנתק מימינה ובו זמנית להמשיך את הווטו על בן־גביר, אבל סמוטריץ' היה משוכנע שיצליח לסחוף את המיינסטרים הסרוג באופן שיכריח את עוצמה לפרוש או להצטמק.
השינוי בעמדתו נבע גם מהקשחת התנאים של חגית משה, שזיהתה את הצורך שלו בה ועשתה לסמוטריץ' מה שסמוטריץ' עשה לבנט, וגם מלחץ כבד של ראש הממשלה. נתניהו הבטיח שריון לנציג האיחוד הלאומי ברשימת הליכוד, ותפקידי שרים לסמוטריץ' ולחגית משה בלי תלות במספר המנדטים שיביאו, העיקר שיתאחדו ויעברו את אחוז החסימה. ניצול מרבי של כל קולות הימין עד האחרון שבהם הוא תנאי בסיסי לתוכנית ה־61 של נתניהו.
בפעם שעברה שבה ההרכב הזה רץ ב״איחוד מפלגות הימין״ הוא הניב חמישה מנדטים, אבל הפעם הסיכון גבוה יותר: התוספת של מפלגת נעם עשויה להתגלות כמינוס אלקטורלי מרחיק קולות, וגם הדומיננטיות של עוצמה יהודית הייתה אז פחותה בהרבה. בן־גביר הוצב אז במקום השביעי ולא השלישי, ואת הבית היהודי הוביל הרב רפי פרץ, פוליטיקאי חדש מהניילונים – טייס, רב צבאי, ראש מכינה, מוערך ומוכר פי כמה מהיו"רית החדשה של הבית היהודי. גם אווירת ההתגייסות "להציל את הבית" אחרי נטישת בנט ושקד איננה. הפעם בנט לא נטש את מפלגת הציונות הדתית אלא היא אותו. אך הרשימה שהציג דווקא נעשתה סרוגה יותר, עם שבעה מבני הציונות הדתית בעשירייה הראשונה.
ואפרופו ימינה, נדבך חשוב באסטרטגיה של נתניהו הוא השארת בנט על הגדר. 61 המנדטים שמסתמנים כבר עכשיו בחלק מהסקרים נשענים על כך שבנט מביא קולות לא־ביביסטיים, אולם אינו שולל ישיבה עם נתניהו במקרה שהוא המשלים ל־61. בליכוד חששו מאיחוד סער־בנט ברגע האחרון, אבל בנט מיהר להגיש את הרשימה כדי להימלט מאיחוד אחר, ולחסוך את הטלפונים מהרבנים ומהעסקנים שינסו לשדל אותו להציל ברגע האחרון את סמוטריץ', את חגית משה או את שניהם.
במצב שנוצר, סמוטריץ' יצטרך לנהל מסע בחירות ממוקד קהילות. קואליציה של האיחוד הלאומי, הר המור, תומכי עוצמה עשויה להיות גבולית, והתקווה שלו נשענת על החיכוכים ביהדות התורה: עבודה נבונה תניב לו כמעט את כל קולות חב״ד, חסידות גדולה בלי בית פוליטי מובהק, שאנשיה בדרך כלל נודדים ומתפצלים בין ש"ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית והאיחוד הלאומי. מפלגה תורנית וימנית מאוד תשאב אותם. הוא יחזר אחרי קהילות חרדיות נוספות שאינן מוצאות את עצמן במחנה החרדי, החל בפורשי גור בהנהגת הרב שאול אלתר ועד כיסא רחמים של הרב מאזוז, שאמנם שב לש"ס, אבל מאז ההרפתקה של מפלגת יחד נחשב לנטע זר. הקרעים ברחוב החרדי עשויים להפוך לדבק של סמוטריץ'.
הפוליטיקה הפנימית ביהדות התורה מספיקה לפרנס מערכת פוליטית שלמה. כדי לצלול לנבכי ההסכמים, הרוטציות, הבריתות והבגידות בשבעת המנדטים של היהדות החרדית האשכנזית דרוש מוסף פוליטי עב כרס. גוש המצביעים היציב ביותר בפוליטיקה הישראלית, שתופח בהתאם לקצב הגידול הטבעי, מכיל תתי־גוון ורסיסי סיעות ומפלגות שכדי לעמוד על ההבדלים ביניהן יש לחזור שנים רבות אחורה, לשורשי מחלוקות החסידים והמתנגדים.
