המלצת הלא דוקטור: קחו את המחטים בפרופורציות

את החיסון הראשון שלי קיבלתי לפני חודש וקצת באחד ממתחמי האאוטלט של החיסונים, בימים שהרגשנו שכל חיסון שהושלך לפח הוא כישלון לאומי אם לא אסון המכבייה. לפני שבועיים הגעתי למתחם החיסונים בהרצליה כדי לקבל את החיסון השני. הייתה תחושה של סוף באוויר, מין מסיבת סיום של נגיפים. הקהל היה שילוב של בני שישים פלוס שרוצים לחזור לחיים והיפוכונדרים בני ארבעים שרוצים להנמיך את ההיפוכונדריה שלהם.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תם עידן המשיחים בפוליטיקה
– כי אין בעולם כמו השקעה של אבא
– אריה שיף: הסיפור היה יכול להגמר אחרת

בתוך ארבע דקות מהרגע שנכנסתי לאוהל החיסונים הכניסו אותי לאחות, לילה, ערבייה נחמדה במיוחד. היא צחקה איתי חמש דקות על סיפורי האימה שמפחידים בהם אנשים מפני תופעות הלוואי של החיסון השני. "לקחתי יום חופש כשעשיתי את שלי כי הייתי בטוחה שארגיש כמו אחרי קפיצת בנג'י בלי חבל", היא אמרה. "אבל בסוף לא היה כלום, אל תדאג, יהיה בסדר". דקירת מחט.

האמת, בלי קיטש, זה היה מרגש. רק לפני שנה ישבתי במרפסת עם שירן בסגר פסח ואמרתי לה שאין לי מושג לאיזו תקופה אנחנו הולכים, אבל יש לנו יתרון כי עברנו לידת תאומים ומה לעזאזל יכול להיות קשה יותר מזה. היא צחקה קצת, ופחדה קצת, ואמרה שיהיה בסדר. אני לא חושב ששנינו תיארנו לעצמנו שאת השנה הזאת נבלה רוב הזמן עם מסכות על הפנים וילדים על הספה בבית, בלי גנים.

אומרים שלפני המוות כל החיים עוברים לך מול העיניים. כשהמחט של לילה חדרה את העור הלא שזוף בעליל שלי, כל השנה הזאת עברה לי מול העיניים. הרגעים הקשים, הפחדים, הכיף עם הילדים, החגים בלי אמא, החיים בלי אבא, המסכות, הבידודים, המטושים. הכול נחתם בדקירה קטנה, שלפחות מבחינתי גוללה נגיף גדול מהלב.

אני אקח עשר מנות

אבל עם קשה עורף וקל מקלדת אנחנו, וחיסונים שהיו אמורים למרוח לכולנו חיוך ענק על הפנים הפכו פה לזרקור על תופעה שכל מי שיש לו ילדים קטנים מכיר: מתנגדי החיסונים. ולפני שאכנס לנושא, חשוב לי להבהיר. יש שלוש קבוצות עיקריות בשיח החיסונים. הקבוצה הגדולה והמרכזית היא קבוצת "יאללה, מבחינתי תזריקו לי עשר מנות, רוצה לחזור לחיים שלי כבר". אחריה יש שתי קבוצות: קבוצת "האמת, זה קצת מלחיץ", והקבוצה שזוכה לכותרות הרבות ביותר, "מישהו רוצה להרוג את כולנו וכלי הנשק שלו הוא חיסונים". העוול הגדול נגרם לרוב לקבוצה השנייה. אלה החוששים, אנשים שלא מתנגדים אידיאולוגית לחיסון אבל מפחדים, מתוך תמימות אמיתית וחוסר ידע. אני מכבד את הקבוצה הזאת, וגורלה יוכרע במאבק בינינו ובין הקבוצה השלישית, המתנגדים הפנאטים.

לא תכננתי להשתלב בקמפיין "רוצו להתחסן". לא חשבתי שאני יכול להשפיע במשהו. אבל התחילה איזו שיחה בוואטסאפ של הגן, והתעוררה סערה כי חלק מאנשי הצוות לא רוצים להתחסן. אז כתבתי פוסט בפייסבוק על הנושא, ולמדתי שעם כל הכבוד לכך שאנחנו ארבעים יום לפני בחירות, אין נושא שמוציא מאנשים יותר רגשות מאשר נושא החיסונים.

