במסגרת פרויקט המשפיעים של מוצש התפרסם כאן טור תחת הכותרת "ישנן בנות", שהתייחס למיעוט הנשים ברשימה, ובעצם האשים אותן בכך. נתחיל בכך שאנו "נשים" ולא "בנות". בהתאמה ל"גברים" ולא "בנים", בהתייחס לראש המל"ל או ראש השב"כ או ראש תנועות הנוער.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חיסונים וננו־כמוסות: חזית המחקר בדרך לניצחון על מחלת הסרטן
– צפו: אלבום רביעי והופעה של "קובארי"
– "קרעים של אישה" נוגע ברגשות האנושיים ביותר הקשורים בלידה והורות
במבט מסביב ניתן להבחין כי יש יותר ויותר נשים דתיות לאומיות שמשפיעות ומובילות את החברה הישראלית והמדינה. הן מובילות ומחוללות שינויים משמעותיים בפני החברה הישראלית. נשים מבריקות ומומחיות בתחומן, נחושות בדרכן ומנהלות במסירות את האיזון שבין הקריירה למשפחה. לצידן, נשים דתיות לאומיות, שמצליחות בהגשמת חלומותיהן המקצועיים והאישיים גם בלי להתהדר בתואר משפיעניות, וגם זה טוב וראוי לציון לא פחות.
הן שם, בכל התחומים – חינוך, הנדסה, פוליטיקה, מדע, תקשורת, רפואה, חברה, כלכלה, הייטק, אמנות, אקדמיה, עסקים, רווחה, תיאטרון ולימוד תורה. הן שם למי שמחפש, אך זה בהחלט לא מספיק. נשים דתיות נמצאות בתת־ייצוג כמעט בכל התחומים, ולשם כך בדיוק נולדה המחאה.
"התעסקנו יותר מדי במחאה ולא בהתפתחות אישית" הוא טיעון תמוה, שהרי המחאות, לאורך כל שנות ההיסטוריה, הן שאפשרו לנשים בכל מקום בעולם ובישראל בפרט להתקדם ולהתפתח. לכל מה שנראה היום נורמה, קדמו מחאה ומאבק של נשים חלוצות ואמיצות: זכות בחירה, שכר שווה, גישה לעמדות הנהלה, הזכות להיות בעלות עסק ועוד. מהפכות היסטוריות, ובפמיניזם הדתי בפרט, סללו דרך ופרצו תקרות זכוכית עבור הבאות בתור ועבור החברה כולה. כך, לפני שני עשורים, ייסדה קבוצת נשים דתיות ובראשן פרופ' חנה קהת את ארגון קולך, על מנת להשמיע קול ייחודי הקושר בין העולם הפמיניסטי לעולם הדתי ההלכתי. המהפכה התקיימה במקביל לצמיחת נשים בלימוד ובעשייה, ובטח לא תפסה מקום על חשבון הזדמנויות לאיוש תפקידים בכירים, אלא הכשירה את הקרקע בכך שסימנה מנהיגות וערערה על הנורמות הקיימות ביחס לנחיתותן של נשים. המהפכה יצרה שיח ציבורי, תוכניות חינוך, מסלולי הכשרה, עיצוב מדיניות וקידום חקיקה. יוזמות וארגונים צמחו והתפתחו לגורמי התמחות בנושאים אלה, והביאו לשינוי המציאות. אנחנו לא עושות זאת, כפי שטען המאמר באופן מופרך, כדי להכניע ארגונים גבריים. אנחנו פועלות משום שמדובר בזכות טבעית למימוש עצמי, להגשמה, לצדק. נשים משכילות ומצטיינות כייעוד, נפתחות לעוד אפשרויות ורואות את האופק הרחב שחצבו עבורן נשים מהפכניות. הן שואפות להיות חלק משפיע בכל תחום דתי או אזרחי, משירות צבאי ועד תפיסת עמדות בכירות או שותפות בריטואלים דתיים. בדיוק כמו גברים, הפתעה! יש בהן כאלה ששואפות להנהגה, להובלה, ויש אחרות ששואפות למקום פנימי יותר. הטענה שלפיה התרכזנו בניסיון להוכיח את עצמנו במגרש של הגברים היא חוסר הבנה מהותי בנוגע למטרות של הפמיניזם. זו התגייסות לנרטיב שפשוט מבטל את המניע הנשי, מייחס לנשים מניעים זרים וחותם את הגולל על השינוי המתבקש. הגיעה העת להכיר בכך שלשינוי חברתי של ממש דרושה מעורבות של מגוון נציגי החברה, גברים ונשים, כחלק מקהילה שפועלת להבראתה ולתיקונה באמצעות התייחסות שוויונית והכרה בצורך ובזכות של אישה להביא את עצמה לידי ביטוי, כרצונה, בדיוק כמו כל חבר אחר בקהילה.
ולסיום – בואו נודה, שגם בלימוד התורה הדרך עוד ארוכה. חוסר השוויון בלימוד התורה קיים למשל בחינוך, למשל אצל תלמידות בית ספר יסודי ותיכון שלא זוכות להיקף שעות הגמרא הזהה לתלמידים. הוא קיים גם בתחום ההכרה המקצועית ובאפשרויות התעסוקתיות, כאשר למדניות בוגרות מסלולי ההכשרה המתקדמים אינן מוכרות ואינן מוסמכות לתפקידים ציבוריים בתחום הדת. מהפכת לימוד התורה ניכרת בפריחת המדרשות ובקשר שהתחדש בין נשים צעירות לארון הספרים היהודי, אך הפער בין לימוד תורה לנשים ובין לימוד תורה לגברים עדיין גדול ממדים, לפחות אצל רוב הלומדות. שלא לדבר על תקרת הזכוכית הנמוכה ברוב בתי הכנסת, שבהם הנשים עומדות מאחורי המחיצה, הרחק מההתרחשות המרכזית סביב בעלי התפילה והקוראים בתורה, ובימים אלו אף מחוץ לו.
בעוד שיש כאלה שמצאו את המהפכה והשינוי במניינים שיתופיים, קיימות נשים רבות שעדיין נאלצות להיאבק על מקומן הבסיסי בבתי הכנסת האורתודוקסיים הקלאסיים – החל בתנאים פיזיים הולמים בעזרת נשים ועד להשתתפות בהיבטים הלא־טקסיים של ניהול בית הכנסת.
ועוד משהו. בפעם הבאה, כשאתם מחפשים נשים מחוללות שינוי, תרימו טלפון. הן נהדרות! ויש רבות שנשמח לספר לכם עליהן.
