עניין שילובן של נשים במפלגות חרדיות נתפס כעניין חרדי פנימי. הטענות שעולות שוב ושוב מתייחסות לכך שנושא הרשימה הוא עניינם של מצביעי וחברי המפלגה, ומי שרוצה יכולה לרוץ ברשימה עצמאית. אנחנו השוק חופשי ושהטובה ביותר תנצח. אבל האמת היא שזה ממש לא עניין פרטי של בוחרי ובוחרות יהדות התורה וש"ס, ובטח שלא של חברי הכנסת. זהו עניין ציבורי מובהק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– 2023 או 2039? כך תדעו מתי יגיע תורכם להתחסן בעולם
– המאבק בגניבות הנשק: "הפורצים יודעים שלא יעשו להם כלום"
– בגלל קרבות אגו: גנץ לא מצליח לממש את הבטחתו ללוחמים
בסוף השבוע שעבר הוגשו הרשימות לכנסת ה-24, ומתוך כל המפלגות ורסיסי המפלגות שהוקמו רק אישה אחת ממוקמת בראש רשימה, ואחוז המועמדות במקומות ריאליים רחוק מאוד מחלקן היחסי באוכלוסייה. רק כדי לסבר את האוזן, בכנסת האחרונה כיהנו בו זמנית רק 31 נשים מתוך 120, בסך הכול 25.8 אחוזים מכלל חברי הכנסת. לא רק שאין שום תמיכה חוקית לשילוב שוויוני של נשים, מדינת ישראל מאפשרת למפלגות להדיר נשים מרשימתן בצורה עקרונית ומוצהרת.
המפלגות החרדיות הן שותפות מלאות לממשלה ולכנסת, והדרת הנשים מהרשימה משפיעה על הרכב הוועדות והמשרדים הממשלתיים ומנציחה את הפער בין נשים לגברים בקבלת החלטות הרות גורל.
טענה נוספת מציעה לנשים חרדיות לרוץ ברשימות לא חרדיות. מספיק להעיף מבט קצר על מה שקרה למי שניסתה לעשות את זה. חברת הכנסת והשרה עומר ינקלביץ' מילאה את הפונקציה הזאת במערכות הבחירות האחרונות, ומעבר לשימוש בכלי הישן והמוכר של הצגתה כלא חרדית, היא חטפה מערכת ביזיונות אישיים נמוכים ביותר שאף גבר במעמדה לא היה סופג. בשיא ההתקפה, תוכנית רדיו העלתה לשידור את אימה של עומר, וקטעה את השידור בצדקנות רק אחרי דקות ארוכות של שיחה הזויה ובלתי ראויה בעליל, כשהיא מספקת חומר עסיסי לאתרי רכילות זולים ושפלים.
מופעי היריבות הפוליטית שראינו לאחרונה בתוך המפלגות החרדיות על דיוקי מיקום בתוך הרשימה, מוכיחים דבר אחד – ההתנגדות לכהונת נשים אינה מונעת מעיקרון דתי כלשהי, היא בראש ובראשונה שמירה על הכוח בידיים גבריות.
נשים חרדיות במפלגות חרדיות זו לא דאגה של פמיניסטיות חרדיות, זו דאגה של כל אישה במדינת ישראל. זו דאגה של כל אחד ממשלמי מיסים שכספו מממן מפלגות שפוגעות בערך השוויון ונותנות לו לגיטימציה. כל אחד ואחת עושים את הבחירה שלהם בקלפי, אבל זה לא מספיק כדי להתגבר על הבעיה.
כמו ההתקוממות על ייצוג לקיצוניות מימין ומשמאל, ההתקוממות על היעדר נשים ממפלגות חרדיות כעקרון מוצהר, צריכה להיות של כולנו.
