לפני חודש וחצי, ימים אחדים אחרי שגדעון סער הודיע על הקמת מפלגתו החדשה, נפגשו חברי כנסת מתחתית הרשימה בליכוד עם ראש הממשלה נתניהו. הם הביעו חשש שסער יגנוב מנדטים רבים מהליכוד, והם יישארו מחוץ לכנסת. נתניהו ביטל את הדברים, והתייחס לסער בזלזול בוטה. לפי נתניהו מדובר בבלון נפוח שילך ויאבד אוויר עד הבחירות, ויתייצב במקרה הטוב (שלו) על תשעה מנדטים. "סער ראש הממשלה?" גיחך נתניהו. "אתם לא יודעים מה קורה במדינה הזאת? איך אנשים מחליטים בסוף? ככה מחליפים מנהיג? ככה מחליפים מפלגת שלטון? זה לא קורה כל כך מהר".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– רגשות מעורבים: בגוש הימין לא יודעים איך לאכול את בן גביר
– המאבק בגניבות הנשק: "הפורצים יודעים שלא יעשו להם כלום"
– 2023 או 2039? כך תדעו מתי יגיע תורכם להתחסן בעולם
האנשים שישבו עם נתניהו לא ממש נרגעו, אבל ככל שעובר הזמן מתברר שנתניהו שוב צודק. גדעון סער, שהתחיל ברעש גדול עם 22 מנדטים בסקרים, מאבד את כוחו בהדרגה והיום הוא עומד על 14 מנדטים, ויש סקרים שבהם הוא נמוך מזה. המפץ הגדול בימין הולך ונמוג לפי שעה. היועצים האמריקנים ששכר וגדודי הפרשנים הפוליטיים בארץ שתומכים בו באופן חסר תקדים כבר שנים ארוכות וגם בימים אלה, לא מצליחים לסייע לו כעת. וכל זה כאשר נתניהו מתעלם לחלוטין מסער ולא אומר עליו מילה אחת, מטוב ועד רע. עדיין.
סער הקים מפלגה שתעקוף את הליכוד מימין, אבל קיווה לקבל קולות גם של המרכז, בעיקר של מצביעי כחול לבן. הכיוון הוא אנשי ימין ממלכתי, מתנחלים וגם מי שסבור שנתניהו מבקש לחסל את שלטון החוק. סער גייס לרשימה שלו אנשי ימין בלבד, בהם כאלה עם ייחוס משפחתי מחייב שמתכתב עם הליכוד הישן, אבל סדר היום הכללי לא זורם איתו לפי שעה. המשפט של נתניהו העסיק את הציבור חצי יום ונכנס להקפאה עד אחרי הבחירות. הקורונה, הסגר והאירועים במגזר החרדי השתלטו על הכותרות. המרוויח העיקרי הוא יאיר לפיד, שכוחו גובר בהדרגה.
סער ניסה לתקן נזקים. אחרי שחזר ואמר כי המפלגה שלו היא ימין חזק, התחיל למתג אותה כמפלגת ימין־מרכז ולהבליט את יפעת שאשא־ביטון, ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החינוך בממשלה הדמיונית שלו. לפי הסקרים שהתפרסמו השבוע, הניסיון לא צלח. בשום סקר אין חזרה של סער למספרים של תחילת הדרך, גם לא קרוב להם. אולי זו כבר מגמה שלילית.
סער בנה את הקמפיין שלו על שנאה לנתניהו, וזו טעות נוספת. בניגוד לשמאל, בימין לא שונאים את נתניהו. גם האנשים שמתנגדים לנתניהו בימין ומחפשים כתובת אחרת לא חושבים שהוא אסון קולוסאלי לעם ולמדינה, ולא מתעבים אותו ברמה האישית כמו המפגינים בבלפור. הם יגידו שנתניהו שגה, התקלקל, הפך לתאוותן, שהוא מכופף את המדינה לטובת האינטרסים האישיים שלו. הכול נכון ומנוסח היטב במכתב הפרישה של זאב אלקין מהליכוד. אבל הטרמינולוגיה הבוטה נגד ראש הממשלה מרתיעה רבים. אנשי הימין המתלבטים לא אוהבים לראות את החרם על ראש הממשלה שהם בסך הכול מעריכים. אם בימים אלה קולות חוזרים מסער לליכוד, או עוברים לימינה של נפתלי בנט – הסיבה היא הקמפיין הנגטיבי הזה.
