השבוע התקבלה החלטה בבית הדין הבינלאומי בהאג נגד ישראל. בית הדין אפשר לערבים תושבי יש"ע להגיש תלונות נגד ישראלים על פשעים שכביכול בוצעו נגדם. יש הסוברים כי החלטה זו היא אחת ההשלכות של בחירתו לנשיאות של ג'ו ביידן, אולם לא ניתן להתעלם מחלקה של התעמולה הערבית המאורגנת והממושכת נגד מדינת ישראל מאז הקמתה, בהחלטה זו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
"אני לא באה לעשות מהפכה": דבורה עברון מונתה למנהיגה רוחנית בבר-אילן
פרק נוסף של "רצח לבנון": מי הרג את לקמאן סלים?
נתניהו יכול לנצל לטובתו את מאמצי ביידן לפגוע בו
היו רבים שתהו כיצד בית הדין בהאג הוציא תחת ידו החלטה שכזו נגד מדינת ישראל, בשעה שבמדינות הסובבות אותה מבוצעים מעשי טבח אשר כלל לא הגיעו לפתחה של ערכאה זו. ייתכן שהתשובה לכך נמצאת במאמר תחת הכותרת "שליחותו של המשכיל הערבי במאבק בציונות", שנכתב לפני חצי מאה. "הוגה הדעות הערבי נקרא להציג את חרפת הציונות בפני העולם כולו ולחשוף את התנהגותה הנפשעת… הבה נשפוך אור על ציפורני היהדות העקובות מדם, למען יעמדו האנשים על הזיוף הרב בעצם הופעתו של היהודי כמושפל… כדי להסתיר את מהותו האמתית… אשר אינה יודעת רחמים כשהיא עטה על טרפה".
מאמר זה מופיע בספרו של ראש אמ"ן לשעבר האלוף (במיל'), פרופ' יהושפט הרכבי "לקח הערבים מתבוסתם", שבו מקובצים הרעיונות שהעלו הוגי דעות ומשכילים ממדינות ערב בעקבות מפלתם במלחמת ששת הימים. במאמר אחר בספר זה, תחת הכותרת "כיצד ינצחו הערבים?" מכונה ישראל "אויב בוגדני, המבצע שחיטות מתועבות ופשעים אשר תצילנה אזני האנושות לשמעם". לעומת היהודים, "אנו [הערבים] בכל תולדותינו", כותב מחבר המאמר, "הקפדנו על הלכות דרך ארץ ונהגים אשר העלו את קרן אומתנו… אל תגרור אותנו איפוא התנהגותם הברברית של אויבינו אל אובדן אנושיותנו".
היפוך תפקידים זה, שאותו הפיצו משכילים אלו, שבו האנסים מחברון בתרפ"ט, ורוצחי שיירת הל"ה ומגני כפר עציון מקפידים על "הלכות דרך-ארץ", מוסבר ע"י פרופ' הרכבי ביסוד הפסיכולוגי של "השלכה", שלפיו "הם מייחסים לנו מה שהיו מתאווים לעשות לו היה המצב הפוך".
יש לציין כי מאמצי ההסברה הערביים נערכו ביוזמת ברית המועצות ובהדרכתה. בספרו של פאול לנדוי, "האנטישמיות נשק מדיני", מופיעות דוגמאות לשיתוף פעולה תעמולתי בין בריה"מ למדינות ערב שגם בו ניתן למצוא את יסוד ה"השלכה".
לנדוי תיאר כיצד סוכנות הידיעות הרוסית טאס"ס העתיקה ידיעה מעיתון לבנוני שבו סופר כי "רופאים מערב־גרמנים באו לתל־אביב וירושלים כדי לעקר גברים ונשים מבין הערבים", ומצטט דיווח מרדיו מוסקבה ש"כאלף קצינים ופושעי מלחמה נאצים מאמנים את צבא ישראל".
הדוקטרינה הסובייטית, שלפיה פעלה התעמולה הערבית, יכולה להסביר את יעילותה כפי שהיא משתקפת בהחלטה שהתקבלה בהאג. עם זאת ייתכן שניתן היה לעקר את התעמולה הזו אילו מדינת היהודים הייתה מעריכה נכונה את עוצמת השפעתם, מאבחנת את אופן פעולתם ופועלת בהתאם.
גם על עניין זה עמד הרכבי בספרו כאשר כתב: "תהיה זו אשליה עצמית אם לא נכיר בכך שהערבים זכו בהצלחות הסברתיות גדולות, דווקא הודות למתינות שהם משווים לדבריהם… ישראל לא הצליחה להבליט עד כמה מתינות זו היא מדומה ומעושה… כל עוד תהסס ההסברה הישראלית להבליט את חומרת העמדה הערבית… יקשה לגלות את הסתירה וההטעיה שבעמדה הערבית. מעצבי המדיניות אצלנו חששו, כנראה, שמא הצגת העמדה הערבית בכל חומרתה תביא לקיפוח אפשרויות השלום. אם בעבר נבנתה ההסברה הישראלית מקיצוניותם של הערבים, הרי כיום נתהפכו הדברים".
החידלון הישראלי בתחום ההסברה והתודעה, כפי שתיאר הרכבי, לא רק שלא השתנה במשך למעלה מחמישים שנה אלא אף החמיר, ויש לכך השלכות על הלגיטימיות של המדינה. ביטוי אירוני למצב התודעתי נתן הרכבי עצמו, כאשר נפל למלכודת "המתינות המדומה" של הערבים, כשבריאיון ב-94' אמר: "בראשונה הופיעו מאמרים של סופרים ערבים שמתייחסים בחיוב לקיום מדינת ישראל. סופרים מצרים, נגיב מחפוז ואחרים. ראיתי זאת בעצמי והתחלתי לדווח על זה…"
הרכבי, שגדל עם ערבים, יכול היה להבין את אורח המחשבה העומדת מאחורי יסוד ה"השלכה", ולמרות זאת התעמולה הערבית היעילה הצליחה להשפיע אפילו עליו. כל זמן שהחברה הישראלית לא תבין את התרבות והלך המחשבה הערבית לעומקה אין לה סיכוי לנצח במאבק התודעתי שהחלטת בית הדין הבין לאומי בהאג היא אחת מהשלכותיו.