נכתבו יותר מאלף תגובות לפוסט. אם הייתי צריך לחלק לאחוזים: 80 אחוזים תומכי חיסונים, 10 אחוזים חוששים ועוד 10 אחוזים מתנגדים, אבל אני חושב שמעולם לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות נאצה אלימות על פוסט פוליטי. וכבר כתבתי פוסטים מרגיזים על פוליטיקה, כן? ובכל זאת, נדמה לי שתיבת ההודעות שלי בפייסבוק מעולם לא התמלאה ככה במילה "נאצי". הרגשתי שאני כלוא במוח של סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן רגע לפני שהוא כותב נאום לערב יום השואה.

אבל היו גם הרבה תגובות אחרות. אנשים שלא הכרתי בכלל כתבו לי "יופי שאתה מעודד אנשים להתחסן", או "תהיה חזק למרות התגובות", וגם "לך כבר יא נאצי, תפסיק להרוג אנשים עם חיסונים". נראה לי שדווקא כשגיליתי את הדרייב המוגזם של המתנגדים, החלטתי להכניס קצת דרייב בעצמי ולהיכנס לזה בכל הכוח. סוף־סוף אני מתמיד בקבוצת ריצה, ועוד כזאת שלא דורשת ממני ללבוש בגדי ספורט, קבוצת "רוצו להתחסן".

אם אני צריך לנתח את טיעוני מתנגדי החיסונים: לרוב מדובר בקשקוש, משהו שנע מ"רוצים להכניס לנו שבב לווריד" ל"ביל גייטס רוצה להשתלט על העולם ולדלל אוכלוסין", דרך "הבונים החופשיים, חייזרים ודני רובס רקחו מזימה שטנית". הטיעון הכי טוב: "הכול מזימה של חברות הפארמה". אני רק שאלה: אם חברות התרופות הענקיות חברו לביל גייטס ורקחו מזימה זדונית, לא נראה לי שדווקא קובי שדמי מחולון יעלה על זה. אבל יש גם שאלות רציניות, וצריך לענות עליהן – בהומור אם אפשר.

תשובות קשות

אנחנו לא יודעים מה השפעות החיסון לטווח ארוך – נכון, אבל מיום ליום אנחנו יודעים שדווקא למחלת הקורונה יש תופעות לא פשוטות שנשארות איתך זמן לא ידוע אחרי ההחלמה. חוץ מזה, אני יודע למשל שיותר מדי לאפות עם שווארמה עלולות לגרום לתופעות לוואי לא פשוטות לטווח ארוך, ואותי זה לא עצר.

החיסון עלול לפגוע בפוריות – אנחנו שנה עם ילדים בבית. יש אנשים שייקחו את החיסון אם יגידו להם שזה לא רק חשש.

אני לא מכניס כל דבר לגוף שלי – יחסית לעם שהחטיף הלאומי שלו הוא ביסלי גריל, אתם אנשים די אנינים.

"הרב" יובל אשרוב אמר – אם עשרות אלפי רבנים היו מסכימים על משהו ביהדות, ופתאום היה בא איזה אורתופד ואומר שהם טועים, הייתם מקשיבים לו?

קורונה היא לא מחלה מסוכנת לצעירים – אחלה נושא לשיחה בארוחת שישי עם סבתא.

החיסון לא מונע הדבקה – ככל שהזמן עובר יש יותר ויותר מחקרים שמוכיחים שהוא כן מונע הדבקה. אני יודע, הסעיף הזה פחות מצחיק, אבל אל תהיו קטנוניים בזמן מגפה עולמית.

בקיצור, לפני שנה ישבנו כולנו במרפסות, התפללנו שנזכה להמשיך לנשום וגיחכנו על חולי צרעת והמחלה הקלה שלהם. מאז קצת התפכחנו והבנו שזו מגפה חמורה, אבל צריך לקחת דברים בפרופורציות. ודווקא הדרך הזאת, של הפרופורציות, צריכה להיות זאת שתריץ אותנו להתחסן.

יאללה, רוצו.