הטעות השלישית היא הרכב הרשימה של סער. האנשים שבחר הם אולי חכמים ופוליטיקאים טובים, אבל רובם גם אפורים ובעלי כריזמה של קוץ ודרדר. סער עצמו אינו סוחף מצביעים גדול, וכך גם לא אלקין, בני בגין, צבי האוזר או דני דיין. היחיד שעובר מסך היטב הוא יועז הנדל. תקווה חדשה של סער לא משדרת גם תוכניות ורעיונות חדשים, חוץ מאשר פרויקט אנטי־נתניהו.
הבעיה הגדולה ביותר היא ההיעדרות של סער מכל הסיפור של הקורונה. עד שהקים את המפלגה החדשה שלו הוא בכלל נעלם, איש לא שמע ולא ידע ממנו מאז הובס בפריימריז בליכוד מול נתניהו בדצמבר 2019. גם אחרי שפרצה הקורונה לא נרשמה אצלו יוזמה, לא נאום, לא סנטימנט ולא גילויי אכפתיות נוכח הטרגדיה בכיכרות ובבתי החולים. אגב, גם אלקין ויועז הנדל שהיו חברים בממשלת נתניהו לא רשמו פרקים מפוארים במלחמה במגפה. גם לא האוזר, יו"ר ועדת החוץ והביטחון.
סער לא תוקף את החרדים על הפרות החוק החמורות, וגם הם שומרים על כבודו. השבוע סיפר לי בכיר במטה תקווה חדשה כי יש לו איתם הסכם מוקדם. סער מכחיש
בקיצור, סער לא נלחם בתוך הליכוד נגד מחדלי הקורונה שכעת הוא יוצא נגדם. היום הוא שולח לחזית את יפעת שאשא־ביטון, יו"ר ועדת הקורונה בכנסת, מספר שתיים ברשימתו. ביום רביעי אמר שר הבריאות יולי אדלשטיין שאם המדינה הייתה שומעת להמלצות של שאשא־ביטון היינו סופרים היום עשרות אלפי מתים (!). סער עצמו הגיב וטען כי נתניהו ואדלשטיין אחראים לאלפי מתים בקורונה. סער פרסם גם סרטון חזק ובו תבע להקים ועדת חקירה ממלכתית נגד מחדלי הקורונה מיד אחרי הבחירות. אולי זה מה שיקרה בסוף, אבל סער וחבריו יתבקשו להעיד ולספר מדוע לא עשו מבפנים את מה שנפתלי בנט, למשל, עשה ועושה מבחוץ.
השלב הקריטי
בעניין אחד סער נזהר במיוחד. החרדים. הוא לא תוקף אותם על הפרות החוק החמורות, וגם הם שומרים מאוד על כבודו. השבוע סיפר לי אחד הבכירים במטה סער כי יש לו הסכם מוקדם עם החרדים ולפיו הם יצטרפו לכל קואליציה שיקים, בתנאי שאביגדור ליברמן לא יהיה בה. סער עצמו הכחיש את הדברים וטען שמדובר בפייק ניוז. גם החרדים חזרו והבטיחו שילכו עם נתניהו, אבל לא הייתה להם מילה רעה אחת על סער. הם מכירים את הקרבה המיוחדת שלו לרב חיים קניבסקי, ולא רוצים להכעיס את המנהיג הליטאי ואת אנשי חצרו.
נתניהו בינתיים מרומם את יאיר לפיד, וכאמור לא מתייחס לסער. נתניהו יודע שלפיד יכול לקבל 20 מנדטים ואף יותר, אבל בסוף הדרך הוא יגיע למבוי סתום. החרדים לא איתו, ולכן אין לו ממשלה.
אלה הימים הקריטיים של סער עצמו. הוא צריך להמציא את עצמו מחדש. בכל קמפיין יש שלב קריטי שבו עשויים לטפס בחזרה ולהתייצב, או למעוד וליפול באופן קשה. אם סער יידרדר לעבר התחום החד־ספרתית לא תהיה לו שום לגיטימציה להציג את עצמו כמועמד לראשות הממשלה, ולא יעזרו לו כל סקרי ההתאמה מול נתניהו. זה ייראה בדיחה, כמו שאבי גבאי בשעתו (או גנץ היום) היה מכריז שהוא מתמודד על התפקיד בלי תמיכה ציבורית של ממש.
ואם זה יקרה, סער יוכל רק להכות על חטא ולומר לעצמו: מדוע עזבתי את הליכוד, שם באמת יכולתי להתמודד על ההנהגה אחרי נתניהו, במסלול הישיר והבטוח לקריית הממשלה.
