"רציתי לכתוב ציוץ מזועזע אבל אשמור את זה לרגע שהם יחתמו הסכם קואליציוני. למרות שלמי יש כוח להזדעזע כבר?!?" (אחמד טיבי על הסכם העודפים בין הליכוד למפלגת הציונות הדתית)
מסכן ח"כ אחמד טיבי. הוא כבר עייף מלצייץ בזעם על המהלכים שנרקמים בימין. אתמול (ד') חתמו הליכוד ומפלגת הציונות הדתית על הסכם עודפים וח"כ טיבי הזדעזע מכך שהנה, איתמר בן גביר זוכה ללגיטימציה מצד מפלגת השלטון, הליכוד, ואף נחתם הסכם הבנות בין שתי המפלגות הימניות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "אני לא באה לעשות מהפכה": דבורה עברון מונתה למנהיגה רוחנית בבר-אילן
– סבתא מלמדת בזום: חמותי ראויה לתעודת הצטיינות
– נתניהו יכול לנצל לטובתו את מאמצי ביידן לפגוע בו
נורא. איתמר בן גביר בדרך לכנסת. פעיל ימין קיצוני. אגרסיבי. עד לא מזמן הייתה לו תמונה של הרוצח ברוך גולדשטיין בסלון ביתו. לתלות תמונה של רוצח בסלון זה אקט קיצוני. אפשר בהחלט להבין חברי כנסת שמביעים זעזוע וביקורת מכך שאיש כמו בן גביר, פעיל פוליטי, שיודע להתסיס, ולהכעיס, ולהטריף בפרובוקציות קטנות וגדולות, וכן גם להסית לפעמים, בדרך לבית המחוקקים הישראלי.
אבל זה קצת מוזר שח"כ טיבי הוא זה שמזדעזע. כלומר, בן גביר אמנם תלה תמונה של רוצח בסלון ביתו. זה מוזר ומוטרף. אבל לטיבי אין בעיה עם לא מעט אנשים עם דם על הידיים. וכשצריך הוא גם יודע לתת להם כבוד. לחבק אותם, לנשק. לברך. לעלות אליהם לרגל ולהתכבד באבק מחבלים משוחררים.
יועצו של ערפאת לא זוכה למנת הבוז שהיא מנת חלקו של איתמר בן גביר. מר בן גביר הוא פעיל ימין קיצוני. טיבי הוא חבר כנסת ערבי ישראלי מכובד. מבחינת היחס התקשורתי אליו, הוא לא קיצוני ולא מוגדר ככזה. למעשה הדימוי שלו הוא של מנהיג ערבי ישראלי, פתוח, איש שיחה נעים לבריות. לא קיצוני. אפשר לדבר איתו על ריאל מדריד. במפלגות המרכז-שמאל היו שמחים למנותו לשר בכיר. אולי שר חינוך או שר המדע. הוא לא בן גביר. קיצוני. העברית שבפיו מצוחצחת וההומור שלו חביב ומשובח. הדימוי הקיצוני הוא ממנו והלאה.
למשל תראו את התמונה הזו בה חבר הכנסת אחמד טיבי משקה במרק חם איש זקן ועייף. כמה חמלה יש בתמונה הזו. כמה אבירות ועדינות. מן הסתם טיבי, רופא במקצועו, אומר לאותו זקן שהוא צריך לאכול. להתחזק. לשמור על בריאותו. תמונה יפה ואנושית ולכן גם אחמד טיבי מעלה אותה לפייסבוק שלו. והדרת פני זקן הלכה למעשה. ממני תראו וכך תעשו, יש לכבד את הדור הזקן. כך מעביר טיבי את המסר לדור הצעיר בתמונה אחת.
אבל ברור שטיבי לא מעלה את התמונה הזו רק כדי לספר לגולשים שהוא איש נחמד ועדין לבריות. יש כאן עוד נקודה. האיש הזקן שמבקש מטיבי לעצור מלמלא את צלחתו במרק בריא הוא למעשה רוצח. אדם שנטל חיים של יהודי.
מדובר באדם שעמד בראש חוליה שרצחה חייל ישראלי בשנות ה-80. לטיבי חשוב להראות את הכבוד וההדר לאיש הישיש והצנום הזה לא רק משום היותו שבע-ימים אלא שבעיניו הוא סמל פלסטיני לאומי להתנגדות למדינת היהודים. מאחורי מעשיו של ח"כ טיבי משתמע כי זה כבוד גדול למלא את צלחתו של האיש שנטל את חייו של חייל צה"ל. וזה המסר המרכזי שמבקש טיבי להעביר לדור הבא.
האיש הזקן בתמונה הוא סאמי יונס תושב ערערה שבצפון. בשנת 1980 בהיותו בן 51 החליט להצטרף לפת"ח ולבצע פעולת טרור על מנת להוכיח את נאמנותו לארגון. הוא שולח את שני קרובי משפחתו מאהר וכרים יונס לבצע פעולת טרור קטלנית. השניים חוטפים את חייל צה"ל אבי (אברהם) ברומברג, תושב זכרון יעקב, בצמת נחל חדרה כעשרה ק"מ מביתו. במהלך הנסיעה הם יורים בראשו ומשליכים אותו באזור פרדס חנה לדמם למותו. ברומברג לא נהרג מהירייה, הוא נפצע ממנה אנושות וכעבור ארבעה ימים נפטר.