הקרב בין דגל התורה הליטאית לאגודת ישראל החסידית הסתיים בכניעה מוחלטת של ליצמן. גפני יקבל הן את המקום הראשון ברשימה והן את ועדת הכספים בכנסת הבאה. יו״ר אגודת ישראל, סוחר ממולח בדרך כלל, נאלץ להתקפל בחזית הזאת כדי לרכז כוחות בחזית שנפתחה בביתו פנימה: מאיר פרוש, המייצג את החצרות הקטנות, וישראל אייכלר, המייצג את חסידות בעלז, ביקשו לשנות את סדר המיקומים. אייכלר נדחק למקום ה־8 שנחשב ספק־ריאלי, וטוען כי חצרו, בעלז, גדולה מחצר ויז'ניץ, ולכן יש לשדרגו אל המקום השישי על חשבון ח"כ יעקב טסלר, איש ויז'ניץ. המאבק בין החצר הרומנית לחצר הגליציאנית היה נותר עניין פנימי בחדרי חדרים, אלמלא הפומביות שנתנו לו ליצמן ופרוש כשהתקוטטו בזעף ובעקיצות מול המצלמות. בצעד חריג, אדמו"רי מועצת גדולי התורה כפו על האדמו"ר מגור בוררות בדין תורה, לאחר משאל טלפוני. ידה של חסידות בעלז הייתה לבסוף על העליונה, אבל הנזק כבר נעשה.
החיכוך הפנימי הפומבי הזה מצטרף לתפקוד־החֶסֶר של הנציגים החרדיים בימי הקורונה, ולכעס כלפי הממסד שכולל כעת לא רק את מדינת ישראל אלא גם את המפלגות החרדיות. בימים כתיקונם, ההצבעה בבחירות היא רכיב זהות חשוב בזרם החרדי המרכזי. שלשול הפתק בקלפי לאחת המפלגות החרדיות הוא המצווה התרי״ד, "ועשית ככל אשר יורוך", המכניסה גם את השוליים לקולקטיב החרדי (מלבד הקנאים, שאינם זקוקים להוכיח את חרדיותם), ויעידו שיעורי ההצבעה הגבוהים בכל הריכוזים החרדיים, הרבה למעלה מהממוצע בישראל.
הפעם זה עלול להיות אחרת: חברי כנסת ביהדות התורה מזהים את הכעס נגדם. הסקרים חוזים להם התחזקות לשמונה מנדטים, בסיוטי הלילה הם חוששים מהתכווצות לשישה. הצעירים החרדים מאבדים סבלנות אל מול השיתוק והאלם שאחז בנבחריהם במהלך מגפת הקורונה, שעדיין מטלטלת את העולם החרדי. חלקם עשויים לזרום לסמוטריץ', אחרים פשוט יישארו בבית. אי הצבעה היא המחאה הברורה ביותר, ודאי בשנה של התרחקות סמלית בין החברה החרדית למוסדות המדינה. מנדט אחד פחות ליהדות התורה הוא גם מנדט אחד פחות לקואליציית ה־61 שנתניהו מנסה לגרד.
אצל האחות החרדית המזרחית, ש"ס, משעמם במובן הכי חיובי של המילה. דרעי הציג השבוע את הרשימה, והשלים את מהלך חילופי הדורות ההדרגתי שהחל במערכות הבחירות הקודמות: סגן השר איציק כהן, המכהן בכנסת מאז 1996, הכריז על פרישה מהחיים הפוליטיים. גם סגן השר משולם נהרי, שנבחר לראשונה ב־1999, נשלח באותה הדרך. כתב האישום (בכפוף לשימוע) נגד יו"ר המפלגה דרעי לא משאיר את חותמו בסקרים או בהרכב הרשימה: מוקף בחבורת צעירים (יחסית), דרעי עדיין אינו מסמן יורש.
הנעשה בשמאל מבשר טובות לנתניהו. גל הפרישות המרשים של מי שלא מצאו את מקומם ברשימות הוותיקות והחדשות – ניסנקורן, יעלון, שמולי, חולדאי, שלח – צמצם אמנם את שרפת הקולות בגוש אבל עדיין יש פוטנציאל: הריצה הנפרדת של מרצ והעבודה, עם פערי העמדות האידיאולוגיים הבלתי נראים, מסוכנת.
היא עלולה להסתיים כשאחת מהן תחת אחוז החסימה. גנץ עדיין צף עם ארבעה מנדטים, הודות לתפקידו הפריטטי בהחלטות על הקורונה, אבל אפילו תקציב הבחירות השמן שלו לא מבטיח שיוכל לשרוד לאורך הקמפיין. גם ירון זליכה עם הרשימה הכלכלית עלול להפוך לפייגלין של השמאל.
וכמובן, הפיצול במשותפת הוא "וין־וין" לנתניהו: אם רע"מ לא תעבור, הייצוג הערבי בכנסת יתכווץ מ־15 מנדטים, אולי אפילו לתשעה. ואם רע"מ בפנים, משוחררת מכבלי המשותפת, מנסור עבאס עשוי להיות שותף כמעט לכל עסקה פוליטית שתיתן לו השפעה. 1,400 קולות חסרים בימין עמדו בין נתניהו ובין ממשלת 61 במועד א' של הבחירות. ייתכן שמספר קולות דומה שיחסר לשמאל, יסלול את הדרך לניצחון במערכה הרביעית.
