אני לא יודעת איזו סוג של תעודה הילדים שלכם קיבלו במחצית הזו. אני מניחה שפיהקתם מאוד לנוכח הגעתה ואולי כעסתם שהמנהג הפרימיטיבי הזה של חלוקת תעודות עדיין בתוקף בעידן הקורונה, כאשר אין בו ממש תועלת. בעיקר, אם אתם מורים ונאלצתם למלא תעודות לתלמידים שלכם בהרגשה שהכל פה מוזר ומגוחך ולמי אכפת מהתעודות האלו בכלל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דו"ח אמ"ן: איראן במרחק שנתיים מפצצה גרעינית
– בנימין הורגן: "היה מאבק ארוך, אסתר הייתה פייטרית"
– היהדות האורתודוקסית מתקשה לעכל את מותם של רבניה הבכירים
אז גם אצלנו זה היה ככה, בערך. אני אומרת בערך כי בכל זאת הייתה לי נחת, הרבה נחת מהלמידה מרחוק של ילדיי בסגר הנוכחי. הם למדו, השקיעו וביצעו את כל המשימות ללא יוצאת מן הכלל, גם את המורכבות ומתישות שבהן. הכל בזכות אישה אחת. סבתא אחת: אימא של רזיאל, אילנה שבח.
אילנה מורה בחסד כבר מעל עשרים שנה, והרבה מאוד תלמידים עברו תחת ידיה המסורות והנאמנות. מבלי להכיר אותם אישית אני בטוחה שהם זוכרים אותה בעיקר לטובה. בשנה האחרונה אילנה, שנמצאת רגע לפני פרישה, לימדה את עצמה באומנות יצירתית וכשרונית שלא ראיתי כמותה, להתאים את ההוראה שלה למציאות החדשה. בכל יום היא מתפעלת את הזום של תלמידיה, את הווטסאפ, שיחות הווידאו, משחקים מתוקשבים ולמידה אינטראקטיבית, הכול מהבית ומהמחשב שלה.
היא מוודאת עם תלמידיה מה שלומם, ואם הם לא נכנסים לזום הוא מתקשרת אליהם ודואגת לשמור אותם איתה. בין לבין, בזמן תחזוקת הקשר של תלמידיה הפרטיים כנדרש, היא גם מוצאת זמן ללמוד, יום-יום, בוקר-בוקר, עם הילדים שלי.
אני לא יודעת איך היא עושה את זה ומאיפה הסבלנות האינסופית הזו לשבת כל כך הרבה שעות, כל פעם עם נכד אחר, אחרי שתלמידיה שלה סיימו לכלות את כל הזמן הפנוי שברשותה. מאיפה הכח והמוח להמשיך לשבת בחיוך ושמחה מבעד למסך ולהמשיך ללמד עוד ועוד ועוד מבלי להיבהל מעומס המשימות ההטרוגניות של כל ילד בכיתה אחרת.
סבתא אילנה היא נדירה. יוצאת מגדר הרגיל, ממצה את אהבתה אלינו בדרך היחידה שהיא יכולה כרגע, בהוראה. אני יודעת שהיא לא היחידה, אני יודעת שישנם מורים רבים שמנצלים את התקופה הזו כדי ללמוד מחדש איך ללמד, כדי לחזק את היחסים שלהם עם תלמידיהם הקרובים והרחוקים.
אני יודעת על מורים שנוסעים לבקר תלמידים אחת לכמה ימים, על מורות שמכינות משימות כל כך מיוחדות ומאתגרות שגורמים לתלמידים לקום ולתפקד כתלמידים, למרות שהמיטה עדין קוראת להם. גם הרב זאב, המלמד של הבן שלי עובדיה בכיתה א', מגיע אחת לשבוע לשנן איתו יחד עם עוד שלושה חברים אחרים כדי שלא ישכח את מה שרק התחיל השנה.
אנחנו תכף סוגרים שישה שבועות של סגר, שרובו התמקד בסגר מסגרות הלימוד בו הילדים בעיקר טיפסו על הקירות. אני חושבת שעם כל הכבוד לתעודה המאוד רצינית שהגיעה בימים אלו לתלמידי ישראל, את התעודה האמיתית יש לתת למורי ומורות השנה. אלו שממשיכים לצאת מגדרם למען תלמידי ישראל ועושים קצת יותר מהנדרש מהם כדי למנוע מהם ניוון מוחלט. ומבחינתי בראשן עומדת בגאון, חמותי אילנה.