על סאמי יונס, מפקד החוליה שרצחה את החייל אבי ברומברג ז"ל, נגזרו 40 שנות מאסר. על שותפיו לרצח נגזר עונש מוות שהומתק למאסרי עולם. סאמי יונס זכה לכבוד של "זקן האסירים" הפלסטיניים בכלא הישראלי. מכאן כבודו ותהילתו. בשנת 2011 השתחרר סאמי יונס בעסקת שליט. הוא יצא מהכלא בגיל 80 והצהיר מספר הצהרות על כך שפניו לשלום בין העמים. עם זאת, על רצח החייל הצעיר ברומברג יונס לא הביע התנצלות. בכתב האישום נגדו אמר "ראינו את הכובש, מה הוא עושה בגדה המערבית. אני ערבי פלסטיני, זה העם שלי, קרובי המשפחה שלי שם. אז רצינו לעזור להם להשתחרר מהכיבוש".
היום, שותפיו לפשע, מאהר וכרים יונס הם זקני האסירים בכלא. הרשות הפלסטינית העבירה אליהם, לפי ארגון "מבט לתקשורת הפלסטינית" קרוב ל-3 מיליוני שקלים וקראה על שמם רחובות וכיכרות בשטחי הרשות. כך יעשה לרוצחי חיילים יהודים. ח"כ אחמד טיבי בכבודו ובעצמו נאם בשבחם של מאהר וכרים יונס והלל אותם על הקרבתם וגבורתם. בעיניו מאהר וכרים יונס הם "סמלים המקריבים למען מולדתם".
אם כן, סאמי יונס משתחרר בעסקת שליט ואיתו משתחררים עוד כמה אסירים ביטחוניים ערבים-ישראלים. אחמד טיבי וחברי המפלגות הערביות לא מתבלבלים. הם קורנים מאושר. כל מחבל זוכה לקבלת פנים בעיר שלו, לפסטיבל המוני. לטיבי ברור שמדובר באירוע שיש להבליטו ולהנציחו. הוא לא מהסס ומעלה את כל התמונות מקבלות הפנים לאותם אסירים לעמוד הפייסבוק שלו. טיבי גאה במפגשים הללו. אז מה אם מדובר ברוצח חייל או משת"פ או סתם אחד שזרק רימונים על אזרחים ישראלים בחיפה? מדובר בסמלים פלסטינים שראוי להימצא בקרבתם.
ארבע שנים אחרי השחרור של יונס מהכלא הוא הולך לעולמו. טיבי שהעריץ וחיבב את דמותו של סאמי יונס, אדם שנטל את חייו של חייל צה"ל, הוציא את התמונה הבאה לרשתות החברתיות:
זו מודעת אבל מטעם מפלגתו של טיבי המבקשת להתאבל על מותו של האסיר הביטחוני. איש חשוב הלך לעולמו, טיבי מבקש להדגיש דרך מפלגתו שלו את הערכתו והוקרתו למחבל המשוחרר.
בעיניו של טיבי זה נורמלי לחלוטין להעלות תמונות ממפגשים ואירועים בהם הוא מבקר ונפגש, מעודד ומחבק מחבלים בדימוס. זה כל כך ברור וטבעי שהוא יעלה תמונה בה הוא סועד עם רוצח של חייל צה"ל. מה קיצוני בתמונה הזו?
אבל אם היינו מדמיינים מציאות הפוכה בה סמוטריץ' או בן גביר או כל חבר כנסת בליכוד שהיה מחבק רוצח בדימוס זה היה נתפס בעינינו כאקט קיצוני ומגונה. לעלות לרגל לאירועים בהם המונים חוגגים את שחרורו של אדם שנטל חיים של אדם אחר? זה באמת מזעזע וקיצוני.
אבל טיבי מרגיש מאוד בנוח להראות את חיבורו הטבעי לאנשים שנטלו חיים של ישראלים. יש לו פייסבוק והגולשים צריכים לדעת על מפגשיו עם אסירים ביטחוניים משוחררים. זה לא שהתקשורת תשחט אותו על מנהגו לחבק מחבלים משוחררים. ברוב מוחלט של הריאיונות, הוא לא יישאל על כך.
וזה כנראה כי הכי "הגיוני" שאדם שמתרועע וגאה בביקוריו עם מחבלים משוחררים, יטיף על זעזועיו מהסכמי עודפים בין הליכוד לסמוטריץ' ובן גביר שהוא האדם הכי "קיצוני" שרץ לכנסת היום בישראל. לא טיבי שמוזג מרק צח לאדם שרצח חייל צה"ל ואחר כך מעלה את התמונה הזו לפייסבוק שלו. אם כן טיבי ביקש להביע זעזוע מאיתמר בן גביר.
בשנת 1984 הומתק דינם של הרוצחים מאהר וכרים יונס – ממוות למאסר עולם. בעיתון "חדשות" ביקשו הוריו של החייל אבי ברומברג, להביע את כאבם וזעזועם מרוצחי בנו, שהם הם גיבוריו המופלאים של ח"כ אחמד טיבי.
אביו של החייל הנרצח, חיים ברומברג ז"ל אמר כי המתקת העונש תגרום למפלגתו של כהנא לגדול בבחירות ואולי הוא אף יצביע לו. "המשפט הזה יגרום לכך שכהנא יקבל 15 מנדטים ואני אדם שמצביע למערך באופן מסורתי", אמר האב בכאב ואשתו הסכימה. שניהם מן הסתם לא העלו בדמיונם שיבוא יום ומעריצי הרוצחים של בנם יכהנו בכנסת ויטיפו מוסר ממי צריך להזדעזע וממי לא.
