רבים טוענים כי בחירתה של מרב מיכאלי לראשות העבודה הפיחה חיים חדשים במפלגה. ובכן הם צודקים. זו לא אותה המפלגה שרבים מכנים אותה "המפלגה שהקימה את המדינה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מג"ב הכריז מלחמה נגד טרור בקבוקי התבערה
– עו"ד של אלוביץ': "נראה כאילו מישהו יושב וצוחק עלינו"
– "צו דרקוני": בג"ץ ידון בעתידו של משק אחיה בבנימין
בעבר מפלגת העבודה סימלה את הפרגמטיות המדינית לצד שמירה על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עבור כלל המנהיגים שעמדו בראשה בעבר, מבן־גוריון ועד אהוד ברק, היה הנושא המדיני ביטחוני אבן יסוד לקיומה של מדינת ישראל. היא הייתה מפלגה שייצגה את הזרם המרכזי של החברה הישראלי, אשר שואף לשלום עם ביטחון ולשמירת האיזון החשוב בין יהדות לדמוקרטיה. אך כיום, לאחר שהשמאל הקיצוני השתלט על מפלגת העבודה, היא לא יותר ממפלגת שמאל קיצוני שולית, אשר ממוקמת בין מרצ לרשימה הערבית המשותפת.
רבים במפלגת העבודה קיוו שדמות רצינית שמייצגת את תנועת העבודה וערכיה תתגייס להוביל את המפלגה, לאחר שעמיר פרץ הביא אותה אל סף בית הקברות הפוליטי. אך כלל הדמויות שהתאימו ל-DNA שלה כמפלגת מרכז-שמאל מובילה, מאהוד ברק ועד עמוס ידלין, סירבו לקחת את המושכות.
המצב הזה השאיר מועמדת אחת בלבד שקיבלה לידיה את ההנהגה, על מגש של כסף. מיכאלי אמנם זכתה ברוב עצום בפריימריז ליו"ר, כאשר קיבלה 77.5 אחוזים מהקולות, אך היה זה ניצחון פירוס. בפועל, לא רק שמולה לא התמודד אף מועמד בעל שיעור קומה פוליטי וציבורי, אלא שחברי המפלגה בחרו להצביע ברגליים. בעוד בבחירות הקודמות ליו"ר המפלגה אחוז ההצבעה עמד על כ-65, הרי שבפריימריז האחרונים השיעור עמד על 26 בלבד. זו הייתה הבעת אי אמון אדירה מצד חברי המפלגה, שכנראה כבר הבינו כי אין לה כל תקומה.
הסיפור חזר על עצמו גם בבחירות לרשימת המפלגה לכנסת שנערכו בשבוע שעבר. 40 אחוז בלבד מחברי המפלגה באו לממש את זכותם, ואליהם הצטרפו עוד 8,000 איש בימים האחרונים. אך כאשר מסתכלים על רשימת העבודה לכנסת ה-24, מבינים כי משהו רקוב בממלכת דנמרק, וכי מפלגת העבודה שינתה את פניה לחלוטין.
בדומה לבחירות יושב ראש המפלגה לא ראינו אף דמות ציבורית ידועה בעלת כוח אלקטורלי שמתמודדת בפריימריז לרשימה לכנסת, למעט כמובן חברי הכנסת לשעבר עמר בר-לב ונחמן שי. בנוסף, כמעט כלל המתמודדים בפריימריז היו עסקני ופעילי מפלגה, וכמעט ללא מצטרפים חדשים מוכרים בעלי רקורד עשייה משמעותי בחברה הישראלית.
גרוע מזאת, וכאן זקני מפא"י בטוח מתהפכים בקברם ומי מהם שעדיין חי לוקח בוודאות כדור נגד בחילה, הרי שתוצאות הבחירות מראות כי השמאל הקיצוני השתלט על מפלגת העבודה. כיצד ניתן להסביר את העובדה שבעוד חבר הכנסת לשעבר נחמן שי, בעברו דובר צה"ל שזכה ב-6,684 קולות בקרב חברי המפלגה, וסיים שישי בפריימריז, מיד אחריו זכתה מועמדת אלמונית ב-6,269 קולות, אשר הביעה תמיכה בפעיל ארגון טרור מהג'יהאד האסלאמי, אותו ארגון שביצע את הפיגוע בצומת בית ליד בינואר 1995 בו נרצחו 21 ישראלים. אותה מועמדת, שממוקמת ברשימת העבודה לכנסת במקום השביעי, גם העלתה פוסט עם תמונתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עם חבל תלייה.
מיכאלי טוענת שזו מפלגת מרכז־שמאל. אולם כשהיא החליטה שלא לצרף את רון חולדאי או עופר שלח לרשימה היא החמיצה הזדמנות להעניק לאמירה הזו תוקף. איחוד שכזה היה מרחיק את העבודה מהתווית השמאלנית בעידן מיכאלי. אולם חטא היוהרה של יו"רית העבודה, המבושמת כעת מהסקרים שתמיד מחמיאים בתחילת הדרך, הוביל אותה לבחור למשוך את מפלגת העבודה חזק שמאלה, דבר שירחיק ממנה מצביעי מרכז-שמאל שיעדיפו לבחור בגנץ, לפיד או סער.
למפלגת העבודה בראשות מרב מיכאלי אין שום קשר למפלגת העבודה ההיסטורית. מדובר כיום במפלגת שמאל קיצונית שולית שרחוקה מלייצג את הזרם המרכזי של אזרחי ישראל. נראה כי למרות האופוריה ואווירת ההתחדשות שמורגשת בסביבת יו"ר המפלגה מרב מיכאלי, בפועל היא נאבקת מול מרצ על אותו קהל בוחרים קטן. העובדה הזאת עשויה להביא אותה אל מתחת לאחוז החסימה.
